אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 40302-05-12

החלטה בתיק מ"ת 40302-05-12

תאריך פרסום : 04/03/2013 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית משפט השלום ירושלים
40302-05-12
31/05/2012
בפני השופט:
אילתה זיסקינד

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל - מחוז תביעות ש"י
עו"ד רוני יצחק מלר
הנתבע:
1. ליאור זיסרמן (עציר)
2. שמחה ברץ (עציר)

עו"ד דוד הלוי
החלטה

1.      לפני בקשה מוסכמת לביטול מעצר הבית של המשיבים ולשחרורם בתנאי הרחקה מרמת מגרון בשטח המוכרז "שטח צבאי סגור", כאשר המחלוקת היחידה היא על משך תקופת ההרחקה. בעוד המשיבים עותרים להרחקה למשך 60 יום, עותרת המבקשת להרחקת המשיבים עד תום ההליכים בת"פ 40259-05-12.

2.      כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, למשיב 1 גם עבירה של כניסה לשטח סגור, ולמשיב 2 גם עבירת העלבת עובד ציבור.

3.      עפ"י כתב האישום, ביום 22.4.12 הוציא אלוף מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, ניצן אלון, צו בדבר הוראות בטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), התש"ע - 2009 הכרזה בדבר סגירת שטח (איסור כניסה ושהייה) (מגרון דרום והשטח הפתוח עד ציר 60 כולל) התקף עד ליום 1.9.12.

ביום 18.5.12, בסמוך לשעה 18:39, שהו הנאשמים ברמת מגרון. עם הגעת כוח שיטור, הציג מפקד הכוח רם קאחו את הצו בפני הנאשמים, ביקשם לפנות את המקום, אולם הם סירבו להתפנות. נאשם 1 אף צעק לכיוון השוטרים " הסתלקו מפה".

בשלב זה, כשביקש המ"פ מהנאשמים להזדהות, התקרב נאשם 1 לעברו, הצהיר כי אין בכוונתו להתפנות וסירב להזדהות. המ"פ הודיע לו על מעצרו ואחז בידו, אך נאשם 1 תקפו, דחפו ובעט ברגליו. כח שוטרים נוסף שהיה במקום סייע למ"פ במעצר נאשם 1 אולם זה המשיך בתקיפה, בעט בשוטרים, התפרע ונופף ברגליו וידיו לכל עבר.

נאשם 2 שהבחין במעצר הנאשם 1, צעק לעבר השוטרים " אין לכם מה לעשות פה, רשעים, נאצים", דחף בשתי ידיו את המ"פ, תפס את חולצת השוטר יוסף פרץ ומשכו, התנפל על השוטר אביהוא כהן. השוטרים הודיעו לנאשם 2 כי הוא עצור וביקשו שיזדהה אך זה סירב להזדהות, המשיך להשתולל ולבעוט לכל עבר.

4.      לטענת המבקשת מן הראוי והנכון להרחיק את המשיבים עד תום ההליכים או עד שיפקע צו האלוף שהורה על השטח כשטח צבאי סגור, משום שכל החלטה אחרת אינה הגיונית, לאור קיומו של צו "שטח צבאי סגור" שמקורו בחקיקה, הוא בתוקף עד 01/09/12, הכניסה למקום גם לאחר 60 יום תהא אסורה בהיותו שטח צבאי סגור. לפיכך אין מקום להורות על הרחקה קצרה יותר ממשך הצו עצמו.

5.      לטענת ב"כ המשיבים ההסכמה הדיונית היא תוך שמירת טענות הצדדים העקרוניות בעניין, לפיהן אין תחולה לצו האמור על המשיבים, המסייג בסעיף 4(1) תחולתו לגבי מי שהוא תושב קבע באיזור, שכן המשיבים הינם תושבי קבע במקום. מאחר וההסכמה המצומצמת למשך 60 יום, הינה תקופה שעליה החליט בית המשפט (כב' השופט קורנהאוזר במ"י 16141-05-12) ביחס למעורב שלישי אריה דייויס שנעצר יחד עם המשיבים, יש להשוות בין המשיבים לבין אותו קטין כשאין באבחנה ביניהם הצדקה כי המשיבים יופלו לרעה בהרחקתם. במ"י 16141-5-12 הנ"ל מ"י נ' דייוויס בימ"ש השלום ירושלים, קבע ביהמ"ש כי לא הונחה תשתית מספקת לכך שדייויס הפר את צו האלוף לאור מגוריו במקום, הוא הורחק למשך 60 יום וההרחקה אושרה בערר בביהמ"ש המחוזי בעמ"י 17807-5-12, בהחלטת כב' השופט יעקבי, שנתן בכך ביטוי, כי לא ניתן באופן אוטומטי לסמוך על צו האלוף.

6.      הגם שבדעת המבקשת להעמיד החלטה זו לדיון בפני ביהמ"ש העליון, לפי שעה החלטת ביהמ"ש המחוזי שרירה וקיימת, ובמצב דברים זה יש לקבוע הרחקה למשך 60 יום גם למשיבים. אם טענת המדינה תתקבל בביהמ"ש העליון, היא ממילא תחול גם על המשיבים.

         דיון

7.      עיקר טענות המשיבים מסתמכות על העדר תחולת הצו עליהם, בשל היותם תושבי קבע במקום, ומשום כך יש להשוות את מצב למצבו של המעורב השלישי דייוויס. ואולם איני סבורה כי ניתן להשוות בין שני המקרים, ולהלן נימוקיי:

א.      טענת ההגנה של המשיבים כי  הם תושבי קבע במקום, טעונה בדיקה ובירור, ואין בעצם העלתה בלבד ולו בדיון, כדי לצאת ידי חובה. בעוד בדיון בעניינו של דייויס, השיב החוקר בחיוב לשאלת הסניגור כי דיוויס אמר שהוא מתגורר במקום 3 שנים (הגם שלא אמר זאת בחקירתו), אך הוא לא נחקר על כך (הכל לפי תשובות החוקר בדיון, שכן הודעת דייויס במשטרה אינה בפניי), אך ראוי היה כי ייחקר בענין זה, הרי  שבענייננו המשיבים לא שיתפו כלל פעולה בחקירתם, הם שתקו, לא השיבו לשאלות החוקרים, והמשיב 2 פלט הברות משונות שאינן לענין, כך שלא ניתן היה לחקור אותם, הם גם לא טענו כלל כי הם מתגוררים במקום, ולפיכך לא מונחת בפני כל גירסה או תשתית ביחס לטענת הגנתם זו.

אם המשיבים טוענים כי הם תושבי קבע במקום, סבורני כי היה עליהם למסרה למשטרה, לאפשר לחקור גם בה, כדי לברר כמה זמן, היכן, איך הם מתגוררים במקום, ומה מעמדם החוקי במקום, על מנת שביהמ"ש יוכל להתרשם אם יש ממש בטענתם. משלא עשו כן, איני סבורה כי על ביהמ"ש לצאת מהנחה בדבר נכונות טענתם זו, או כי יש לה בסיס כלשהו. גם איני סבורה כי בידי ביהמ"ש לבררה בעת הדיון בשלב המעצר באופן ראוי ומספק, כדי להתרשם ולקבוע אם הסייג האמור לתחולת הצו חל עליהם, ולכן בהבדל מאחרים, הם רשאים להיכנס או לשהות בשטח שהוכרז כדין כסגור, ולו לאחר 60 יום ובניגוד לצו שתוקפו עד יום 1.9.12.

ב.      סבורני כי יש ממש בטענת המבקשת, כי בעוד שכנגד המעורב השלישי דייויס הנ"ל, לא היו די ראיות להעמדתו לדין בעבירות המיוחסות למשיבים באופן שהצדיק הגשת בקשה למעצר, הרחקתו ל-60 יום, אינה מצדיקה להשוות את הרחקת המשיבים לאותו פרק זמן, לאור השוני במצב הראייתי והשוני בעבירות המיוחסות להם. כאמור, לדייויס מיוחסת רק עבירה של כניסה לשטח סגור, בעוד שלמשיבים שלפניי מיוחסות עבירות חמורות של תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, למשיב 1 גם עבירה של כניסה לשטח סגור, ולמשיב 2 גם עבירת העלבת עובד ציבור, כמפורט בכתב האישום.  המשיבים לא רק שנכנסו לשטח סגור, אלא גם סירבו לצאת ממנו, המשיב 1 אף צעק לכיוון השוטרים " הסתלקו מפה",סירב להזדהות, תקף, דחף ובעט בשוטרים, התפרע ונופף ברגליו וידיו לכל עבר, גם כשהגיעה תגבורת, והמשיב 2 שהבחין במעצר הנאשם 1 צעק לעבר השוטרים " אין לכם מה לעשות פה, רשעים, נאצים", דחף בשתי ידיו את המ"פ, תפס חולצת שוטר אחר ומשכו, התנפל על השוטר נוסף, סירב להזדהות כשהתבקש, והמשיך להשתולל ולבעוט לכל עבר. כל אלה מלמדים כי מדובר ברמת מסוכנות גבוהה בהרבה מזו המיוחסת לדייויס, שלא תקף שוטרים, לא השתולל ולא התפרע, כך שכבר מטעם זה, אין להשוות כלל בינו לבין המשיבים.

ג.       לענין גילו הצעיר מאד של דייוויס - קטין כבן 15, הרי שלא מצאתי ביסוס לכך. מבדיקת גילו בקשה שהוגשה לגביו, עולה כי הוא יליד 83', מנגד המשיב 1 יליד '89 והמשיב 2 יליד '93. עם זאת וכאמור, עקר ההבדל נעוץ בעבירות המיוחסות למשיבים אופן התנהגות והסיכון העולה מהם גם לאור יחסם והתנהגותם מפרת הסדר, הפוגעת והמפריע כלפי השוטרים, ותקיפתם.

ד.      בנסיבות אלה מקובלת עלי טענת המבקשת כי מן הראוי והנכון להרחיק את המשיבים עד שיפקע צו האלוף שהורה על השטח כשטח צבאי סגור, שתוקפו עד 01/09/12, ובמידה ויוארך עד תום תוקפו או עד תום ההליכים  נגדם, ואין להסתפק לגביהם בהרחקה למשך 60.

ניתנה היום י' סיון תשע"ב (31.5.12), בנוכחות ב"כ המבקשת, עו"ד נהלה גני, המשיבים וב"כ עו"ד דוד הלוי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ