החלטה בתיק מ"ת 31878-02-12

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשמים, ג'האד שחאדה וזיאד שחאדה (להלן: " המשיב 1" ו" המשיב 2"), הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין; עבירה של תקיפת זקן, לפי סעיף 368ו(א) לחוק העונשין; עבירה של כניסה לישראל בניגוד לחוק, לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, תשנ"ב-1952.

בהתאם למתואר בכתב האישום, המשיבים 1 ו-2, הינם אחים ואינם אזרחי ישראל, כך גם בימים הרלבנטיים לכתב האישום לא היה בידיהם אשרה או רישיון לשבת בישראל. עובר ליום 19.11.11 קשרו המשיבים יחד עם אחרים ואדם נוסף שהינו קטין (להלן: " הקטין") קשר לשדוד בצוותא את המתלוננת בביתה. לצורך הקשר וקידומו הצטיידו המשיבים והאחרים בנייר דבק, אזיקונים, מספריים, כפפות וכיסוי פנים.

ביום 19.11.11 הגיע הקטין לביתה של המתלוננת, אנג'ל גאבר שהינה בת 82 (להלן: " המתלוננת"), אשר נמצא ברח' אלמותנבי בחיפה, ושוחח עמה בהתאם למתוכנן במסגרת הקשר. בעוד שהמשיבים והאחרים (להלן: " הארבעה") המתינו מחוץ לבית. לאחר שהקטין שוחח עם המתלוננת הצטרף הקטין לארבעה. בהמשך, יצאה המתלוננת מהבית על מנת לרוקן אשפה, והשאירה אחריה את דלת הבית ושער הכניסה לא נעולים. בזמן הזה נכנסו הארבעה והקטין לחצר הבית והמתינו, כשהם מצוידים בציוד שהכינו מבעד מועד. משחזרה המתלוננת לביתה, עטו עליה הארבעה כשפניהם מכוסים, אזקו ידיה וחסמו את פיה ועיניה. כמו כן הפילו אותה ארצה והכו אותה תוך שהם דורכים על חזה, מועכים את פניה, חונקים אותה ומכים אותה. המתלוננת עשתה עצמה מתה על מנת שיניחו לה. בהמשך לכך שניים השגיחו על המתלוננת, ושני אחרים נכנסו לחדר השינה, ערכו חיפוש ונטלו מעטפה ובה סכום של 4,000 ש"ח. כל זאת כשהקטין ממתין מחוץ לבית. לאחר מכן עזבה החבורה הבית עת הם מותירים המתלוננת קשורה ושכובה בביתה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים. למען הסדר יובהר כי החלטה בעניינו של המשיב 1 ניתנה עוד ב- 20.3.12, בה פירטתי הראיות לכאורה הקיימות בתיק והוריתי על מעצרו לנוכח המסוכנות הרבה העולה מהמעשים. בעוד שעניינו של המשיב 2 עוכב לבקשת בא כוחו מיום 5.3.12, על מנת שיתאפשר לו ללמוד החומר הראייתי הקיים בתיק. עניינה של החלטה זו היא במשיב 2.

המבקשת, הפנתה לטיעון כתוב הכולל הראיות לכאורה הקושר המשיב למעשים המיוחסים להם, מהן: הודעת אחלאס שחאדה, גיסתם של המשיבים, אשר מסרה על תכנון השוד בביתה על ידי המשיבים; הודעותיהם של מחמוד אחמד ובנו ווחיד עלושי שהודו בביצוע השוד והפלילו המשיבים; כמו כן קיומם של איכוני טלפון השוללים את גרסאותיהם של המשיבים בדבר הימצאותם במקומות אחרים באותו יום.

לגישת המבקשת מעשי המשיבים, ובייחוד תקיפת אישה זקנה מלמדים על מסוכנותם הגבוהה של המשיבים; וכן בנסיבות העניין קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, זאת בהתחשב בכך שהמשיבים הינם שוהים בלתי חוקיים וקיים חשש שימלטו מהארץ. בנוסף קיים חשש להשפעה על עדים ובמיוחד על גיסתם של המשיבים שהינה עדה מרכזית בתיק. לנוכח כלל האמור ביקשה המבקשת להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

בא כוח המשיב 2, מיקד טענותיו במישור הראייתי וטען להיעדר קיומן של ראיות לכאורה. בא כוח המשיב הפנה להודעותיהם של השותפים האחרים בביצוע (מחמד אחמד ווחיד עלושי), ולבעייתיות הרבה הטמונה בהודעותיהם, זאת לנוכח שינוי הגרסאות, והפללתו של המשיב על ידיהם אך לאחר שהמשיב הפליל אותם בשוד. בצד זאת אחלאס, גיסתם של המשיבים ואשר לא היססה להפליל את המשיב 1, ציינה במפורש כי המשיב 2 לא לקח חלק בשוד. בנוסף לכך, עולה לכאורה כי בזמנים הרלוונטיים או הקרובים לביצוע השוד, המשיב 2 דווח למשטרה על מספר אנשים הצורכים סמים בקרבת ביתו, מכאן שלגישת בא כוח המשיב, אין זה הגיוני שמרשו לקח חלק בשוד ולאחר מכן הלך למסעדה עם שאר המבצעים, בעוד שמחקרי התקשרות מלמדות שהוא מדווח למשטרה על אחרים הצורכים סמים. בנוסף מחקרי תקשורת מלמדים כי בזמנים הרלוונטיים המשיב לא היה במקום השוד אלא במקומות אחרים. אף מעבר לכך כי השיחות המבוקרות שנערכו בין שני המשיבים בעת הימצאותם בתא המעצר, מלמדים על כך שהמשיב 2 לא לקח חלק בביצוע העבירות.

לנוכח כלל האמור, לגישת בא כוח המשיב, יש לקבוע כי לא קיימת תשתית ראייתית מספקת שתצדיק את מעצר מרשו ויש להורות על שחרורו. בעניין זה הדגיש בא כוח המשיב, כי חרף כך שמעמדם של המשיבים לא הוסדר בארץ, הרי שכל חייהם הם חיים בארץ, ומרכז חייהם הוא בארץ. לנוכח האמור ובהתחשב בחולשה הראייתית הקיימת, ביקש בא כוח המשיב לשחרר מרשו לחלופת מעצר, במתן ערבויות ובחובת התייצבות במשטרה.

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

כאמור במסגרת החלטתי מיום 20.3.12 שניתנה בעניינו של המשיב 1, פירטתי את עיקר הראיות לכאורה הקיימות נגד המשיבים. במתן הדעת לטענות בא כוח המשיב, ולאחר בחינה להשגות שהעלה, אני סבור כי בנסיבות העניין קיימות ראיות לכאורה מספיקות לצורך ייחוס האמור בכתב האישום למשיב 2.

במסגרת הודעתה של המתלוננת מיום 20.11.11 היא תיארה ארבעה אנשים שבאו ושדדו אותה בביתה, כך היא מסרה: "... ארבעה בחורים דחפו את הדלת לפני שהספקתי לנעול שניים מהם עם קפצונים שחורים תפסו אותי סגרו לי את העיניים בבד וסגרו לי בסילוטייפ את הפה וקשרו לי את הידיים עם אזיקונים הפילו אותי לרצפה והתחילו להרביץ לי ולחנוק אותי..." [שם, ע' 1 ש' 13- 17].

במסגרת חקירתו של אחד השותפים בביצוע, מחמוד אחמד, הוא הפליל את המשיבים בביצוע השוד ואחר בשם אחמד שחאדה, בביצוע השוד  וכך הוא מסר: "...והיה אחמד, זיאד, גיהאד וניהאד, אחמד וגיהאד וזיאד תכננו, לשדוד את האישה אמרו שנקשור אותה וניקח כל הכסף. הם ידעו שהכסף של האישה במגירה אני לא יודע איך ידעו את זה, גיהאד לקח איתו מספריים וכפפות וכובעים לכולם ...[בהמשך הדברים]... ראינו את הזקנה שיצאה לשפוך זבל ואז נכנסנו ... גיהאד וזיאד קפצו ותפסו אותה, ואז נכנסנו כולנו. תפסו אותה, קשרו אותה זיאד גיהאד ואחמד קשרו אות[ה] עם פלסטיק...אני ושאר החברה חיפשנו את הכסף בחדר השינה..." [הודעת המשיב מיום 7.2.12 ש' 12- 26].

בהודעתו של וחיד עלושי, מיום 12.2.12, הוא מסר "... זיאד, גיהד, ניהד ואבא שלי שלחו אותי ו[אמרו] לי לדפוק בדלת של הזקנה, הייתי בהתחלה בבית של זיאד... ואז ראיתי את אבא שלי עם זיאד, גיהד, וניהאד בדרך לזקנה... בפטאוש היינו אני אבא שלי גיהד זיאד וניהאד, שם דיברנו על מה שקרה לזקנה." [הודעת וחיד מיום 12.2.12 ש' 6- 14].

אכן יש בהתפתחויות ושינוי הגרסאות שליוו את דברי השותפים מחמוד אחמד ובנו ווחיד עלושי, להעמיד את כלל גרסתם בעמדת נחיתות ויש בהם לעורר ספקות ותהיות. עם זאת בנסיבות העניין אין בכך להביא לכרסום בראיות. יוזכר כי בשלב זה, אין בימ"ש נדרש לשאלות של מהימנות עדים או למשקל העדויות אלא אם מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין המצביעות על כרסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה. ראו:

בש"פ 6982/10 דני ארביב נ' מדינת ישראל (6.10.10).

בש"פ 8031/08 איטח נ' מדינת ישראל (15.10.08).

כך גם נאמר כי בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד. ראו לעניין זה: