החלטה בתיק מ"ת 360-06-13

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(3) + סעיף 29 לחוק העונשין; חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין; וחבלה במזיד, עבירה לפי סעיף 413ה' + סעיף 29 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, השליך המשיב, ביחד עם אחר, אבנים אל עבר רכבו של המתלונן בעת שזה היה בנסיעה. המתלונן עצר את רכבו ויצא מהרכב כדי לברר את זריקת האבנים ואת הנזקים שנגרמו לרכב שנפגע. בשלב זה הגיעו המשיב והאחר, שזהותו אינה ידועה למאשימה, לעבר המתלונן. האחר החזיק בידיו של המתלונן, והמשיב הטיח בפניו אבן משתלבת. מיד לאחר מכן נמלטו המשיב והאחר מהמקום. כתוצאה מהתקיפה, נחבל המתלונן והובא לבית חולים הלל יפה. לרכב נגרמו נזקים.

ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה. המתלונן מסר עדות, זיהה את המשיב כמי שתקף אותו. עד נוסף אשר מקורב למתלונן, היה עד ראיה לביצוע העבירות וזיהה את המשיב במסדר זיהוי צילומי. כך גם עד נוסף, אשר טען כי זיהה את המשיב. יצוין כי עד ראיה שלישי ראה את האירוע, ואולם לא זיהה את המשיב או את האחר. עוד יצוין כי המשיב עצמו הכחיש את המיוחס לו.

לא מצאתי מקום להרחיב בניתוח הראיות, מאחר ואין מחלוקת בנוגע לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית המבססת סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום. אציין רק כי מחומר הראיות קיימת אי-בהירות בכל הנוגע לחלוקת התפקידים שבין המשיב לבין האחר, שטרם זוהה וטרם אותר. עוד אציין כי התשתית הראייתית אכן מבססת סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום, באופן שבו גם אם ייקבע שחלוקת התפקידים בין המשיב לאחר שונה מזו המתוארת בכתב האישום, גם אז ניתן יהיה להרשיע את המשיב בביצוע המעשים שבכתב האישום מכוח דיני שותפות. שאלה נפרדת היא בנוגע לייחוס עבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין. מעיון בחומר הראיות, והגם שנגרמה חבלה למתלונן, נראה כי יש מקום לבחון האם זו הוראת החיקוק אשר נכון לייחס למשיב, וזאת על בסיס הראיות וככל שיוכח כי ביצע את התקיפה האלימה. בכל מקרה, עניין זה מקומו להתברר במסגרת ההליך העיקרי, ולא במסגרת ההליך שבפני. ככל שהדבר נוגע לשלב מעצר עד תום ההליכים, די בראיות כפי שפורטו, כדי לבסס סיכוי של ממש להרשעת המשיב במיוחס לו, וכפועל יוצא לכך, גם סיכוי של ממש לבסס את עילת המעצר.

ככל שהדבר נוגע לעילות מעצר, סבור אני כי קיימות שתי עילות. העילה הראשונה היא עילת המסוכנות, עילת מעצר שהיא פועל יוצא של המעשים המיוחסים למשיב, ובשים לב לראיות כנגדו. הן השלכת האבנים על עבר רכב נוסע והן תקיפתו של אדם באמצעות אבן, המשמשת כנשק קר, כל אחד מהם בנפרד, מבסס עילת מעצר של מסוכנות. לעניין עילת מעצר, כאשר מבוצעת עבירת אלימות תוך שימוש בנשק קר [ראו: בש"פ 4135/08 דראוושה נ' מדינת ישראל ( 18.5.08); בש"פ 6802/07 אברהים כליל נ' מדינת ישראל ( 27.8.07);בש"פ 5046/05 בהא קאסם ואח' נ' מדינת ישראל (23.6.05).

על זאת יש להוסיף כי האחר טרם זוהה וטרם אותר. העובדה שהמשיב אינו מוסר את פרטיו, גם היא מצביעה על חשש לשיבוש מהלכי משפט. עוד יש להוסיף עילת מעצר של חשש להשפעה על עדים, וזאת בשים לב לעובדה שחלק מהעדים (עדי תביעה 1-10) הם תושבי הכפר ומוכרים למשיב.

מכאן שקיימות עילות למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

הוראת החוק היא שגם כאשר קיימות עילות למעצרו של משיב עד תום הליכים, על בית המשפט החובה לשקול את האפשרות לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לעניין זה בוחן בית המשפט את חומרת המעשה אל מול נתוניו האישיים של מבצע העבירה [בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה (19.7.04);בש"פ 4812/05 זחאלקה נ' מדינת ישראל (20.6.05); בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל פ"ד נ"א(4) 720.

במקרה שבפני, מדובר באדם צעיר. בעברו רישום פלילי ללא הרשעה בעבירה של החזקת סמים. אין בעברו הרשעות בעבירות אלימות. בנסיבות אלו, סבור אני כי ניתן לבחון אפשרות לשחרורו לחלופת מעצר, שתהיה מרוחקת מכפר ג'סר א-זרקא ותרחיק אותו ממוקד הסכסוך וממקום מגורי המתלונן ועדי התביעה.

אשר על כן אני מורה כדלקמן:

 בשלב זה יוארך מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת.

שירות המבחן יגיש תסקיר בעניינו של המשיב, יאמוד את מסוכנותו ויתייחס לאפשרות שחרורו לחלופת מעצר, שתהיה מרוחקת לפחות 30 ק"מ מכפר ג'סר א-זרקא. שירות המבחן יתייחס גם לצורך בגיבוי חלופת המעצר בפיקוח אלקטרוני.

הסנגור יעביר לשירות המבחן, בהקדם האפשרי, את הצעותיו לחלופות מעצר ופרטי מפקחים מוצעים. מובן כי על המפקחים להיות ללא עבר פלילי. עותק מההצעה שתועבר לשירות המבחן, יועבר במקביל גם לפרקליטות כדי שתוכל לבדוק את כל הבדיקות הנדרשות בנוגע למפקחים המוצעים.

יובהר למען הסר ספק, כי אין באמור לעיל כדי להוות גיבוש עמדה סופית בעניינו של המשיב, ואין לראות בהחלטה זו כהתחייבות שיפוטית לתוצאה כזו או אחרת. לאחר שיוגש תסקיר, ישלימו הצדדים את טיעוניהם ובית המשפט ישקול את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת המעצר שתוצע. לאחר התרשמות מטיב החלופה ומסדרי הפיקוח יקבעו גם בטוחות כספיות מתאימות.

שירות המבחן יגיש תסקיר עד ליום 8.7.13.

נדחה לבחינת חלופת המעצר, לאחר קבלת תסקיר, ליום 10.7.13 בשעה 9:30.

יש לשלוח עותק ההחלטה לשירות המבחן וכן לב"כ הצדדים ולזמנם, ולזמן את המשיב באמצעות שב"ס .

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ג, 16 יוני 2013, בהעדר הצדדים.