אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 31111-10-11

החלטה בתיק מ"ת 31111-10-11

תאריך פרסום : 31/10/2011 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי חיפה
31111-10-11
27/10/2011
בפני השופט:
רון שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
פלוני
החלטה

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשם ויקטור גלדקוב (להלן: " המשיב"), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3) +29 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: " החוק"); תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1)(2) לחוק; איומים, לפי סעיף 192 לחוק; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.

נטען בכתב האישום כי ביום 15.10.11 שוגרה לרח' פבזנר 35 בחיפה, ניידת משטרה, וזאת בעקבות דיווח על ניסיון התאבדות. בניידת נהג השוטר שימי גולדשטיין ולידו ישבה השוטרת מרינה זקרבסקי. בהגיע הניידת לרחוב, רץ המשיב לעברה כשהוא מחזיק אבן לידו. משהבחינו השוטרים בכך, החלו לנסוע אחורנית כדי למנוע פגיעה בהם, המשיב המשיך לרוץ לכיוון הניידת וזרק לעברה אבן, אם כי בסופו של דבר לא פגעה בניידת. לאחר זאת, המשיכה הניידת לנסוע לכיוון רחובות חיים וירושלים, אז המשיב נטל אבן מהכביש ורץ אחרי הניידת. כתוצאה מהנסיבות שנוצרו, רכבים שנסעו בכביש נאלצו לנסוע אחורנית ולזוז הצידה, וכן הולכי רגל ברחו לצדדי הכביש מחשש שיפגעו. המשיב בהתקרבו לניידת, זרק אבן לעברה, אם כי גם הפעם לא נגרמה פגיעה. השוטרים המשיכו להתחמק מהמשיב ובהגיעם לפינת רח' הרצל-בלפור, הבחינו במשיב כשהוא אוחז מוט ברזל שבקצהו גוש בטון, ומניפו לעבר הניידת. גם במקרה זה, הניידת התחמקה מהמשיב, כך גם מכוניות והולכי רגל ברחו לצדדי הכביש מחשש שיפגעו.

בהמשך הגיע ניידת נוספת למקום, שם ברח' הרצל סמוך לבית הקרנות, הגיח המשיב שוב שבידו שתי אבנים. המשיב זרק אחת האבנים לעבר אחת הניידות והאבן לא פגעה בה. בהמשך ומשהשוטר מופיד עליאן, התקדם לעבר המשיב, איים המשיב עליו בזריקה באבן באומרו "אתה רוצה את זה בראש". השוטר התיז על המשיב גז פלפל על מנת להשתלט עליו ואולם המשיב הצליח לברוח מהמקום. בעקבות כך השוטרים אפי ורוסלאן, החלו לרדוף אחר המשיב תוך שהם צועקים לו לעצור. המשיב המשיך בבריחה עד שנלכד לאחר מרדף לא קצר ברח' סירקין פינת ביאליק. בהמשך, התנגד המשיב לאזיקתו על ידי השוטרים, בעט בהם ברגליו, הניף ידו לעברם, קיללם וגידפם. אף מתואר כי לאחר הבאת המשיב לתחנה, איים הוא על השוטרת נופר בפגיעה שלא כדין בגופה, תוך שאמר לה שאם היא רוצה לבוא מול הוא "יקרע אותה".

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. ב"כ המשיב לא ערער על קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב, משכך צומצם הדיון בעיקרו לבחינתה של חלופת מעצר.

המבקשת, הפנתה לעיקרי הטיעון בהן היא מפרטת הראיות לכאורה וכן עילת המעצר, וכן התנגדה לשחרור המשיב לחלופת מעצר. המבקשת התייחסה לעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם בא כוח המשיב, ולחוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו מיום 17.10, והדגישה כי המשיב כשיר לעמוד לדין, כי הינו שפוי ומשתף פעולה. מעבר לכך, המבקשת התנגדה לטענה העובדתית לפיה המשיב היה שיכור בעת ביצוע המעשים, כך אמו של המשיב והשוטרים שללו שנדף מהמשיב ריח של אלכוהול או התנהגות שמעידה על היותו שתוי. המבקשת הדגישה, כי המשיב סיכן במעשיו את הניידת המשטרתית על יושביה, וכן את שאר העושים שימוש בכביש הן הנוסעים והן הולכי הרגל, מכאן כי המדובר באדם מסוכן ויש להורות על מעצרו.

בא כוח המשיב, תיאר כי המדובר בכתב אישום שנופח מעבר למה שקרה באותו יום. כך הובהר  כי המדובר בחייל צה"ל, אשר חזר מבילוי לאחר ששתה אלכוהול, עת שבהתאם לטענה הוכנס לו חומר לא ידוע בכוס השתייה, אף צוין על ידי בא כוח המשיב, כי טענה זו וטענת השכרות לא נבדקה על ידי המשטרה אף שהיא נטענה בסמוך לאחר האירוע. מעבר לכך בא כוח המשיב, הפנה לכך כי טרם האירועים, המשיב יצר קשר עם המשטרה, בכ-17 שיחות שונות, בהן הוא מסר שהוא חש סכנה מוחשית לחייו בשל מצב נפשי מאוד קשה, וכי התחנן לעזרה. בא כוח המשיב הפנה בנוסף, לחרטתו של המשיב לאחר המעשים, והסביר כי המעשים אירעו עקב מצבו הנפשי הקשה של מרשו. מעבר לכך, בא כוח המשיב התייחס לאירוע עצמו, ותיאר כי בשום שלב לא הייתה סכנה מוחשית לרכוש או לגוף וממילא כי למשיב לא הייתה כל כוונה להביא לפגיעה בשוטרים. בא כוח המשיב הוסיף וציין כי מעשי המשיב גם לא היוו סיכון לחיי העושים שימוש בנתיב תחבורה ציבורי בהתחשב בכך כי המדובר, ביום שבת בבוקר, כשלא היו אנשים בסביבה. על כן, ובהתחשב בכלל נסיבות האירוע והרקע שלהם, וכן בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב, ביקש בא כוח המשיב לשחרר מרשו לחלופת מעצר בפיקוחם המלא של דודו ואחיו, בד בבד תתאפשר למשיב עזרה מקצועית ויקבל תמיכה נפשית מבני משפחתו ומגורמי מקצוע, על מנת לטפל במשיב ולשקמו. בעניין זה יצוין, כי לאחר הדיון, בא כוח המשיב הודיע לבית המשפט, על הכנה לטיפול במשיב על ידי מר משה בלומנפלד, המשמש כמנהל המרכז להתמכרויות בחיפה.  

דיון ומסקנות  

ראיות לכאורה

בין הצדדים אין מחלוקת ממשית לצורך קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן להוכיח את המיוחס למשיב. כך גם אני סבור, ולאחר בחינת הראיות שהונחו בפניי, כי ישנן ראיות לכאורה בתיק, שיש בהן להצביע על אשמתו של המשיב, כמיוחס לו בכתב האישום.

כך ניתן למנות את הודעות השוטרים, שהיו עדים למעשי המשיב, והמתארים את האירוע. [ראו לעניין זה הודעת של השוטרת מרינה זקרבסקי מיום 17.10.11; הודעתו של השוטר שימי מיום 19.10.11; הודעת השוטר עליאן מיום 18.10.11 ועוד].

יצוין כי בהתאם להודעות השוטרים, ובהתאם להתרשמותם, המשיב לא נפנף במוט וזרק האבנים אך על מנת להפחידם ולצורך קבלת תשומת לב. אלא שהוא חפץ בגרימת פגיעה ובהתאם להודעותיהם "רק בנס" לא נגרמה פגיעה לרכוש או לגוף. כן יצוין כי בהתאם להודעות השוטרים היו נוכחים במקום ילדים ועוברי אורח, וכי מעשי המשיב סיכנו, מטבע הדברים עוברי אורח אלו.

המשיב בהודעתו, הודה במיוחס לו, אם כי הבהיר כי בשום שלב לא היה מעוניין לפגוע בשוטרים, וכי כל מה שהוא רצה היה לקבל עזרה מהם, זאת בהתחשב במצבו הנפשי הקשה [ראו הודעת המשיב מיום 19.10.11].

אסתפק בסקירה זו של הראיות, לנוכח הסכמת הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה, וכן בהתחשב בטיב הראיות הנדרשות בשלב זה של ההליך הפלילי, הרי שבשלב זה, אין להעמיק בחקר האמת ובירור שאלת חפותו או אשמתו של המשיב על-פי חומר הראיות הלכאוריות שיש בתיק. אין לבחון את מהימנותן של העדויות והראיות, אלא שזוהי מלאכתה של הערכאה השיפוטית שבפניה עתיד המשיב ליתן את הדין. בית המשפט, בשלב זה, עסוק בבחינת הפוטנציאל הראייתי שיצא אל הפועל בעתיד, בסיומו של הליך משפטי. די לו לבית המשפט, במסגרת הליך המעצר עד תום ההליכים, אם התרשם כי קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות למשיבים, שאינן חסרות ערך על פניהן.

השוו לדוגמא:

בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08);

בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08);

בש"פ 10307/07 מדינת ישראל נ' אסף לוזון ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 6.12.07);

בש"פ 9585/07 אסעד שיבלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 28.11.07).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ