אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 40283-03-12

החלטה בתיק מ"ת 40283-03-12

תאריך פרסום : 11/02/2013 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי באר שבע
40283-03-12
24/04/2012
בפני השופט:
אלון אינפלד

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד הינד נאבלסי
הנתבע:
דוד חוצינסקי (עציר)
עו"ד מאיר לחן
החלטה

            האישומים

1.      נגד המשיב הוגש כתב אישום המכיל שבעה אישומים שעניינם מעשים מגונים בקטינים. חמשת האישומים הראשונים עוסקים קטין אחד, המכונה ג'. האישומים כוללים טענות למעשים מיניים באותו קטין, לרבות מעשה סדום בכוח, עבירות נגד הפרטיות, הסגת גבול והדחה בחקירה. האישום השישי והשביעי עניינם מעשים מגונים בשני קטינים נוספים.

2.      בעניין הקטין ג', נטען באישום הראשון כי תחילת המעשים הייתה במפגש בבריכת השחייה, לפני כשנתיים, אז תפס הנאשם בידו של הקטין וניסה לקחתו לחדר השירותים שבבריכה, אך הקטין הצליח לברוח. עוד נטען כי מאז אותו אירוע ועד מעצרו, נהג המשיב לבלוש אחר הקטין באופן מטריד, כאשר הקטין הצליח לחמוק. בין השאר הציע לקטין לבוא עמו ברכבו פעם אחת ופעם אחרת ניסה לקבל ממנו את מספר הטלפון שלו. לפי האישום השני, כחודשיים לפני המעצר, פגש הנאשם בקטין, הובילו לשירותים בשכונה ו החל במעשה מיני כמתואר בכתב האישום והוגדר שם כניסיון למעשה סדום, עד אשר הקטין ברח. לפי האישום השלישי, כשבוע לפני המעצר, פגש המשיב בקטין, אחז בידו, הובילו בכוח לעבר חדר שירותים של בית חב"ד בעיר, תוך שהוא מאיים עליו בחפץ חד. שם ביצע מעשה מיני כמתואר בכתב האישום והגדר שם כ"מעשה סדום". זאת, עד אשר דחף אותו הקטין ונמלט. על פי האישום הרביעי, ראה המשיב את הקטין ברחובה של עיר ועקב אחריו עד ביתו. אז התדפק על הדלת, תוך הסתרת העינית. הקטין פתח, הבחין במשיב וניסה לסגור את הדלת, אך המשיב דחף את הדלת והכניס רגלו בין הדלת למשקוף. בשלב מסוים ניסיונותיו של הקטין לדחוף צלחו והוא סגר את הדלת, אז המתין המשיב לקטין ועדיין היה שם כאשר המשיב ירד מאוחר יותר. האישום החמישי  התרחש בתחנת המשטרה, במהלך עימות, בעת שיצא החוקר מהחדר. אז, פנה המשיב לקטין וביקש ממנו ש"יוותר לו".

3.      כאמור שני האישומים האחרונים נוגעים לקטינים אחרים. האישום השישי נוגע לקטין שכונה נ', כבן 14 וחצי או חמש עשרה, ונטען כי כלפיו עשה מעשים מיניים ("מעשים מגונים") באותו קטין בשתי הזדמנויות שונות, ללא הסכמה. זאת, לאחר ששכנע את אותו קטין להתלוות עמו למקומות שונים, כמתואר בכתב האישום. האישום השביעי עניינו קטין שלישי שכונה "ש", כבן 14 וחצי. נטען כי המשיב פגש בקטין אותו מכיר, בעת שזה עישן והציע לו להיכנס למקלט שלא יראו אותו. שם ביצע מעשה מגונה באמתלה של בדיקת ציציותיו של הקטין, ללא הסכמה.

4.      לסנגור טענות משפטיות לגבי כתב האישום ובעיקר טוען הוא כי כתב האישום מתאר מסכת בעוצמה שונה לגמרי מהעולה מתוך הראיות.

הראיות

5.      מטבע הדברים, הראיה המרכזית לאישומים השונים היא העדות של הקטין הרלוונטי לכל אישום, כאשר לגבי חמשת האישומים הראשונים המדובר למעשה באותו קטין, שכונה ג'. גרסתו של הקטין ג' נתמכת בשלבים שונים בעדויות של עדים שונים. כך, לגבי האישום הרביעי, ניסיון הכניסה של המשיב לביתו של הקטין, הגרסה נתמכת בעדות של אחיו של הקטין ב', אשר מספר בצורה ברורה על דחיפת הדלת על ידי האיש שעמד מחוץ לדלת, ודחיפת הדלת בחזרה על ידי הקטין ג'. אף התיאור העקיף של אביו שלה קטין א' (מיום 18.3.12 שעה 10:26) מחזק את נושא השימוש בכוח תוך האירוע. אבי הקטין מתאר גם את התלונה של הקטין בזמן אמת, כאשר הוא מבוהל ובוכה, ואת גרסתו הראשונית אודות ה"איש שרוצה להרביץ".     

6.      החשיבות של החיזוקים האלה ביחס לאישום הרביעי רבה. זאת, משום גרסתו של המשיב (או לפחות האחרונה שבהם), אשר בה יש הודיה בקשר מיני עם הקטין, אך טענה להסכמה, או אפילו פיתוי מצד הקטין. עדויות אלה מלמדות לכאורה על כך שהמשיב מנסה להגיע את הקטין וזה בורח ממנו מתוך פחד. דבר המחזק לכאורה את גרסת הקטין כי אין מדובר בקשר בהסכמה אלא בהטרדה חוזרת ונשנית, ומעשים מיניים הנעשים ללא הסכמה, ובחלקם אף תוך שימוש בכוח.  

7.      מעבר לחיזוק הכללי הקשור לאישום הרביעי, יש חיזוקים נוספים. לגבי האישום הראשון, ישנו חיזוק של ממש לעדותו של הקטין, בעדותו של קטין אחר, בשם ע' (הודעה מיום 17.3.12, שעה 19:43). זה סיפר כי היה "לפני שנה וחצי והייתי במקום אחר בבריכה וג' סיפר לי שיש איזה חרד אחד שרצה להיכנס איתו לשירותים בבריכה בקרית גת אבל ג' אמר לו שלא רוצה. ג' הצביע לי על החרדי אבל החרדי ברח מהבריכה כאשר ראה שאנו מסתכלים עליו".

8.      יודגש כי מדובר בחיזוק חשוב משני טעמים. ראשית, משום שעד זה לא סיפר בהתחלה למשטרה דבר כאשר נשאל השאלות הראשונות.  רק כאשר נשאלה ישירות על האירוע השיב ומסר את הסיפור הזה. מכאן שלכאורה אין מדובר בעד זומם שהגיע למשטרה  על מנת לסייע ולהפליל על פי תיאום מראש, שכן צריך היה "לחלוב" ממנו את הדברים. כמו כן, יש כאן ראיה שהיא חיצונית לעדות הקטין המתלונן על התנהגות מפלילה לכאורה של המשיב עצמו, שברח מהבריכה כאשר הבין שמסתכלים עליו.

9.      די בחיזוקים האלה לעדות של ג' כדי לראות את עדותו כמחוזקת.        

10.  האישום השישי מבוסס על עדותו של הקטין נ', ו האישום השביעי מבוסס על דברי הקטין ש'. אין חיזוק ישיר לדברים אלה, אולם, הקטין ש' מספר כי הקטין נ' סיפר לו אירוע אחד מבין האירועים של האישום השישי.

11.  עיון בחקירותיו של המשיב מלמד כי דבריו של המשיב עצמו גם כן מחזקות את הראיות נגדו. ראשית, המשיב בשלב ראשון הכחיש כל היכרות עם המתלונן. שעתיים אחר כך בהודעה שנייה, ביקש לשמור על זכות השתיקה. לאחר שעה קלה, בעדותו השלישית באותו יום, אמר שכל מה שאומר עליו הקטין הוא אמת, אך הוא אינו רוצה להיחקר בשל קדושת השבת (מדובר היה ביום שישי והשבת נכנסה).

12.  חקירתו הבאה של המשיב הייתה לאחר יומיים. אז באה גרסתו המפורטת, זו גרסת "מודה במקצת הטענה". המשיב הודה בקשר מיני עם הקטין, ולמעשה אישר פחות או יותר את האירועים השונים שתיאר הקטין, אך תיארם באופן אחר, ובקנה מידה מוקטן. המשיב טען בגרסתו זו כי הקטין היה היוזם של הקשרים המיניים ביניהם. זאת, החל מהמפגש הראשוני ביניהם בבריכה ועד המפגשים באזור בית הכנסת שהיו בשבועות שלפני המעצר. לעניין הניסיון להיכנס לביתו של הקטין (האישום הרביעי) כדי לדרוש את המפתח של השירותים של בית הכנסת בחזרה, שכן מדובר במפתח שנתקבל כפיקדון מהגבאי וצריך היה להשיבו. המשיב טען כי מאחר שהקטין, לאחר המפגש ביניהם, זרק את המפתח של בית הכנסת (ואין על כך מחלוקת) המשיב ניגש אליו הביתה לשאול אודות המפתח. המשיב הכחיש חד משמעית את הטענה כי ניסה לפתוח את הדלת בכוח ואמר כי כאשר הקטין טרק הדלת בפניו, רק אמר לו שהוא מחכה למטה. בחקירה נוספת המתייחסת לאישום החמישי סירב המשיב להשיב לשאלות, אם כי הכחיש באופן כללי.    

13.  נוכח גרסאותיו המשתנות של המשיב והודאתו במקצת, קשה לראות בגרסתו משום "הסבר" לראיות נגדו, המאיין את הראיות לכאורה או אפילו את חלקם. להיפך, גרסאות אלה רק מחזקות את הראיות, נוכח השינויים הדרמטיים, ההחלטות לשתוק, ואף הגרסה המכחישה בתחילה (אם כי זו מובנת בנסיבות העניין ולעצמה לא הייתה בעלת משקל רב). עוד יש לזכור, כאמור, כי הגרסה האחרונה מופרכת בכמה נקודות חשובות, על ידי עדים נוספים מלבד הקטין האחד. המשיב מודה במשתמע כי הקטין כעס עליו באירוע האחרון, ברח ממנו וזרק את המפתח. אף בכך יש אינדיקציה לכך שהמשיב עשה קטין מעשה שלא היה לרצונו.

14.  הסנגור הצביע על כמה נקודות בעדויות של הקטינים השונים, בהן מצא פרכות או סתירות, ובהן מצא מעט דברי חיזוק לגרסת המשיב אודות כך שלא הוא יוזם הקשר, אלא הקטין המפתה אותו. כך, לשיטתו, הטענה אודות גרירת הקטין לשירותים במקום ציבורי אינה סבירה. הסנגור גם הראה כיצד הקטין טוען כי אוים על ידי סכין ואז חוזר בו ואומר שאוים בחפץ מתכתי שאינו בטוח בטיבו. לו היה מדובר בסיפורים רחוקים ודיכוטומיים, לא היה מנוס מבחינת טענות אלה אפילו לכאורה. אולם, בשים לב לכך שהמשיב למעשה מודה בחלק מן האירועים, וחלק מגרסתו שלו הופרכה, בניגוד לגרסת הקטין, יש להשאיר סתירות מסוג זה לתיק העיקרי ואין צורך להיכנס אליהם כאן.

15.  לעניין האישום השישי והשביעי, טוען הסנגור כי אירוע ה"פחית" המתואר, אינו אלא ביטוי שהמשיב אמר בו לקטין להירגע, ללא מגע. אולם, הדבר אינו עולה בקנה אחד עם גרסת הקטין נ' עצמו המתאר בבירור מגע (שורה 21). אכן, לו היה זה אירוע מבודד, אולי ניתן היה לנסות לפרשו באופן שאינו מיני. אולם בשים לב להתנהגותו הנוספת של המשיב כלפי אותו קטין, הרי שמלאכתו של הסנגור תהיה קשה בהקשר זה.

16.  הסנגור מצביע על כך שהקטין נ' מדווח כי הצעת המשיב כלפיו לבוא "לעשות שטויות" ביער נענתה בחיוב, ובכך רואה הסנגור הד להסכמה של הקטינים למעשים המינים וחיזוק לטענת הפיתוי של הקטינים את המשיב. אכן, עניין זה טעון הסבר. אולם, אין בדברי הקטינים כל אינדיקציה ליוזמה מינית מצדם, גם לא באירוע זה. טיעון הפיתוי אינו נובע אלא מגרסתו של המשיב, בו יצטרך לשכנע בתיק העיקרי. לכל היותר, ייתכן שקטין זה ביטא אמביוולנטיות לקשר בשלב מסוים. אולם אין הדבר מלמד על הסכמה למעשים פיזיים, אשר לגביהם עדותה קטין היא חד משמעית. חלפו הימים בהן הסכמת אשה לילך עם גבר התפרשה כהסכמה מכללא לכל מעשה שיעשה בגופה. קל וחומר ביחס לקטינים.

17.  לסנגור טענות רבות נגד סעיפי האישום, כאשר לשיטתו המדינה בחרה בסעיפים מחמירים לתיאור המעשים, שהם, לשיטת הסנגור, בעיקרו של דבר מעשים מגונים בהסכמה, שאינם עבירה לאחר שקטין עובר את גיל 14, או ללא שימוש בכוח, דבר המהווה עוון. אף טענות אלה של הסנגור יש לדחות. הקטינים מתארים שימוש ברור בכוח וכפייה בחלק מן המעשים. אף אם חלק מהמעשים, אולי, תחילתם בפיתוי (מצד המשיב), עדויות הקטינים מלמדות לא רק על חוסר הסכמה למעשים הפרטניים (דבר העושה המעשה המגונה לאסור גם כלפי מבוגר) אלא על כפייה של ממש, לרבות מעשה סדום. הדקדוק המדויק של סעיף העבירה החל על כל עניין ועניין יעשה על ידי שופט שידון בתיק העיקרי ויקבע את העובדות המדויקות.  די לנו בשלב זה לקבוע כי מדובר בעבירות בנות מעצר, יש עמן מסוכנות לכאורה, בהן מעשה סדום בכוח (בהכנסת איבר מינו של המשיב לפיו של אחד הקטינים). 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ