החלטה בתיק מ"ת 37724-05-13

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות בנשק, עבירות לפי סעיף 144(א) רישא + 144(ב) רישא; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 335(א)(1) + 333; חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) ועבירה של ירי באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א', הכל לפי חוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני, במסגרתה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

ברקע לאירוע המתואר בכתב האישום סכסוך מתמשך בין משפחת הנבוזי למשפחת כיאל בכפר ג'דידה מכר. סכסוך זה כבר גבה קורבן בגוף ובנפש. על פי הנטען בכתב האישום, התפתח עימות של דין ודברים בין המשיב לבין שניים ממשפחת כיאל. המשיב שלף נשק שהוחזק ללא רשיון והחל לרוץ ולירות באויר. בהמשך ירה לעבר ביתם של מרים ומוחמד כיאל ופגע בהם וגרם לחבלות בגופם. בנוסף ירה לעבר אדם בשם כארם מועטי ופגע גם בו. לאחר הירי נמלט מהזירה.

ראיות לכאורה:

ב"כ המשיב חלקו על קיומה של תשתית ראיות לכאוריות המבססת עילת מעצר. לאחר בחינת הראיות, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום. טענת הסנגורים המלומדים יבוררו במסגרת ההליך העיקרי. במבחנים הנוהגים בשלב המעצר די בראיות, כפי שאפרט בתמצית, כדי לבסס את עילת המעצר.

אין חולק כי בזירה המתוארת בכתב האישום התפתח אירוע ירי שהותיר שלושה נפגעים מדממים. המחלוקת היא בזיהוי המשיב כמי שביצע את הירי, שאך בנס לא הסתיים בתוצאה קטלנית. כפי שיובהר, מחומר הראיות עולה אפשרות שגם אדם נוסף היה מעורב בירי, ואולם סבור אני כי תשתית הראיות מספיקה כדי לקבוע כי המשיב הוא זה שביצע את הירי העיקרי שפגע בפצועים שנותרו בזירה, כך לכאורה. נזכיר כי " הלכה היא כי בשלב בחינת קיומן של ראיות לכאורה, בית המשפט אינו בוחן לעומקן את טענות ההגנה לגבי מהימנות עדי התביעה ובנוגע לקיומן של סתירות בין הודעותיהם (בש"פ 2099/10 אבו מעמר נ' מדינת ישראל, פסקה 6 להחלטתה של השופטת א' חיות (לא פורסם, 15.4.2010); בש"פ 9878/01 מדינת ישראל נ' עמרם, פסקה 7 להחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה (לא פורסם, 31.12.01)). בשלב זה, תפקידו של בית המשפט הוא אך לבחון האם קיים "פוטנציאל להרשעה", "סיכוי סביר" להרשעת העורר בסופו של יום" [בש"פ 9431/12 אורן לוי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 8.1.2013)].

בין עדי התביעה עדויות ראיה של ארבעה עדים שראו את המשיב מבצע את הירי, לרבות עדותו של כארם מועטי שזיהה את המשיב כמי שירה בו. על אלו יש להוסיף עדויות של שני עדים ששמעו ממועטי, קודם שפונה מהזירה, כי זיהה את המשיב כמי שירה בו. למעשה, די בעדויות אלו כדי לבסס תשתית מספיקה לצורך עילת מעצר. יצוין גם כי העדים ערכו שחזור וכן עימותים עם המשיב וחזרו על גרסתם.

עם זאת לא ניתן להתעלם מהעובדה שכל העדים נמנים על משפחת כיאל. על רקע הסכסוך המתמשך בין המשפחות יש לבחון את עדויותיהם בזהירות. עם זאת ובשלב זה, בו בית המשפט אינו קובע ממצאי מהימנות, די בראיות אלו כדי לבסס את עילת המעצר.

אוסיף עוד כי מתיאור הזירה, וכן מהעובדה שנמצאו בזירה תרמילים של תחמושת מכלי נשק שונים, לא ניתן לשלול את האפשרות כי אדם נוסף היה מעורב בירי וכי למעשה מדובר בקרב יריות שהמשיב נטל בו חלק. עם זאת יוער כי אין בפני עדויות ראיה ליורה נוסף בזירה. כמו כן אין לשלול אפשרות שחלק מהתרמילים שנאספו בזירה, המשתרעת של שטח לא קטן לאורכו של רחוב, הם שרידים לירי קודם. עוד יוער כי המשיב לא טען שנקלע לזירת ירי והגן על עצמו, אלא טען טענת אליבי שלא נתמכה בראיות מטעמו.

אשר על כן, גם אם נאמר כי יתכן ואדם נוסף היה מעורב בירי ויתכן (הגם שאין לכך ראיות של ממש) כי בני הזוג כיאל נורו ונפגעו מירי של אחר, גם אז נותרו הראיות לפיהן המשיב הוא היורה בזירה ולפחות היורה בנפגע מר מועטי, שכאמור העיד כי המשיב ירה בו. לשלב דיון בבקשת המעצר די בכך כדי לבסס תשתית ראיות המבססת סיכוי של ממש להרשעת המשיב, לפחות ברוב המיוחס לו בכתב האישום.

עילת מעצר:

לא יכולה להיות מחלוקת כי המעשים המתוארים בכתב האישום, הנתמכים בתשתית ראיות טובה, מקימים עילת מעצר. כלל הוא כי קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות שנעשו תוך שימוש בנשק קר או חם, מקימות עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים") [בש"פ 4135/08 דראוושה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.5.08); בש"פ 6802/07 אברהים כליל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 27.8.07); בש"פ 5046/05 בהא קאסם ואח' נ' מדינת ישראל ( ניתן ביום 23.6.05)]. עילת המסוכנות מועצמת גם כשמביאים בחשבון את נסיבות האירוע, על רקע של סכסוך מתמשך בין משפחות יריבות. ראו דברים שנאמרו בבש"פ 4208/13 מדינת ישראל נ' אבו ראס (ניתן ביום 16.6.2013):

"דברים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר עסקינן במעשי אלימות המתבצעים כחלק מסכסוך ארוך ומתמשך בין משפחות יריבות בכפר ..., סכסוך הגורם להתפרצויות ועימותים אלימים, שתוצאתן, לעיתים, פגיעה קשה בנפש ונזק רב לרכוש. זאת, בעיקר כאשר מדובר בסכסוך שעודנו רוחש ומבעבע והאפשרות להתפרצות מחודשת הינה מוחשית ביותר. מציאות קשה זו מעלה את רמת מסוכנותו של המשיב לדרגה גבוהה יותר, ויפים, לעניין זה, דבריה של השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 1064/10 מדינת ישראל נ' אבו רומי (3.3.2010), בו עמדה על מסוכנותם של נאשמים המעורבים בסכסוך בין משפחות בישוב טמרה, באומרה:

"ארועי העבירות משקפים מציאות שבה הותר הרסן ונפרצו הסכרים, וסכסוך המשפחות הסלים לרמה כזו שגם חיכוך על דבר של מה בכך עלול להצית להבות של אלימות, ולהביא לפגיעה בנפש ולנזק אנושי ורכושי רב... מציאות זו מורכבת ממסוכנות הנשקפת מהנאשמים עצמם, והיא משתלבת במסוכנות הסביבתית הנובעת מהעימות הבינמשפחתי . כל אלה טומנים פוטנציאל התקלחות העלול להביא לאובדן חיי אדם ולמעשי אלימות היוצאים משליטה. אלה מחייבים נקיטת אמצעי מנע והחלשת מוקדי הסכנה" (שם, בפסקה 12-11, וראו גם, בש"פ 7370/88 אבואלקיעאן נ' מדינת ישראל (22.9.2008); בש"פ 3348/09 אלכמלאת נ' מדינת ישראל (27.4.2009))." (ההדגשות הוספו. ר.ש.).

על עילת המסוכנות יש להוסיף גם את החשש לפגיעה בעדים, כולם מוכרים למשיב. מכאן שקיימות עילות מוצקות למעצרו.

גם כאשר קיימת עילת מעצר, ואף בחמורות שבעבירות, חובה על בית המשפט לשקול שחרור לחלופת מעצר [ראו: בש"פ 3610/13 אבירם בראנץ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 30.5.2013); בש"פ 4054/13 פטר גפן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 17/6/13)]. עם זאת, במקרה שבפני ועל רקע הסכסוך המתמשך שבין המשפחות היריבות, סבור אני כי לא ניתן, לעת הזו, לבחון חלופת מעצר. רמת המסוכנות, הן הנקודתית והן הכללית, במצב דברים נפיץ זה מחייבת את החזקתו של המשיב במעצר, לפחות לעת הזו.

עם זאת אציין כבר כעת כי אינני שולל על הסף אפשרות לבחינת האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר לאחר שיעידו העדים הישירים מהזירה, עדי תביעה 1-4 ועד תביעה 6. בהחלט יתכן כי לאחר עדות העדים הישירים מהזירה תתבהר התמונה יותר באופן שיאפשר לבחון שוב את עילת המעצר.

בהתאם, ומאחר ומדובר בבגיר - צעיר ללא עבר פלילי, אני מורה כדלקמן :

בשלב זה יוארך מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. למשיב שמורה הזכות לפנות בבקשה לעיון חוזר לאחר שיעידו העדים שצוינו לעיל כדי שבית המשפט יבחן שוב את עילת המעצר.

כמו כן, וכדי שניתן יהיה בבוא העת לקדם את הדיון בעניינו של המשיב, אני מורה כבר כעת כי יוגש בעניינו תסקיר של שירות המבחן. התסקיר יאמוד מסוכנות ויתייחס לאפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, כאמור, ככל שבית המשפט ישקול זאת בעתיד. נדגיש כבר כעת כי גם אם יעידו אותם עדים שציינתי ואמצא כי יש מקום לשקול שחרור לחלופת מעצר, כי אז תיבחן רק חלופה בהרחקה של ממש מזירת הסכסוך.