החלטה בתיק מ"ת 29718-04-13

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של הצתה לפי סעיף 448(א) רישא + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. על פי עובדות כתב האישום, הציתו המשיבים מבנה בכפר סאג'ור השייך לאדם שחב, על פי הנטען, כסף למשיב 1. ההצתה בוצעה בפועל ע"י משיבים 1 ו-2 בעוד שמשיב 3 מסיעם ברכב לזירה וממלט אותם מהמקום לאחר מעשה. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה זו שבפני, במסגרתה עותרת המאשימה להורות על מעצרם של שלושת המשיבים עד לתום ההליכים כנגדם.

ב"כ המשיבים 1 ו-2 לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן כדי לבסס סיכוי להרשעת המשיבים, ואולם חלקו על עילת המעצר במובן זה שלטענתם, גם אם קיימת עילת מסוכנות, ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר. ב"כ המשיב 3 חולק על קיומה של תשתית ראיות המבססת עילת מעצר כנגד המשיב 3, במובן זה שהוא אינו מכחיש כי נהג ברכב ואולם מכחיש ידיעה מוקדמת על הכוונה לבצע הצתה.

בשים לב למחלוקת המצומצמת בעניין תשתית הראיות, אינני נדרש להרחיב את הדיון. אין מחלוקת על עצם ביצוע ההצתה. משיב 1 הודה במיוחס לו וציין כי משיב 2 השתתף עמו בעצם ביצוע ההצתה. כן ציין כי משיב 3 נהג ברכב לזירה ולאחר מכן במהלך המילוט מהזירה. משיב 2 מתאר בצורה דומה את ביצוע ההצתה על ידו וע"י המשיב 1 ומציין, גם הוא, כי המשיב 3 היה זה שנהג ברכב. המשיב 3 מאשר כי הוא זה שנהג ברכב וכי משיבים 1 ו-2 ביצעו את ההצתה. לדבריו לא ידע על הכוונה לבצע הצתה. עם זאת נרשמו שני מזכרים ע"י שני שוטרים, מהם עולה כי המשיב 3 סיפר לכל אחד מהם שמשיב 1 פנה אליו וביקש שיסייע בהסעתו לסאג'ור כדי להצית נכס של אדם החב לו כספים. מכאן שלפחות במבחנים של ראיות לכאורה, קיימת תשתית ראיות המבססת סיכוי להוכחת הטענה כי המשיב 3 היה מודע למטרת הנסיעה. עם זאת יוער כי גם בהנחה שהיה מודע, עדיין מתעוררת שאלה האם נכון לייחס לו שותפות מלאה לביצוע העבירה או סיוע בלבד. שאלות אלו של רמת מודעותו המוקדמת לביצוע ההצתה (ויודגש כי אין חולק שמשיב 3 ידע על ביצוע ההצתה בפועל ובזמן אמת וכי מילט את המשיבים 1-2 מהזירה) וטיב חלקו בפרשה, כשותף או כמסייע, הן שאלות שיוכרעו בהליך העיקרי. בשלב המעצר אין זה מתפקידו של בית המשפט להכריע בשאלות אלו. בשלב המעצר אין בימ"ש נדרש לשאלות של מהימנות עדים או למשקל העדויות, אלא אם מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין המצביעות על כרסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה [בש"פ 6982/10 דני ארביב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.10.10);בש"פ 8031/08 איטח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.10.2008)]. בשלב זה בית המשפט בוחן רק את הפוטנציאל ה-הוכחתי של חומר החקירה, ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים [בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (14.2.08)]. במבחנים שנקבעו בפסיקה די בראיות שהוצגו בפני כדי לבסס סיכוי להרשעת שלושת המשיבים כאשר בנוגע למשיב 3 יהיה על המותב שידון בהליך העיקרי להכריע האם יש לראותו כשותף בביצוע המעשים או כמסייע לביצוע, בידיעה מראש או רק לאחר מעשה.

מעשים של ביצוע הצתה, לרבות סיוע לביצוע הצתה, מקימים מעצם טיבם וטבעם עילת מעצר של מסוכנות. "...עבירת הצתה הינה מן החמורות שבעבירות - שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה, ומי שמתיר לעצמו לסכן בדרך זו רכוש וחיים - ובעניינו, כאמור, בשל דבר של מה בכך - עשוי להוסיף, לסכן את זולתו גם בנסיבות אחרות" [בש"פ 6526/02 מוחמד אלענמי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.7.02), ראו גם את בש"פ 142/05 צלי טנצר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.1.05)]. לעניין זה נדגיש כי היקף הנזק שנגרם בפועל אינו משליך על רמת המסוכנות מהמעשה, שתוצאותיו אינן ידועות מראש.

מעבר למסוכנות אינני רואה כי קיימת עילת מעצר של חשש להשפעה על עדים מאחר ועיקר העדויות הן של המשיבים עצמם. אין מחלוקת לעצם ביצוע ההצתה, והמתלונן לא ראה מי ביצע את ההצתה. העדים הנוספים עם בעיקרם שוטרים. כך גם אינני רואה חשש של ממש להימלטות מאימת הדין, מעבר לחשש המובנה בכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה.

גם כאשר קיימת עילת מעצר על בית המשפט לבחון אפשרות לשחרור לחלופת מעצר. לעניין זה נבחנים נתוני המעשה אל מולה נתוני מבצעי העבירה כאשר בית המשפט בוחן אם ניתן לאיין מסוכנות העולה מעילת המעצר בדרך של חלופת מעצר [בש"פ 1911/11 רועי רווה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם 22.3.11) וההלכות שפורטו שם].

במקרה שבפני, עברם של המשיבים אינו מכביד. מדובר, כך לכאורה, במסוכנות נקודתית, הממוקדת במערכת יחסים שיש למשיב 1 עם המתלונן. בנסיבות אלו, והגם שמדובר בעבירה חמורה, סבור אני כי ניתן לשקול ולבחון חלופת מעצר שתבטיח הרחקה מתאימה ממקום מגורי המתלונן. כפי שצוין, למעשה, אין חשש להשפעה על עדות המתלונן מאחר ועדותו לכשעצמה אינה בנקודה השנויה במחלוקת, ואת המשיבים עצמם הוא לא ראה ולא מעיד בעניינם. מכאן שמטרת חלופת מעצר תהיה מניעת הגעה למתלונן, וזאת כדי למנוע סיכון לפגיעה בו, ואולם לא לצורך מניעת השפעה על עדותו.

תוך שבית המשפט מבהיר את האמור, ובשים לב לחומרת העבירה, אני מורה כי שירות המבחן יגיש תסקיר, אשר יתייחס לחלופת מעצר מוצעת אשר צריכה לכלול רכיב של הרחקה סבירה ממקום מגורי המתלונן (למרחק שלא יפחת מ-30 ק"מ ממקום מגורי המתלונן) וכן אמצעי פיקוח אשר יבטיחו את תנאי השחרור. שירות המבחן יתייחס בתסקירו גם לצורך בפיקוח אלקטרוני או כל אמצעי פיקוח אחר.

יובהר כי ער אני למשך הזמן הנדרש להגשת תסקירים, ושקלתי את בקשת הסנגורים להורות על שחרור בלא שיוגש תסקיר. עם זאת, בשים לב לחומרת העבירה ובהתחשב בעובדה ששניים מהמשיבים למעשה הצטרפו כשותפים ו/או סייעו לביצוע העבירה, בלא שהייתה להם כל זיקה לעניין, סבור אני שיש בכך כדי להגביר את המסוכנות הנשקפת, וכפועל יוצא גם החלטתי במקרה זה שלא להורות על שחרור קודם שיוגש תסקיר.

שירות המבחן יגיש תסקיר עד ליום 23.5.13.

אני קובע להמשך דיון ליום 26.5.13 בשעה 9:00.

יובהר כי בית המשפט טרם גיבש עמדה סופית, ואין לראות בהחלטה זו כגיבוש עמדה סופית. לאחר שיוגש התסקיר, יוכל כל צד להשלים טיעוניו ותינתן החלטה.

בשלב זה נשארים המשיבים עצורים עד החלטה אחרת, ויש לדאוג להבאתם למועד הדיון הבא.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים וכן לשירות המבחן .

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.