החלטה בתיק מ"ת 37954-02-12

1.         עסקינן בבקשה להורות על מעצרו של המשיב 2 (להלן: "המשיב") עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 37908-02-10 .

2.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של קשירת קשר לבצע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, גניבת רכב - עבירה לפי סעיף 413ב(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 ו הדחה בחקירה - עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

3.         על פי המתואר בכתב האישום המתוקן עובר ליום 13/2/12 קשר המשיב קשר יחד עם מוחמד דרוויש (להלן: "מוחמד") ואחרים לגנוב רכב ובלילה שבין 13/2/12 ל- 14/2/12 בין השעה 22:00 לשעה 04:00 נגנב רכב איסוזו מספר רישוי 26-213-18  בבעלות מר אלירן קדוש (להלן:"הרכב  הגנוב ") מרחוב בן צבי 61 בקרית אתא.

3.1        במסגרת הקשר ולשם קידומו נמסר הרכב הגנוב למוחמד לצורך העברתו לשטחי הרש"פ, כשאחר בשם רמי (להלן: "רמי") הוביל את מוחמד עד למחסום 109 בסמוך לקלקיליה ומשם עתיד היה המשיב להחליפו ולהוביל את מוחמד לשטחי הרש"פ.

3.2        בשעה 07:00 לערך המתין המשיב בסמוך למחסום 109 בקלקיליה למוחמד שנהג ברכב, על מנת להובילו לעיר טול כרם, כשהוא נוהג ברכב מסוג פולו בצבע אדום בעלת לוחית רישוי פלסטינאית מספר 7411732.

                        בהמשך לאותן נסיבות נעצרו המשיב ומוחמד ונכלאו בבית המעצר "הדרים".

3.3   ביום 15/2/12 בבית המעצר "הדרים" סימן המשיב לעברו של מוחמד סימן של "שחיטה" בגרונו ומייד לאחר מכן סימן לו "לשתוק" וזאת במטרה להניעו לחזור בו מהודעתו במשטרה ו/או לא למסור הודעה.

            מכאן האישום בעבירה של הדחה בחקירה.

4.         ב"כ המבקשת עתרה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, זאת נוכח קיומן של ראיות לכאורה, עילת מעצר ועברו הפלילי המכביד, בין היתר, בעבירות רכוש.

5.         ב"כ המשיב עתר לדחיית הבקשה מהטעם כי חומר החקירה אינו עולה כדי "ראיות לכאורה", זאת באשר חסר הוא תשתית לכאורית הולמת בעבירת קשירת הקשר, אותה עבירה אשר לשיטתו מקימה את הסמכות הטריטוריאלית.

6.         ראיות לכאורה

            הלכה היא כי בעת הדיון במעצר עד תום ההליכים אין בית המשפט מקיים קדם משפט פלילי ואינו בוחן את אמינות הראיות ומשקלן, אלא עליו לבחון את משקלן הסגולי של הראיות המפלילות -

            "גם במסגרת הראיות לכאורה, בית המשפט צריך לקבוע ממצאים. ממצאים אלה הם לכאורה, ואין עניינם הכוח הראייתי האקטואלי הטמון בחומר החקירה. ממצאים אלה עניינם הכוח הראייתי הפוטנציאלי הטמון בחומר החקירה. אכן, "ראיות לכאורה" מחייבות תמיד הערכת סיכויים בדבר התפתחו עתידה, וזאת על רקע המכלול הקיים מכבר עתה, ובעיותיו המובנות. על כן, השאלה אותה צריך השופט לשאול עצמו, לענין ראיות אלה, הינה אם טיבה של הראיה - על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה היא לבדה או בהצטרפה לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם.

"ראיות לכאורה להוכחת האשמה" הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר."

                        (מדברי כב' הנשיא ברק בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133)

7.         הראיות הנוגעות לעבירת קשירת הקשר לביצוע פשע

            7.1        גרסת מוחמד

א.         עם מעצרו בעודו בשטח נשאל מוחמד איזה רכב הובילו לתוך השטחים והשיב "" הוביל אותי רכב מסוג פולקסווגן פולו בצבע אדום כאשר ברכב נהג אדם בשם חאתם", הוא המשיב.

מידע זה הועבר בזמן אמת למפקד הצוות, אשר הורה לשוטר רועי רביבו לעכב את הרכב הנ"ל (ראה דו"ח פעולה מיום 14/2/12 שעה 07:45 שערך דוד סבח).