החלטה בתיק מ"ת 3332-01-13

לפניי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המתנהלים כנגדם במסגרת ת"פ 3297-01-13 בבית המשפט המחוזי בחיפה.     

כתב האישום        

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של החזקה ונשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) + (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין. נוסף על כך יוחסו למשיב 1 בלבד ביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(ב) לחוק העונשין; היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין וידיעות כוזבות, עבירה לפי סעיף 243 סיפא לחוק העונשין.

בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 3.12.2012, סמוך לפני השעה 21:45, עת שהו ברכב מסוג אאודי מ.ר 26-724-64 שנמצא בשימושו הקבוע של המשיב 1 (להלן: "הרכב"), החזיקו ונשאו המשיבים אקדח מסוג יריחו (להלן: "האקדח") ומחסנית לאקדח, בלא רשות על-פי דין להחזקתם ונשיאתם. המשיבים נסעו ברכב מירכא לכיוון כפר ראמה, כאשר המשיב 1 נוהג ברכב ואילו המשיב 2 יושב במושב הסמוך למושב הנהג.

בהמשך, בסמוך לשעה 21:45 הגיעו המשיבים למחסום משטרתי שהוצב בכביש 864 מכוון בית ג'אן לכיוון כפר ראמה. בשלב זה התקרבו לעברם שני שוטרים, יוסי דוד וישראל דוידוביץ, שחבשו לראשם כובעי זיהוי משטרתיים ואחזו בידיהם פנסים. המשיבים, אשר הבחינו במחסום המשטרתי ובשוטרים, האטו את מהירות הנסיעה ברכב והשליכו את האקדח אל מחוץ לרכב. לאחר שהשליכו את האקדח, הגביר המשיב 1 את מהירות נסיעתו ופתח בנסיעה לכיוונו של השוטר ישראל דוידוביץ אשר עמד בנתיב הנסיעה הנגדי לנתיב נסיעת הרכב, עד שהוא נאלץ לקפוץ לשולי הדרך הצרים על-מנת להימנע מפגיעה.

בשלב זה המשיך המשיב 1 לנסוע במהירות ועקף את המחסום המשטרתי וכן רכבים שעצרו סמוך למחסום, תוך שהוא נוסע גם בנתיב הנגדי לנתיב נסיעתו ומסכן חיי נוסעים בנתיב התחבורה. במהלך נסיעתו האמורה, פגע המשיב 1 במזיד ושלא כדין ברכב מסוג הונדה מ.ר 22-174-17 (להלן: "רכב ההונדה"), בו ישבו אותה העת שני אנשים.  כתוצאה מנהיגתו הפרועה של המשיב 1, נפגע חלקו השמאלי של רכב ההונדה ונוסעי הרכב סבלו מכאבים בגופם. המשיב 1 המשיך בנסיעה עד לכפר ראמה, שם עצר את הרכב. בשלב זה, יצאו המשיבים מהרכב ונמלטו מהמקום.         

בהמשך נאמר כי ביום 3.12.2012 סמוך לשעה 23:00 הגיע המשיב 1 לתחנת משטרת כרמיאל ומסר הודעה לפיה הרכב נגנב ממנו בעת שהיה במעלות, זאת ביודעו שהידיעה כוזבת.

עד כאן עובדות כתב האישום.

טענות הצדדים     

ב"כ המבקשת הפנתה לראיות המצויות בתיק החקירה המקימות לשיטתה יסוד סביר להוכחת האשמה. בהקשר זה הפנתה בין היתר להודעות השוטרים שעמדו במחסום וראו את המשיבים משליכים את האקדח אל מחוץ לרכב; לשחזורים שערכו אותם שוטרים; לדו"ח התצפיתן שראה את נסיעת רכבם של המשיבים מהמחסום המשטרתי ועד למקום בו עצרו את הרכב בכפר ראמה; להודעות האזרחים שנפגעו מנסיעת המשיב 1, לתיעוד הפגיעה ברכב ההונדה ורכב המשיב 1 ולתעודות הרפואיות המלמדות על הפגיעה באותם אזרחים. עוד הפנתה המבקשת לממצאים שעלו מהמעקב שערכה יחידת העיקוב אחר המשיבים מירכא ועד הגיעם למחסום המשטרתי. נוסף על כך הפנתה להודעתו של ואיל גיזאוי שנפגש עם המשיבים בירכא וזיהה את המשיב 2 כמי שיצא מהרכב במהלך המעקב ופגש בו וכן להודעתו של שאדי גיזאוי שנכח במפגש בירכא וזיהה את המשיב 2 כמי שיצא מהרכב במהלך המעקב ופגש בו, ואת המשיב 1 כמי שישב במושב הנהג באותה העת.

המבקשת הפנתה לראיות נוספות המצויות בתיק שיש בהן כדי להקים יסוד סביר להוכחת האשמה. כך, למשל, הפנתה למחקרי התקשורת המאשרים קשר טלפוני בין המשיבים טרם יציאתם לירכא ובינם לבין ואיל גיזאוי עד הגיעם למקום המפגש עימו, לאיכונים המאשרים את מסלול הנסיעה של המשיבים כפי העולה בעיקוב, ולתוצאות בדיקת ה-DNA המחזקות את הימצאות המשיבים ברכב. עוד הפנתה המבקשת לממצאים שעלו מההאזנה הטלפונית המשטרתית שבוצעה למכשיר הנייד של ואיל גיזאוי ולהודעתו במשטרה, בה אישר את תוכנן של אותן שיחות.

לבסוף הפנתה המבקשת לסתירות ולבקיעים שנמצאו בהודעת המשיב 1 על גניבת הרכב, סתירות המעידות לשיטתה על שקריות ההודעה. 

לטענת המבקשת, כתב האישום מעיד בבירור על כך שקיים יסוד סביר לחשש שהמשיבים יסכנו את שלום הציבור. מסוכנות זו עולה מנסיבות ביצוע העבירה ובשים לב לכך שהנשק אותו החזיקו המשיבים היה נשק גנוב. יתרה מכך, למשיבים סכסוך עם משפחת אבו לטיף כאשר הנשק היה עלול לשמשם לביצוע עבירות אלימות חמורות. בהקשר זה הפנתה המבקשת גם לכך שלמשיב 1 שלוש הרשעות קודמות בעבירות של החזקת חלק מנשק או תחמושת, קבלת דבר במרמה והיעדר מן השירות שלא ברשות וכי למשיב 2 שתי הרשעות קודמות בעבירות אלימות, פריצה לרכב בכוונה לגנוב וגניבה מרכב. 

בנוסף, נטען כי קיים חשש ממשי ששחרורם של המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט וישפיע על העדים, זאת נוכח התנהלות המשיבים כפי שעולה מכתב האישום וקרבתם לעדי תביעה מרכזיים. לפיכך נטען כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית שפגיעתה בחירותם של המשיבים פחותה.

ב"כ המשיב 1 טען כי אין ראיות לכאורה מספיקות לצורך מעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים נגדו.  לדבריו, למבקשת רק עדויות שמיעה ואלה אינן קבילות בבקשה למעצר עד תום ההליכים. בהקשר זה הפנה לדו"ח המרכז את הדיווחים מכלל העוקבים בשטח, שלדבריו הנו בגדר עדות שמיעה וממילא אינו יכול להוביל לכדי הרשעה. עוד הפנה ב"כ המשיב 1 לכך שברשימת חומר החקירה שהועבר אליו אין זכר לצו שניתן להאזנת סתר.