החלטה בתיק מ"ת 40683-07-11

זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו תקיפת בת זוג ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

על פי האמור בכתב האישום, מיום 22.3.11, תקף המשיב את בת זוגו ע"י כך שדחף אותה, הכה אותה, משך בשערותיה, הפילה על הרצפה, בעט בה וחנק אותה. בהמשך, עת זו ניסתה לצעוק לעזרה, סתם את פיה בידיו. בהמשך המתואר המשיך ותקף המשיב את המתלוננת ברחוב ע"י כך שמשך אותה בשערה וחבט ראשה במדרכה. כתוצאה מכך נגרמו לה חבלות בדמות פצעים שטחיים באמה ובפנים. כ-5 חודשים לאחר המתואר, בהיותה בחודש השמיני, תקף המשיב את המתלוננת בכך שהכה אותה בראשה, וכתוצאה מכך נגרמה לה חבלה ממשית בגבה, בדמות פצע מדמם.

בתיק זה נערכו מס' דיונים, בהם ניתנה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והמשיב נשלח לקבלת תסקיר וביום 24.8.11 נשלח לקבלת תסקיר משלים.

בפתח הדברים ובהינתן נסיבות האירוע, נדמה כי המסוכנות נשקפת מן המשיב הינה ברורה ומוחשית. האלימות אותה הפנה כלפי בת זוגו הינה אלימות קשה בפרט אמורים הדברים לכך שזה לא בחל להכותה ברחוב, עת הטיח ראשה במדרכה וכן חרף היותה בהריון מתקדם הכה אותה וגרם לה לחבלות.

זהו הנתון הבסיסי ולאורו נבחן את יתר הנתונים כפי שהועלו בתסקיר ובכלל.

בפני בימ"ש מונחים 2 תסקירים מפורטים, אשר בסופו של דבר מצביעים על כך כי החלופה האפשרית היחידה בעניינו של המשיב הינה חלופה סגורה בהרחקה מהחברה בה הוא מצוי, באופן שינתן מענה לבעיות מהן הוא סובל.

לא אחזור על כל האמור בו. יחד עם זאת, בתיק זה ישנם שילוב של מס' פרמטרים מ"גדילי סיכון", בכלל זה נטייתו לשתות אלכוהול באופן לא מבוקר, התמכרות לחומרים פסיכו אקטיביים, קשרים עם חברה שולית, קושי בהצבת גבולות פנימיים והתנהגות אימפולסיבית ואלימה.

כל אלו מביאים את שירות המבחן לקבוע כי עסקינן במי שנשקפת ממנו מסוכנות גבוהה לפריצת גבולות באופן חוזר בעתיד.

שירות המבחן שולל בתסקיר, שהונח בפני ביהמ"ש היום, את החלופה החדשה כפי ששלל בתסקיר הקודם את החלופה הקודמת, וכאמור שב ומצביע על מה שלדעתו יכול להוות את הפתרון היחיד למסוכנותו של המשיב כחלופה סגורה.

גם אם מוכן היה המשיב, בלב שלם ובנפש חפצה, ללכת כעת לטיפול בחלופה סגורה, אין זה המקרה המתאים העונה על החריגים בפסיקה בהן יש לשלוח לגמילה כבר בשלב המעצר. אתייחס בקצרה לדברי ב"כ המלומד לפיהן משכעת נוכח המשיב שהאופציה בפניו היא או מעצר או שחררו לחלופה סגורה, כעת מוכן הוא לבחון חלופה זו.

זהו הטיעון החוזר כחוט השני בפסיקת בתי המשפט, בהם אין לשחרר לחלופה כאשר הסיבה היחידה המניעה אדם להביע רצון לחלופת גמילה, הינו חרב המעצר, אין לדבר על רצון אמיתי ואין לשחרר לחלופה זו.

די לטעמי באמור לעיל על מנת להורות על מעצרו. אל אלה נוסיף את עברו הפלילי של המשיב, אשר כולל בחובו שורה ארוכה של הרשעות בעבירות של בריחה ממשמורת חוקית והפרת הוראה חוקית, כך שניתן ללמוד בעליל כי המדובר במי שאינו מציית להוראות ביהמ"ש, ואסיים בהלכה הידועה כי על מנת שביהמ"ש ישחרר לחלופה בניגוד לאמור לתסקיר שירות מבחן, יהא עליו לנמק בנימוקים כבדי משקל החלטתו זו. כאמור לא מצאתי כל נימוק כזה.

לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

זכות ערר כחוק.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ו' אלול תשע"א, 05/09/2011 במעמד הנוכחים.