אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 39612-04-11

החלטה בתיק מ"ת 39612-04-11

תאריך פרסום : 21/08/2011 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
39612-04-11
26/05/2011
בפני השופט:
רון שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
מוחמד סעד (עציר)
החלטה

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשם, מוחמד סעד (להלן: " המשיב"), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק"); עבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק; עבירה של נשיאה והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק.

בהתאם לכתב האישום, המשיב סבר כי מוסעב מחאמיד (להלן: " המתלונן"), קשור לאירוע שהתרחש בשנת 2009 שבמהלכו נורה ונפצע דודו של המשיב ו/או כי המתלונן מפיץ שמועות על כך. בהתאם לנטען, בתאריך 15.4.11 סמוך לשעה 15:00, ישב המתלונן בבית קפה באום אל פחם. בשלב מסויים הגיע המשיב ברכבו אל מחוץ לבית הקפה וקרא למתלונן לעלות לרכב ולנסוע עימו. בשלב מסוים במהלך הנסיעה, עצר המשיב את רכבו ליד ביתו והביא מביתו אקדח. לאחר שהמשיב חזר לרכב עם האקדח, המשיכו המשיב והמתלונן בנסיעה ברכב עד שהגיעו למגרש חניה ליד אולם השוק. בשלב זה עצר המשיב הרכב וביקש מהמתלונן לרדת מהרכב על מנת לשוחח עמו. במהלך שיחתם, שאל המשיב את המתלונן בכעס מדוע הוא מפיץ שמועות בעיר על כך שהוא ירה על משפחת המשיב ועל ביתם. בהמשך, שלף המשיב האקדח וירה שלוש או ארבע יריות לכיוון רגליו של המתלונן, זאת בכוונה להטיל בו נכות או מום או לגרום לו לחבלה חמורה. שלוש מהיריות שירה המשיב פגעו במתלונן, קליע אחד פגע בירך רגל שמאל וגרם לאיסכמיה משמעותית ברגל שמאל ופגיעה בעורק SFA ווריד פמורלי. שני קליעים נוספים פגעו ברגל ימין - אחד בירך ואחד בשוק, וגרמו לשבר של ראש עצם הפיבולה, ולקריעה של הוריד הפופליטאלי. כתוצאה מהפגיעות ברגליו נגרם למתלונן שוק היפוולמי שבהמשך יוצב, והמתלונן נאלץ לעבור ניתוחים לתיקון הנזקים בשתי רגליו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. טרם אסקור טענות הצדדים, אציין כי הגרסה העיקרית המרשיעה המשיב הינה גרסתו הראשונית של המתלונן, אם כי לאחר הגשת כתב האישום, חזר בו המתלונן מזיהויו של המשיב כמי שביצע הירי.

המבקשת במסגרת טיעוניה, הפנתה לטענות בכתב, שסיכמו הראיות לכאורה הקיימות בתיק והקושרות המשיב למעשה הירי. המבקשת הבהירה כי המתלונן חזר בו מזיהויו של המשיב לאחר שמסר שלוש הודעות שונות, בהן המתלונן זיהה באופן ברור כי מי שירה בו הינו המשיב. כך גם כי המדובר באמרת "שכיב מרע" שכן המתלונן מסר כי המשיב הוא זה שירה בו, בתכוף לאחר האירוע עת שדם רב ניגר מגופו ועת שהיה בסכנת חיים. מאידך ההודעה בה חזר בו המתלונן מזיהוי המשיב, הוסברה על-ידי המתלונן, בכך כי בהודעותיו הראשונות בהן הוא זיהה המתלונן, ניתנו לאחר שהוא היה תחת השפעת כדורים ומשככי כאבים. לגישת המבקשת שינוי ההודעה נעשה לאחר הפעלת לחצים על המתלונן, שכן יום לפני הגשת כתב האישום חזר המתלונן ומסר כי מי שירה בו הינו המשיב, ולא אדם שהינו רעול פנים, דבר השולל גרסתו המאוחרת. לטענת המבקשת המדובר באירוע חמור, בו המשיב ירה במתלונן מתוך כוונה להטיל בו נכות או מום, וכי אין המדובר בירי אך על מנת להפחיד. הירי שבוצע לאור יום, בעזות מצח ומתוך שיקולי כבוד. כך גם כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, שכן לגישת המבקשת לאחר ביצוע הירי המשיב ברח מאום אל פחם לכיוון מחסומים מעבר לשטחים, מפחד להיעצר על-ידי המשטרה בעקבות הפגיעה במתלונן. כך גם קיים חשש לשיבוש הליכי משפט לנוכח העובדה כי הן המשיב, המתלונן ושאר עדי התביעה, גרים באום אלפחם וקיים חשש כי המשיב ינסה להשפיע על עדותם של המתלונן או של עדים אחרים.  על כן עותרת המבקשת לעצור המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בא כוח המשיב, מאידך הדגיש כי לנוכח קבלת הודעת המתלונן, בה חוזר המתלונן מזיהוי המשיב כמי שירה בו, נשמטת הקרקע מתחת הראיות לכאורה, לביסוס אשמת המשיב. לגישת בא כוח המשיב, ההודעה המאוחרת של המתלונן, בה הוא חוזר בו מהפללת המשיב, ניתנה מרצונו החופשי, כשהוא בביתו וללא השפעת כדורים ומשככי כאבים. בא כוח המשיב מציין, כי אף ללא הודעת המתלונן, הרי שגם לפני כן הייתה בעייתיות בראיות לכאורה, שכן אין מניע מובהק לביצוע הירי, ובייחוד לנוכח כך כי המתלונן נסע עם המשיב במכוניותו. מעבר לכך, המשיב מסר הודעה עקבית, לפיה באותו יום הוא אסף המתלונן מבית הקפה, מאחר והמתלונן היה מעוניין לבדוק קטנוע שהיה בחזקת המשיב, ושלאחר מכן המשיב הוריד המתלונן בריא ושלם בכיכר "אל קודס", המרוחקת כ- 200 מ' מהמקום בו נפגע המתלונן. כך גם הפנה בא כוח המשיב להודעתו של העד מוחמד אגברייה, מיום 24.4 המאשרת כי ראה המשיב ואחר, ליד כיכר "אל קודס", ובכך נסתרת גרסת המתלונן. כמו כן הוא מפנה להודעת העד עאטף ג'ברין, שהינו חבר למשפחת המתלונן, אשר מוסר כי טרם קרות האירוע, הוא ראה אדם רעול פנים בסביבת המקום בו נפצע המתלונן, גרסה המתיישבת עם הודעתו המאוחרת של המתלונן לפיה היורה היה רעול פנים. אף מעבר לכך, לגישת בא כוח המשיב, ההגיון הבריא מלמד כי אדם לא יבצע ירי לעבר מכר כשפניו חשופות ובאור יום. כן מבהיר בא כוח המשיב, כי מרשו הינו בחור צעיר, בן 20, ללא עבר פלילי, סטודנט במכללת אלקטריק, ועומדת לו חזקת החפות, בייחוד לנוכח הבעייתיות הרבה העולה מהראיות לכאורה.

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

לאחר בחינת כלל הראיות לכאורה בתיק, הגעתי לידי מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לייחוס המעשים למשיב. בטרם אסקורן אזכיר ההלכה ואמות המידה הנדרשים לבחינת הראיות לכאורה. הכלל הוא שבשלב המעצר עד תום ההליכים, בית המשפט בוחן רק את הפוטנציאל ה-הוכחתי של חומר החקירה, ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים, כך נפסק:

"כידוע, בשלב הארכת המעצר עד תום ההליכים כל שעל בית המשפט לבחון הוא האם קיימת תשתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. תשתית לכאורית כאמור אינה דורשת הוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר כי אם בחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה. ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, ותוך קביעת אמינותן ומשקלן - יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל - גם לאחר "עיבודו" בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי - להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה ועל כן אין מקום למעצרו עד תום ההליכים (ראו למשל: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996); בש"פ 10512/05 פינר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.11.2005))." [בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.2.08)].

ראו בנוסף:

בש"פ 3161/10 מהרבנד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.5.10);

בש"פ 663/08 סדיק סרחאן ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.2.08);

בש"פ 860/08 חגי אזולאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.2.08);

בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 17.2.08);

בש"פ 10307/07 מדינת ישראל נ' אסף לוזון ואח' (טרם פורסם, 6.12.07);

בש"פ 9585/07 אסעד שיבלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 28.11.07);

בש"פ 8803/07 מ' נ' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 31.10.07);

בש"פ 1332/07 אבו טראש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.3.07);

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ