החלטה בתיק מ"ת 39760-12-12

1.         כנגד המשיב, אסיר המרצה את מאסרו בבית סוהר צלמון (להלן: "המשיב") הוגש כתב אישום המייחס לו 3 עבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: "חוה"ע").

2.         המבקשת הגישה בקשה לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו לפי סעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים), התשנ"ו 1996 (להלן: " חוק המעצרים") בטענה כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב ברורה.

3.         מכתב האישום עולה כי המשיב פנה למתלונן, עו"ד ארז רופא (להלן: "המתלונן") על מנת שייצג את בנו בתיק תעבורה. כאשר שאל המתלונן את המשיב במה מדובר ענה לו כי אשתו תדבר איתו בהמשך. כיומיים לאחר השיחה התקשרה אשתו של המשיב אל המתלונן וסיפרה לו כי בנה נתפס נוהג ללא רישיון בתוקף ובקשה שהמתלונן יטפל בעניין.

            ביום 25.11.12 יצר המשיב קשר עם המתלונן, המתלונן ניסה להתנער מהטיפול בתיק ואמר למשיב כי לא מדובר בתיק פשוט היות ובנו הוא נהג חדש, וקרוב לוודאי שהמשטרה תבקש על כך כמה שנות פסילה.

            בתגובה ענה לו המשיב: " מה קרה לך נהיית קוקסינל, זה סתם תיק חרטה יראו אותך יסגרו את התיק" ובהמשך, לאחר שהמתלונן המשיך בסירובו, אמר לו: "בן זונה חתיכת קוקסינל אני עוד יגמור אותך... אני יודע איפה אתה גר אני יזיין לך את המשפחה, ואתה עוד תצטער על זה".

            כיומיים לאחר האירוע, ביום 27.11.12 התקשר מטלפון חסום אלמוני למתלונן ואמר לו: "חכה, חכה איך שדיברת אל סיטבון אתה עוד תצטער על זה".

4.         בדיון שהתקיים לפניי ביום 9.1.13, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו ודחיתי את הבקשה, כמו כן, אסרתי על המשיב ליצור קשר כלשהו עם המעורבים בתיק בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים.

5.         הנימוקים להחלטתי מיום 9.1.13 יפורטו להלן.

6.         מצד אחד, יכול להיות שהעבירה המיוחסת למשיב, על רקע עברו הפלילי, מצדיקה את הארכת מעצרו, מנגד, עומדת העובדה שמהמשיב נתון כיום במאסר לתקופה ממושכת מכוח הרשעתו בגין עבירות של ניהול ארגון פשיעה, סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, כליאת שווא, איסור הלבנת הון ועוד.

7.         עובדה זו כשלעצמה, מעוררת את השאלה, האם ראוי שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו, ויאריך את המעצר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

            חוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע בסעיף 5 את זכותו של אדם לחירות ממאסר או מעצר וסעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע כי אין לפגוע בזכות זאת " אלא במידה שאינה עולה על הנדרש".

            חוק המעצרים, קובע בסעיף 1 (ב) כי: "מעצרו ועיכובו של אדם יהיו בדרך שתבטיח שמירה מרבית על כבוד האדם ועל זכויותיו".

8.         לפי הוראות סעיף 21 (א)(1) לחוק המעצרים, כאשר מונחת לפני בית המשפט בקשת מעצר, על בית המשפט לשקול אם " לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירות הנאשם פחותה". חלה גם לגבי נאשמים הנתונים במאסר: " מאסר יעיל בדרך כלל כמו מעצר, או לפחות כמעט כמו מעצר" (בש"פ 6605/97 מדינת ישראל נ' אבו סלימאן, פ"ד נא (5) 185, 1997 (להלן: "אבו סלימאן"). אין חולק, כתוצאה מהתנאים הקלים של המאסר בהשוואה למעצר, צפויות אולי סכנות שעולות בקנה אחד עם עילות המעצר, אלא שבידי הרשויות המופקדות על בתי הסוהר, דוגמת שב"ס, לנקוט בצעדים הנדרשים לקידום סכנות אלה (הוצאה לחופשה, העמדה לדין וכו').

9.         הפגיעה בחירות בדרך של מעצר הנאשם, כשהוא עדיין בחזקת חף מפשע, מוצדקת רק כאשר היא משרתת מטרה חשובה מבחינת האינטרס הציבורי, כאשר מטרות המעצר העיקריות הן החשש משיבוש הליכי משפט, הימלטות מן הדין ומסוכנות אם ישוחרר ממעצר. אולם, גם באלה, אין כדי להחזיק נאשם במעצר.

10.        מבחינת החשש משיבוש הליכי משפט, הימלטות מן הדין והמסוכנות של המשיב למתלונן בפרט ולציבור בכלל, ובהתחשב בעובדה שאין חולק כי המשיב יצר קשר ישיר עם המתלונן אך ביום 25.11.12, הרי שהמאסר יעיל כמו המעצר או לפחות כמעט כמו המעצר.

11.        משלא מצאתי קשר סיבתי בין מהות האישום לבין היכולת להבטיח את מטרות המעצר, ובהתחשב בעובדה כי שחרור של המשיב בתקופה הקרובה אינו בגדר אפשרות ריאלית הורתי על שחרור המשיב ממעצרו וחזרתו לבית סוהר צלמון, בסטטוס של אסיר.

12.        המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ג, 14 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: