מבוא
זוהי בקשה להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בת"פ 37134-10-11. כתב האישום מייחס למשיבים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, יבוא סם מסוכן ללא היתר, וניסיון להחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. למשיב 2 מיוחסת גם עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.
כתב האישום מתאר קשירת קשר ליבוא סם מסוג קוקאין מבוליביה לישראל בו מעורבים גורמים מבוליביה שזהותם אינה ידועה; בלדר שנתפס בשדה התעופה בן גוריון, אשר פלט את הסמים מקיבתו והסכים לשתף פעולה בחקירתו; ולטענת המבקשת - גם המשיבים שבפניי, שהיוו לכאורה את החוליה הישראלית שנטען כי פעלה לקבלת הסמים. כתב האישום והבקשה כוללים פירוט של צעדיהם והתנהלותם של המשיבים במהלך יום 4.10.11, עד למעצרם. כל התיאור העובדתי שלהלן לקוח מהבקשה ומכתב האישום ומשקף את טענות המבקשת.
המעשים המיוחסים למשיבים
על פי כתב האישום, עובר לחודש אוקטובר 2011 או בסמוך לכך קשרו המשיבים (להלן: "משיב 1" או "אלירז", ו"משיב 2" או "אוראל") קשר עם אחרים ששהו בבוליביה לייבא לארץ סם מסוכן מסוג קוקאין. שלושת הדמויות שהיו פעילות בבוליביה, שזהותם אינה ידועה לתביעה, כינו עצמם על פי הידוע לתביעה בכינויים הבאים: "
מריה"; "
ג'וניור"; ו"
המנהל".
במסגרת הקשר, פנתה מריה לאנדרס לופז (להלן: "
הבלדר") וביקשה ממנו להעביר לישראל את הסם האמור וסוכם כי הלה יבלע את הסמים, יפלטם בארץ וימסור אותם לגורם ישראלי אשר אליו יופנה הבלדר על פי הוראות טלפונית שיקבל לאחר הגיעו ארצה. תמורת חלקו היה אמור הבלדר להרוויח סך של 6,000$. עוד הורתה לו כי בהגיעו לארץ ישהה במלון "גולדן ביץ'" בת"א עד ליציאת הסמים מגופו, מסרה לו טלפון נייד שמספרו 054-6240819 (להלן: גם "
נייד 819") והורתה לו להפעילו לאחר שינחת בישראל לצורך יצירת קשר עימו.
ביום 1.10.11 קיבל הבלדר ממריה את הסם במשקל של כ- 1029 גר' כשהוא ארוז ב- 103 חבילות, בלע את הסם וטס לארץ.
ביום 3.10.11 בשעה 15:00 לערך נכנס הבלדר לישראל כשברשותו הסם, נתפס ע"י אנשי ביקורת הגבולות והועבר למשטרה. סמוך לאחר כניסתו לארץ יצרה מריה קשר עם הבלדר שהודיע לה כי הגיע לארץ והכל מתנהל כשורה, וכי הועבר על ידי צוות מלון גולדן ביץ' למלון "דבורה" שברח' בן יהודה בת"א.
למחרת, 4.10.11, סיכמו המשיבים או מי מטעמם עם מריה וג'וניור כי הבלדר יצא מהמלון, ילך ברגל באזור המלון והמשיבים או מי מטעמם יפנו אליו במילת הקוד "מריה" שאז ימסור להם הבלדר את הסם. בהתאם לסיכום הנ"ל, בשעה 14:28 ובשיחות נוספות הנחה ג'וניור את הבלדר כאמור לעיל, כשהבלדר מצידו עדכן את ג'וניור ומריה ביחס לפרטי לבושו. כל האירועים שיפורטו להלן התרחשו אף הם ביום 4.10.11.
בשעה 13:40 התקשר משיב 2 לאחר בשם בן דבורה, המקורב למשיבים (להלן גם "
דבורה") ושאלו אם ברשותו רכב פנוי. משהשיב דבורה בחיוב, התקשר משיב 1 לדבורה וביקשו לבוא לאסוף אותו מכביש איילון לאחר שלטענתו אזל הדלק באופנועו. דבורה הגיע ברכב מסוג גולף שמספרו 4605010 לקחת את משיב 1, והמשיב 1 ביקש ממנו לנסוע לחפש חבר בת"א, הורה לו את כיווני הנסיעה ובשעה 14:53 בקירוב הורה לו לעצור את המכונית ברח' בן יהודה 89 בת"א, שם ראו את השוטר (להלן "
קצין הבילוש אנקונינה" או "אנקונינה") שהתחזה לבלדר ויצא סמוך לשעה 15:09 מהמלון והחל ללכת ברגל בקרבת המלון. בשלב זה הורה משיב 1 לדבורה להתחיל לנסוע והשניים נסעו בעקבות אנקונינה. לאחר מעקב של מס' דקות פנה משיב 1 לאנקונינה ושאלו היכן נמצא רח' בן יהודה. משאנקונינה השיב באנגלית כי אינו דובר עברית, אמר משיב 1 לדבורה כי זה הוא (האדם שחיפש). בהמשך ירד משיב 1 מהרכב והמשיך לעקוב רגלית אחר אנקונינה עד שהלה חזר למלון.
בשעה 17:00 לערך נפגשו שני המשיבים בבית דגן, לאחר שהמשיבים או מי מטעמם פנה למריה וביקש ממנה להורות לבלדר להגיע למסעדת "אסא" בבית דגן ולמסור שם את הסם. מריה עשתה כן, אך הבלדר סירב לעזוב את המלון.
בהמשך אותו יום קיבל הבלדר שתי שיחות טלפון מבוליביה, בהן הורה לו המנהל לרדת מהמלון ולמסור את הסמים לרכב מסוג הונדה החונה בקרבת מקום שיזדהה במילות הקוד "מריה ג'וניור".
בשעה 18:39 הגיע משיב 2 ברכב הונדה מ.ר. 4743417 וחנה בסמוך למלון, שאז, בשעה 18:45, ירד אנקונינה מהמלון כשהוא נושא תיק ובתוכו חומר הנחזה להיות סם. משיב 2 פנה לאנקונינה, הוחלפו מילות קוד ושניהם פנו לכוון רכב ההונדה. כשהמשיב 2 נכנס להונדה הוא הורה לאנקונינה להשאיר את התיק על מושב ההונדה ובהמשך משך משיב 2 את התיק מידו של אנקונינה כשהוא חוזר על מילות הקוד. בשלב זה הזדהה אנקונינה בפני משיב 2 והודיעו כי הוא עצור אך משיב 2 התניע את הרכב. בתגובה שלף אנקונינה את המפתח ממתנע הרכב, משיב 2 ניסה להדוף את אנקונינה באמצעות ידיו, ניער את ברכיו והכה את אנקונינה בפניו, ואז השתלט אנקונינה על משיב 2 ועצרו.
עיקר טענות המשיבים
המשיבים חולקים על קיומן של ראיות לכאורה ברמה הנדרשת בבקשה למעצר עד תום ההליכים.
עו"ד שרמן, ב"כ משיב 1, טוען כי התיק רעוע מבחינה ראייתית וכי אין כל ראיה הקושרת את מרשו לסם שנתפס. לטענתו, ראיות המבקשת הן נסיבתיות בלבד, וזאת גם אם נקבל ש"הדברים משתלבים", כלשונו. הוא מדגיש בין היתר שאין ראיה לגבי זהות האוחז או המדבר בטלפון הנייד עם הגורמים מבוליביה. עוד טען כי שתיקתו של המשיב 1 במקרה דנן - כאשר בידי המבקשת ראיות נסיבתיות בלבד - אינה יכולה לשמש כהשלמה להן (בהפנותו לפסיקה רלבנטית) ואין בה, גם בהצטברה לראיות שבידי המבקשת, כדי להקים סיכוי סביר להרשעה, ובפרט משהראיות הנסיבתיות עשויות להיחלש בשל הקושי לייחס את הסמים למרשו. גם מכשיר הטלפון הנייד שמספרו 054-6913810 (להלן: גם "
נייד שמסתיים בספרות 810" או
"נייד 810") לא נתפס ברשות מרשו, שכלל לא נכח באזור בעת מסירת הסם לכאורה. עוד טען כי אין הקלטות שתאוששנה את זיהוי או עיוות קולו כנטען בדו"ח החקירה, כי אין ראיה לכך שמרשו נכח בבית דגן או במסעדת "אסא", וכי דוחו"ת האיכון אינם מדויקים משום שאינם יכולים להצביע על מיקום מדויק של מכשיר הטלפון הסלולארי המאוכן בהם אלא רק על מיקומה של האנטנה עמה יצר המכשיר קשר ברגע נתון.
לאור האמור לעיל עתר המשיב 1 לשחררו, ולו לחלופה. בהקשר זה הוזכרו גילו הצעיר של משיב 1 (בן 26), והיעדר עבר פלילי בתחום הסמים (אף כי לחובתו הרשעות בעבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר, הכשלת מעצר או חיפוש חוקי, סחיטה באיומים, קבלת נכסים שהושגו בעוון, וכן הרשעה בבי"ד צבאי בעבירת היעדרות מן השירות).
סנגורו של משיב 2, עו"ד חימי, טען כי אין ראיות לכאורה אודות קשירת הקשר לביצוע יבוא סם מסוכן, הגם שיש ראיות לכאורה לגבי המפגש עם השוטר הסמוי ותקיפת השוטר אם כי שלא בנסיבות מחמירות. לדידו, יש להתחשב בכך שברכבו של המשיב 2 נתפס תיק שאין בו סם אלא חומר אחר, כשאין ראיה לכך שמשיב 2 ידע את סוג הסם או כמותו. עוד הדגיש כי המשיב בן 22, ללא עבר פלילי (למעט שתי הרשעות בבי"ד צבאי בגין היעדר מן השירות), עובד באופן מסודר ואין לו שום קשר לגורמים מחו"ל. הסנגור מאשר שכשעה וחצי עובר למעצרו רואים שמתבצעות שיחות מבוליביה לנייד 810 שנתפס לאחר מכן, מייד לאחר מעצרו, ברכב ההונדה שברשותו. עוד נטען כי אין ביחס למשיב 2 כל ראיה לקשירת הקשר במהלך התקופה עובר ליום האירוע, וכי לפי חומר הראיות לכאורה שבידי התביעה נכנס המשיב 2 לתמונה רק בשעות אחה"צ של יום המעצר. אמנם נמצא פתק ברכבו עם שם המלון, אולם הוא מסר סיסמה שגויה לשוטר הסמוי אנקונינה שהתחזה לבלדר. כל אלו, לרבות המפגש עם השוטר מעידים, לטעמו, על חלקו המינורי והיותו בבחינת מקבל הוראות ומבצע, תוך שהפנה לפסיקה רלבנטית כשלטעמו אין קשר בין משיב 2 לחוליות האחרות. משכך, עתר לקבלת תסקיר שרות מבחן בעניינו של משיב 2.
בהחלטה שניתנה בתום הדיון בו נטענו הטענות נקבע כי בשלב זה תוכרע רק שאלת הראיות, וככל שיימצא שיש בראיות בסיס למעצר עד תום ההליכים יימשך הדיון בשאלת עילת המעצר ובשאלת החלופה. על כן לא אדון בהחלטה זו בשאלת שחרורו של מי מהמשיבים לחלופת מעצר או בשאלה אם יש להורות על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של מי מהם.