החלטה בתיק מ"ת 30106-08-13

לפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים של המשיב.

רקע

1.        כנגד המשיב הוגש כתב-אישום המחזיק שני אישומים המייחס לו עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין) (שתי עבירות); היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין (שתי עבירות); וניסיון פציעה לפי סעיף 334 ו- 335(א)(1) בצירוף עם סעיף 25 לחוק.

בהתאם לנטען באישום הראשון לכתב-האישום, ביום 14.8.2013 בשעות הערב, בבית המשיב ובת-זוגו (להלן: המתלוננת) בבית-שמש, תקף המשיב את המתלוננת. באותן נסיבות, בעת שהמתלוננת חזרה מעבודתה החל המשיב לגדף אותה באומרו "את כחבה, את מזדיינת". בשלב מסוים, משך המשיב את תיקה של המתלוננת,אשר היה מונח על כתפה, ונטל מתיקה 1,200 ש"ח. אז החל ויכוח בין המשיב למתלוננת במהלכו נטל המשיב את מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת ושבר אותו. בהמשך איים המשיב על המתלוננת באומרו "היום אני הורג אותך אני לא יוצא". בהתאם לנטען באישום השני לכתב-האישום, ביום 15.8.2013 בסמוך לשעה 16:00, במקום עבודתה של המתלוננת בבית-שמש, ניסה המשיב לפצוע את המתלוננת ואיים עליה. באותן נסיבות, הגיע המשיב למקום עבודתה של המתלוננת כשהוא "מבושם". בהמשך נטל המשיב נרגילה והשליכה, ולאחר מכן נטל בקבוקי אלכוהול ונפץ אותם על הרצפה. בשלב מסוים, אחז המשיב בשברי זכוכית של בקבוק וודקה אותו ניפץ וניסה באמצעות שברי הזכוכית לדקור את המתלוננת. בתגובה, הדפה המתלוננת את המשיב. בהמשך, איים המשיב על המתלוננת באומרו "אני באתי היום כדי שאת תמותי ואני אמות".

בד בבד עם הגשת כתב-האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, והיא זו המונחת לפניי.

ראיות לכאורה

2.         עיינתי במכלול חומר הראיות שבתיק: הודעות במשטרה של המשיב, של המתלוננת, של בת-דודתה של המתלוננת, וכן של עד-ראיה לעניין האירוע נשוא האישום השני. כמו כן עיינתי בדו"ח פעולה של שוטר. מהודעת המתלוננת במשטרה עולה גרסתה לגבי האירועים כפי שמתואר בכתב-האישום. המתלוננת מעידה על תחושת פחד מהמשיב המאיים על חייה ואף ניסה לפצע אותה לטענתה באמצעות שבר בקבוק במקום עבודתה. המתלוננת מאשרת כי הדפה את המשיב ושרטה אותו באזור בחזה (המתלוננת הדגימה זאת לחוקר שרשם הערה בעניין) כדי להרחיק את המשיב ממנה בעת שלפי הנטען הוא ניסה לתקוף אותה בחנות באמצעות שבר בקבוק.

חיזוק לכאורה לעדות המתלוננת ניתן למצוא בהודעתה המשטרתית של בת דודתה של המתלוננת. בת הדודה אמנם לא היתה עדת ראיה לעצם האירועים, אולם העידה על כך שהמתלוננת התקשרה אליה ביום האישום הראשון וסיפרה על האיומים על חייה, הצעקות, שבירת הטלפון ולקיחת הכסף על-ידי המשיב. עוד מסרה בת הדודה כי המתלוננת צלצלה אליה ביום האישום השני בוכיה וביקשה ממנה לבוא כי המשיב מאיים עליה וכדי ש"לא יהרוג אותי היום". הן בת הדודה והן השוטר מוסרים על שברי הבקבוקים שנמצאו בחנות בה עובדת המתלוננת לאחר שהגיע לשם המשיב. בת הדודה אף מעידה כי שמעה בעבר את המשיב מאיים על המתלוננת כי יהרוג אותה (הודעה מיום 15.8.2013, ש' 12). אינני מתעלמת מכך שמדובר בקרובת-משפחה של המתלוננת כך שעדותה עשויה להיות מוטית. ואף-על-פי-כן, לצורך השלב של בחינת ראיות לכאורה, מדובר בעדות התומכת לכאורה בגרסת המתלוננת.

אשר לגרסת המשיב - לגבי האישום הראשון, המשיב מאשר בחקירתו במשטרה כי היה עצבני, כי שבר את מכשיר הטלפון ולקח מהמתלוננת כסף. לגבי האישום השני, המשיב מאשר כי הגיע לחנות בה עובדת המתלוננת לאחר ששתה שלוש בקבוקי בירה וכן שצעק בחנות וששבר בקבוק ויסקי על הרצפה בעצבים. בכך יש חיזוק לגרסת המתלוננת. עם זאת, חשוב להדגיש כי המשיב מכחיש שאיים של חייה של המתלוננת אי פעם, או כי ניסה לפצוע את המתלוננת באמצעות שבר בקבוק.

לטענת הסנגור, חיזוק לגרסה זו ניתן למצוא בעדותו של עד הראיה שנכח בחנות. עד זה נשאל במשטרה האם המשיב הרביץ לבחורה והאם הזכוכיות של הבקבוק פגעו במישהו, והוא השיב בשלילה. עוד נשאל העד האם מישהו נפצע והוא ענה בשלילה. יוער כי העד נשאל האם המשיב "הרביץ לבחורה" אולם לא נשאל האם המשיב ניסה לפצוע אותה באמצעות שבר בקבוק. מכל מקום, ככל הנראה העד שאל את המשיב למה זרק את הבקבוק ולא קיבל תשובה. בסיום גביית הודעתו, משיב העד כי הוא היה מחוץ לחנות, כך שלא ברור עד כמה ראה מה אירע בין המשיב למתלוננת בתוך החנות פנימה. חיזוק לכך ניתן למצוא בהודעת המתלוננת בשורה 9 שם היא מספרת כי ניקתה של החנות ולפיכך ביקשה מאותו גבר לשבת בחוץ, בטרם נכנס המשיב לחנות. תיאור דומה בעניין זה נמסר מפי בת הדודה בהודעתה במשטרה (שורה 32). בהתחשב בכך שעד-הראייה ישב ככל הנראה מחוץ לחנות, ספק אם העובדה כי היא שולל שהמשיב הרביץ למתלוננת, מהווה כרסום משמעותי בראיות כנגד המשיב בשלב מקדמי זה של הדיון. אוסיף ואומר כי בהודעתו במשטרה אישר המשיב כי המתלוננת שרטה אותו באותו אירוע (ש' 110-112). הדבר אינו מתיישב עם גרסתו של המשיב לפיה רק שבר בקבוק. השריטות על חזהו של המשיב מתיישבות דווקא עם עדות המתלוננת לפיה המשיב ניסה לדקור אותה עם שבר בקבוק, והיא שרטה את המשיב בחזה כדי להדוף אותו ממנה.

לצורך הדיון שלפניי, שוכנעתי אפוא בקיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב בעוצמה מספקת, לרבות לעניין העבירות של איומים וניסיון פציעה.

עילת מעצר

3.         במקרה דנן קיימת עילת מעצר סטטוטורית בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, שכן המשיב עשה לכאורה שימוש בנשק קר כאשר ניסה לפצוע את המתלוננת - בת זוגתו - באמצעות שברי בקבוק הוודקה שניפץ, בעודו "מבושם" (כך לשון כתב-האישום). יוער כי בשני האירועים איים המשיב לכאורה כי ייטול את חייה של המתלוננת. כעולה מעובדות כתב-האישום, המשיב והמתלוננת הינם בני-זוג ויש לבחון את העבירות הנטענות על רקע זה, ולהסיק גם מכך בדבר המסוכנות הנשקפת מהמשיב כלפי המתלוננת. בנוסף, נוכח טיב העבירות ובטרם מסרה המתלוננת עדותה במשפט, מתקיים חשש לשיבוש הליכים.

חלופת מעצר

4.         על אף קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, הרי בהתחשב בכך שלמרבה המזל בסופו של יום לא נגרמה למתלוננת חבלה גופנית; ובהתחשב בכך שהמשיב נעדר עבר פלילי בישראל (המשיב הינו מאריתריאה ושוהה כאן מזה שש שנים); מן הראוי לשקול את שאלת קיומה של חלופת מעצר הולמת, אשר יהא בה כדי להשיג את תכלית המעצר מחד גיסא ולצמצם את הפגיעה בחירותו של המשיב מאידך גיסא.

            הסנגור עתר לשחרור מיידי של המשיב לחלופת מעצר אצל משפחה ישראלית בקריית-גת, אולם לדיון לפניי לא התייצבו מפקחים אפשריים וממילא לא יכולתי לבחון את יכולתם לפקח על המשיב. מכל מקום, נוכח ניסיון הפציעה לכאורה של המתלוננת באמצעות שברי בקבוק ונוכח האיומים המפורשים לכאורה על חייה, אינני רואה לאפשר שחרור של המשיב לחלופה בטרם יוגש תסקיר, אשר יבחן את רמת המסוכנות של המשיב ואת יכולתה של החלופה ליתן מענה למסוכנות זו.

סוף דבר

5.         נוכח מכלול הטעמים שפורטו, אני קובעת כדלקמן:

א.        נקבע להמשך דיון לאחר קבלת תסקיר מעצר ליום 12.9.13 בשעה 08:15. (המועד נקבע בשים לב לצורך להותיר עשרה ימי עבודה לשירות המבחן ובכפוף לחגי תשרי).