אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 35981-12-11

החלטה בתיק מ"ת 35981-12-11

תאריך פרסום : 28/08/2012 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית משפט השלום באר שבע
35981-12-11
27/12/2011
בפני השופט:
דניאל בן טולילה

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל - פמ"ד
עו"ד אביטל זגורי
הנתבע:
1. מוחמד זמאערה (עציר)
2. אלדודה מוחמד (עציר)

עו"ד חסונה
עו"ד אבו עאמר
החלטה

זוהי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. נגד המשיבים הוגש כתב אישום, המייחס להם כניסה שלא כדין לישראל, ועבירה של אי מניעת פשע.

ע"פ האמור בעובדות כתב האישום, מיום 17.12.11, שהו במדינת ישראל שלא כדין. סמוך לשעה 14:00, בעודם מצויים בחוף הים באשקלון, באיזור קבר השייח', הבחינו המשיבים באחר, בשם מוחמד טרדי, נוגע באישה שישנה על החוף יחד עם בן זוגה, ומחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה בעודה ישנה. השניים המשיכו לצפות בנעשה ולא התערבו, ועזבו את המקום רק לאחר שהאישה התעוררה ואותו מוחמד טרדי ברח מהמקום. לציין כי בגין מעשים אלו הוגש נגש מוחמד טרדי כתב אישום בגין עבירת אינוס.

במהלך הדיון שבפניי, חלקו ב"כ הצדדים על קיומן של ראיות לכאורה, ככל שהדבר נוגע לעבירה של אי מניעת פשע, ומשכך, בהינתן שהעבירה היחידה שבגינה יש ראיות, הינה עבירה של כניסה שלא כדין לישראל, הרי יש להורות על שחרורם ללא תנאים מגבילים, וזאת בהתאם לנוהל המשטרתי, ביחס להעמדה בעבירות שב"ח.

לגופם של דברים, כאמור, אין מחלוקת, כי שני המשיבים לא היו מעורבים בכל צורה שהיא באינוסה של אותה בחורה. ב"כ המשיב 1 סבור, שבקשת מעצר זו נועדה בעקיפין להותיר את המשיבים במעצר, על מנת שימסרו עדות נגד אותו אחר. ב"כ המשיב מצביע על שורת הפניות מעדותו של משיב זה, מהן ניתן ללמוד, כי האחר לא הגיע יחד עם המשיבים מלכתחילה לחוף הים, אלו הגיעו רק בסופו של אותו אירוע, אשר נמשך שניות בודדות, ועיקר העיקרים, אין כל עדות בחומר החקירה, ממנה ניתן ללמוד כי המשיבים היו מודעים לכך, כי בכוונת אותו מוחמד טרדי, לזמום לעשות מעשה פשע, וזאת כדרישת החוק.

ב"כ המשיב 2 הצטרף לטיעוני ב"כ המשיב 1, בפרט בדבר העדר ידיעה פוזיטיבית מבעוד מועד, שמוחמד עתיד לאנוס לכאורה את אותה גברת, תוך שהוא מפנה לע"פ 3417/99, מרגלית הר-שפי נ' מדינת ישראל. ב"כ שני המשיבים אף ציינו, כי המשיבים מיד בסמוך לאחר המקרה, הובילו את המשטרה אל עבר החשוד, ובכך למעשה תרמו תרומה משמעותית לסיוע מעצרו, של מי שלכאורה ביצע את המעשים.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, וקראתי את חומר החקירה, ואת הפסיקה הרלוונטית, הגעתי לכלל מסקנה, כי ככל שהדבר נוגע לעבירת אי מניעת הפשע, הרי שיש ראיות לכאורה עם חולשה ממשית בצידן, והכל כפי שיפורט להלן.

כאמור, העבירה של אי מניעת פשע מוגדרת בסעיף 262 לחוק העונשין, שזו לשונו: "מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע, ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או השלמתו, דינו מאסר שנתיים". לא אפרט את כל הרציונל העומד בבסיס הנורמה של עבירה זו, אשר הינה יחודית בחוק העונשין, שכן מדובר בעבירה המקימה חובת עשה על האזרח. בע"פ 2617/05 פרץ דהן קבע ביהמ"ש, כי "ההצדקה המרכזית להטיל על אזרח למנוע פשע, ובראש ובראשונה למניעת סכנה לערכים בסיסיים ראויים להגנה, כגון ערך חיי אדם, פגיעה בגוף או בבטחון הציבור, ומניעת פגיעה בחירות הפרט", ר' כב' השופט פורקצ'ה, פסקה 13.

כאמור, שלושה יסודות נדרשים לצורך הוכחת קיום העבירה.

א.         ידיעה כי פלוני זומם מעשה.

ב.         שהמעשה הינו מעשה פשע.

ג.          אי נקיטת כל האמצעים הסבירים כדי למונעו.

את הידיעה במקרה שלפנינו, לא ניתן לבסס בגין כך, שעובר לביצוע המעשים אותו אחר שיתף את המשיבים בכוונה זו, אלא זו נלמדת מעצם הצפייה שלהם בביצוע המעשה. האינוס לכאורה, מתרחש לנגד עיניהם של הנאשמים, גם אם בחלק מצומצם של אותו אירוע, אולם אין ספק, כי בשעה ששניהם מבחינים באחר שולף את איבר מינו ובועל את המתלוננת, נוצרת בקרבם אותה ידיעה נדרשת, ונוכח כך, שמדובר בעבירת אינוס, הרי שהמעשה האמור הינו מעשה פשע. אשר לסעיף ג' כדרישת החוק, הרי בענייננו, די היה בקריאה לעבר האחר, שיחדל ממעשיו, או צעקות על מנת להעיר את אותה מתלוננת, כדי לענות על דרישת נקיטת האמצעים הסבירים.

עוד בהקשר לכך אציין, כי המשיבים והאחר, אינם זרים אלה לאלה, ושהו באותו בנין מגורים יחדיו, במסגרת עבודת הבניה בה נטלו חלק.

חיזוק לעמדה זו של בית משפט, ניתן למצוא בדברי בית משפט בע"פ 5204/07, שם בית משפט מציין סיטואציות נוספות, בהן תהיה הצדקה להטלת חבות פלילית בגין נוכחות מזדמנת בביצוע פשע, ר' פסקה 15 לפסק הדין. לאחרונה, ניתנה הכרעת דין בתיק פלילי 21558-08-09, בו הרשיע בית המשפט השלום בתל אביב ארבעה נאשמים, אשר היו נוכחים בהכאתו של אריק קרפ ז"ל ע"י אחרים, חרף כך שלא היו מודעים לכך, שבכוונת התוקפים לפגוע במנוח, ורק בשל כך שלא נקטו בפעולות פשוטות, כדוגמת שיחת טלפון למשטרה. לציין כי על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

מן התם אל הכא. נדמה, כי אילו היה מדובר באירוע אינוס, אשר היה נמשך על פני דקות ארוכות, כאשר בכל אותם רגעים, המשיבים היו צופים מן הצד ולא נוקטים אצבע, עובדת הוכחת קיומה של עבירת אי מניעת הפשע, היתה מוכחת יחסית בקלות. מאידך, לו תונח לפנינו סיטואציה קיצונית, מן הצד השני, היינו אירוע שנמשך שניות בודדות, כאשר אין למשיבים כל קשר למבצע העבירה, ישנו קושי ממשי בהוכחת הידיעה, וכך גם שאלת מהם אותם אמצעים סבירים.

המקרה שלפנינו, ב"מנעד" שבין שתי הדוגמאות שפורטו לעיל, נופל לטעמי קרוב יותר לדוגמא השניה, אך זאת להדגיש, כי מחומר הראיות עולה, שחשיפתם של המשיבים אל אותו אירוע אינוס לכאורה, לא היתה כזו שכבר עתה, בשלב המעצר, בית משפט יכול לקבוע באופן חד משמעי, כזו שמנעה מהם כל אפשרות לנקוט באמצעי סביר, כך לדוגמא לצעוק על המשיב שיחדל, או לעבר המתלוננת, שתתעורר. שאלה זו והימצאותה של הסיטואציה במינעד האמור, מטבע הדברים, תלובן במסגרת התיק העיקרי.

בהקשר לאמור נציין, כי המשיבים מכירים את אותו אחר, ובוודאי שיכלו לשוחח איתו תוך כדי המעשה בשפתו שלו, כפי שאכן דיברו ביניהם בסופו של אותו אירוע כאשר האחר הורה להם לברוח.

אשר למשך האירוע, למקרא הודעתה של המתלוננת, האירוע עצמו ארך יותר מכמה שניות, כאשר בטרם נאנסה לכאורה, קדמו לכך ליטופים, אשר היתה סבורה, כי מדובר בחבר שלה, ורק שזה חדר אליה התעוררה. דברים אלו מתיישבים גם עם דברי האחר שאנס לכאורה, אשר מדבריו, בטרם ביצע זממו, ליטף אותה ועשה לה מסג' וכי בסופו של האירוע הסתכל לאור ו"ראיתי שני ערבים מסתכלים עליי".

 גם המשיבים עצמם מספרים על אירוע שנמשך לפחות מספר רגעים, ר' הודעתו של המשיב 1, מיום 19.12.11, שורה 17, לפיה מבחין בבחורה עוד לפני שהגיע מוחמד טרדי, ובהמשך הבחין בסיטואציה, בה זה בועל את המתלוננת, ר' עמוד 2 להודעה, שורות 9 עד 15, בה מספר, כי הבחין במוחמד טרדי בלי מכנסיים, בועל את המתלוננת, המשיך ללכת, כי חשב שזה יהודי, ורק בהמשך, ראה שזה מוחמד ואף צעק לעברו: "מה עשית אתה נשוי", ומוחמד בתגובה, ענה לו שיברח. בדומה, ר' הודעתו של מיום 19.12.11, שעה 10:37, ממנה עולה, כי המשיב הבחין בתחילה באותו מוחמד נוגע בבחורה, נמצא לידה, וממשיך ללכת. זה אף מציין, את האופן שמוחמד שכב ליד הבחורה. באותה הודעה, המשיב מציין, כי הבחין באירוע, אולם מכיוון שסבר שזה יהודי, לא עצר אותו, כי לא רוצה להכניס את עצמו לבעיה, ר' עמוד 4 שורות 22-28.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ