אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 31097-04-11

החלטה בתיק מ"ת 31097-04-11

תאריך פרסום : 23/09/2012 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי ירושלים
31097-04-11
07/02/2012
בפני השופט:
יעקב צבן

- נגד -
התובע:
שמחה קאיקוב
הנתבע:
מדינת ישראל
החלטה

בקשה לעיון חוזר.

1.        ביום 21.4.2011 הוגש נגד המבקש כתב אישום בו מיוחסת לו עבירת אינוס קטינה בשנת 2008. כמו כן הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. לאחר שנקבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, נבחנה חלופת מעצר בסיוע שירות המבחן, החלופות שהוצאו לא התאימו וביום 20.7.2011 נעצר המבקש עד תום ההליכים. בסוף דצמבר 2011 הסתיימה פרשת ההוכחות, התיק קבוע לסיכומים ליום 8.2.2012. אין חולק כי הראיה העיקרית בתיק הינה חוות דעת בנושא DNA לפיה יש התאמה בין ה-DNA של המבקש לבין ה-DNA של זרע שנמצא על בגדי הקטינה.

2.        בבקשה שלפניי נטען כי נמצאה ראייה חדשה: הקטינה סיפרה להוריה ביום 21.12.2011, כי בעומדה בתחנת אוטובוס ליד בית ספרה, הבחינה באדם אותו זיהתה כמי שאנס אותה לפני מספר שנים. הילדה אף הסריטה את האיש שראתה. לטענת ב"כ המבקש, חרף קיומה של ראיית DNA, הזיהוי הספונטאני שזיהתה הקטינה אדם אחר כמי שביצע את העבירה המיוחסת למבקש, מכרסם בראיות המשיבה, מעלה ספק באשמה ומחייב תגובה מיידית של שחרור המבקש ממעצרו ולו בתנאים מגבילים.

3.        המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה אין מחלוקת כיום, לאחר שנשמעו ראיות, כי פרופיל ה-DNA של הנאשם זהה לזרע שנמצא על הקטינה והסתברות לשונות הינה 1 ל-17 מיליארד. באשר לזיהוי אדם פלוני על-ידי הקטינה נטען, כי חלפו 4 שנים מאז האירוע, לפיכך כוחו הראייתי של זיהוי מקרי ורגעי כזה הינו מועט וכי האיש אותו צילמה הקטינה דווקא מזכיר בחיצוניותו את המבקש. עוד נטען, כי אומנם הילדה אמרה תחילה שהיא בטוחה בזיהוי, אולם משנשאלה שאלות, הסתבר כי אין זה בטוח כלל. לפיכך, אין בראייה החדשה כדי לפגום או לכרסם במשקל ראיית ה-DNA, לה נמצאו חיזוקים נוספים.

4.        כאשר הוגשה הבקשה הנוכחית, המציאו הצדדים אמרה של אבי המתלוננת ומכתב של אמה. בהחלטה מיום 23.1.2012 קבעתי כי אין בכך די וכי יש ליזום חקירת המתלוננת על-ידי חוקר ילדים ואכן, ביום 25.1.2012, נערכה חקירה כזו ותמלילה הוגש ביום 5.2.2012 עם בקשה כי אחליט בבקשה על-פי התמליל (ולא התקליטור) והערכת מהימנות של חוקר הילדים, מיכה הרן.

5.         להלן עיקר עדותה של המתלוננת, שגילה כיום 12 ורבע ונמצאה נבונה ומהימנה על-ידי חוקר הילדים:

המתלוננת עמדה על מדרכה ממדרכות ירושלים ומעבר לכביש ראתה את מוכר הקיוסק מדבר עם " איש אחד שהיה קצת מוכר... הוא הזכיר לי משהו שקרה בעבר" ואז הסריטה אותו בטלפון הנייד שלה (עמ' 10). כאשר אמה הגיעה לאספה בדרך מבית הספר, " אמרתי לה שראיתי אותו". אמה הסתכלה בסרט הקצר שצילמה המתלוננת, ואמרה למתלוננת כי הוא נראה נמוך מהתיאור שמסרה המתלוננת בזמנו (עמ' 10). האם שאלה את המתלוננת על מידת הביטחון שלה בזיהוי ו" אמרתי לה בין ששים לחמישים וחמש אחוז" (עמ' 11). כאשר האב שאל אותה שאלה ענתה " שאני מתלבטת ואז אמרתי לו שזה לא נראה לי שזה הוא שזה הוא, הוא יותר נמוך (עמ' 13). נראה כי בביטוי זה הושפעה המתלוננת מההערכה של האם, אשר התבססה לא על מראה עיניים, אלא על עדות שמסרה המתלוננת בזמנו לחוקר ילדים.

חוקר הילדים ביקש לשמוע מפי המתלוננת מה בדיוק ראתה ולדבריה: " ואפילו על-פי הפרופיל שלו [של עובר האורח החשוד] ראיתי שהוא מוכר, שהוא מזכיר משהו... המשקפיים, התנוחה שהוא עמד גם... כאילו הוציא את הבטן..." (עמ' 14-13). כאשר נשאלה על הפרצוף אמרה: " ... את העיניים לא יכולתי כל כך לראות... אבל... המצח... הזקן קצת שהיה לו... ומה שכן אני, לא היה לו שפם אז, היה לו כמה שערות, ולא שפם מי יודע מה" (עמ' 15) ובהמשך: " ... את האף אני לא כל כך זוכרת" (עמ' 15 למטה). בהמשך עדותה לא אישרה דברי אביה, כי אמרה לו שהזיהוי בטוח (עמ' 19). " בלב שלם אני לא יכולה להגיד שזה הוא, כי הוא התנמך... כשהוא היה יותר נמוך ממה שזכור לי אז" (עמ' 20).

6.         מדברים אלה עולה כי מדובר בזיהוי ספונטני, חלקי ולא בטוח, זיהוי על-פי תנוחת גוף, לא של הגוף, לא של פרצוף, אלא מעין התרשמות כללית. לספונטניות חשיבות משלה, אך במקרה זה אין הוא מלווה בפרט מהותי. כאשר הזיהוי בא לאחר 4 שנים, והמתלוננת עצמה מסויגת, אין בכך אף זיהוי לכאורה שיש בו די לכרסם בעוצמת הראיות הקיימות, ובעיקר בראיית D.N.A שהיא לכשעצמה ראייה בעלת משקל.

אוסיף עוד, כי ההליך העיקרי קרוב לסיומו ובימים אלה ממש ישמעו סיכומי הצדדים, וגם מטעם זה אין מקום לקבל הבקשה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ד בשבט התשע"ב, 7 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ