אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 294-12-11

החלטה בתיק מ"ת 294-12-11

תאריך פרסום : 15/12/2011 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי ירושלים
294-12-11
08/12/2011
בפני השופט:
י' נועם

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
פאדי אבו לאפי (במעצר)
עו"ד א' אבו לאפי
החלטה

1.         לפניי בקשת המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו  בת"פ 44556-10-11.

בגין האירועים הנדונים בכתב-האישום הוגשו שלושה כתבי-אישום, ובצדם שלוש בקשות למעצר עד לתום ההליכים: האחד - בת"פ 44463-10-11 נגד חמשה נאשמים, שניים מהם קטינים (מ"ת 44515-10-11); השני - נגד קטין  נוסף (מ"ת 47352-10-11), והשלישי - בתיק דנן נגד המשיב (מ"ת 294-12-11). בסך הכל הואשמו בגין האירועים הנדונים שבעה נאשמים, שלושה מהם קטינים. בכל אחד משלושת התיקים, התקיים דיון נפרד בבקשה למעצר עד לתום ההליכים.

2.         להלן עובדות כתב-האישום בת"פ 44556-10-11.

            ביום 24.9.11 קשר המשיב קשר פלילי יחד עם אחמד אבו גאנם (להלן - אבו גאנם), מוחמד הדרה (להלן - הדרה) עודיי חוויס (להלן - חוויס), הקטין ס', הקטין ח' ושניים אחרים (להלן כולם יחד - השותפים). הם קשרו קשר לייצר בקבוקי תבערה וליידות אותם יחדיו לעבר "בית-אורות", שהנו מתחם יישוב יהודי בתוך שכונת א-טור שבהר-הזיתים בירושלים (להלן - בית-אורות). על-פי הקשר תכננו השותפים, בנוסף, לחסום את דרכם של כוחות הביטחון שיוזעקו למקום בעקבות השלכת בקבוקי התבערה, וכן ליידות אבנים הן לעבר בית-אורות והן לעבר כוחות הביטחון שיגיעו לזירה.

            בהתאם לתכנון האמור, וכחלק מקשירת הקשר, נפגש המשיב עם השותפים ביום 24.9.11 בסמוך לשעה 23:00, בבית הקברות בשכונת א-טור. לצורך ייצור בקבוקי התבערה, הורה ח' למשיב ולאבו גאנם להביא בקבוקים מזכוכית; לחוויס להביא בנזין מתחנת דלק; ולס' להביא אבנים קטנות, בכדי להכניסן לתוך בקבוקי התבערה, כך שעם פיצוץ הבקבוקים, יוסב נזק מוגבר. בנוסף, אחד מהשותפים הלך להביא דגלים של הרשות הפלסטינית.

בהמשך, באישון לילה, התכנסה החבורה פעם נוספת. ס' הגיע עם האבנים הקטנות, המשיב ואבו גאנם - עם ארבעה בקבוקי זכוכית, חוויס - עם בקבוק בנזין,  ואחד מהשותפים עם שלושה סכינים, זאת למקרה שהשותפים יאלצו, על-פי תוכניתם, אף להגן על עצמם. בעת ובמקום האמורים ערך ח' תרשים, על-גבי נייר שהוציא מכיסו, שבו סימן את בית-אורות ואת הרחובות מסביב, והסביר לכל המשתתפים היכן יעמדו בזמן התקיפה המתוכננת, ולאן יימלטו בהמשך. ח', יחד עם המשיב וס', ייצרו באותו מעמד בקבוקי תבערה מהחומרים האמורים. מיד לאחר מכן, הצטיידו המשיבים בדגלי הרשות הפלסטינית ועטו כיסויי ראש להסתיר את פניהם. ח' קרע פיסת בד, בצורת ריבוע, מחולצותיהם של המשיב ויתר השותפים, זאת על-מנת שהללו יוכלו לזהות איש את רעהו בעת האירועים. כחלק מקשירת הקשר, הורה ח' לכל אחד מהשותפים, מה יהיה חלקו ותפקידו באירוע.

לאחר חצות הליל, יצאו המשיבים מבית הקברות לכיוון בית-אורות. ח' הורה לאבו גאנם ולהדרה לגשת לחסום את כביש הגישה לבית-אורות. השניים עשו זאת באמצעות הצבת אבנים גדולות ופחי אשפה במרכז הכביש ובשני צדדיו. כמו-כן, הורה ח' לחוויס ולס' לשרוף פחי אשפה באותו הכביש, זאת בכדי ליצור מיסוך עשן, ובכך להקשות על כוחות הביטחון לאתר את המשיב והשותפים. בהמשך, שפך ס' בנזין לתוך שלושה פחי אשפה, וחוויס הצית את הפחים. ח' הדליק את אחד מבקבוקי התבערה, השליכו לתוך פח אשפה נוסף וגרם לשריפתו. בסמוך לאחר מכן, השליכו ח' ושניים מהשותפים שלושה בקבוקי תבערה לעבר בית-אורות. בקבוקי התבערה עברו מעל השער התחתון של בית-אורות, והתנפצו בחצר, בסמוך לשני ביתנים (קרוואנים). למרבה המזל, התפוצצות בקבוקי התבערה בחצר המתחם גרמה אך להצתת מספר צינורות פלסטיק. שומר שהיה במקום יצא מאחד הביתנים, והמשיב והשותפים יידו אבנים לעברו ולעבר בית-אורות.

בסמוך לאחר מכן, עת הגיעו למקום שני רכבים של משמר הגבול, וכן ניידת משטרה, יידו המשיב והשותפים אבנים לעבר כלי-הרכב של כוחות הביטחון. האבנים פגעו בכלי-הרכב, שחלקם היו בזמן נסיעה בעת הפגיעות. בשלב זה, נמלטו המשיב והשותפים מהמקום, ובמהלך הבריחה שפך חוויס שמן על הדרך, בכדי שרכבי כוחות הביטחון יחליקו על השמן בעת המרדף. כאשר הגיע רכב משטרתי נוסף לזירה, זרקו - המשיב, חוויס, ס' וח' - אבנים לכיוונו, בעת שנסע לעברם.

בגין המעשים האמורים הואשם המשיב בעבירות שלהלן: קשירת קשר לביצוע פשע - לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק); ייצור ונשיאת נשק - לפי סעיפים 144(ב) ו-144(ב2) (ארבע עבירות); החזקת סכין שלא כדין - לפי סעיף 186 לחוק (שלוש עבירות); סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה - לפי סעיף 332(3) לחוק (שתי עבירות); הצתה - לפי סעיף 448(א) לחוק (ארבע עבירות); וניסיון הצתה - לפי סעיף 448(א) בשילוב סעיף 25 לחוק (שלוש עבירות).

3.         הסניגור לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים למשיב בכתב-האישום.

            אין חולק על קיומה של עילת מעצר בעניינו של המשיב. העבירות המיוחסות לו, מקימות נגדו עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים), זאת נוכח מהות המעשים, המעלים יסוד סביר לחשש שהלה יסכן את ביטחונו של הציבור. המעשים אף מקימים חזקת מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק הנ"ל, נוכח ביצוע העבירות אגב שימוש בנשק קר וחם.

            המחלוקת בין הצדדים נסבה בשאלה, האם יש חלופת מעצר בעניינו של המשיב, אשר יש בה כדי להפיג את הסיכון הנשקף ממנו.

4.         המשיב הוא בן שמונה-עשרה שנים וארבעה חודשים, ומתגורר בבית משפחתו בשכונת א-טור. הוא סיים את לימודי בית-הספר התיכון בחודש יולי האחרון, ומאז עבד בעבודות מזדמנות על-מנת לסייע לפרנסת משפחתו. אביו עובד בבית-החולים אל מקאסד, ואמו עקרת בית. שירות המבחן התרשם, כי המשיב - המצוי בשלהי תקופת ההתבגרות - הנו בעל קווי אישיות ילדותיים ובלתי בשלים, וכי הוא מצוי בלחצים ותסכול, בין-היתר, על-רקע העובדה שנדרש לעזור לפרנסת המשפחה, תוך ויתור על אפשרות להמשך לימודים. עוד התרשם שירות המבחן, כי תפיסת עולמו של המשיב הנה ילדותית, והעריך שנשקפת ממנו רמת סיכון נמוכה עד בינונית. לאור האמור, ולנוכח גילו הצעיר של המשיב וחוויית המעצר, המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר של "מעצר בית" בבית דודתו בשכונת בית חנינה, זאת בפיקוח דודתו ובעלה.

5.         ב"כ המבקשת טוענת בתיק זה, כמו ביתר התיקים המקבילים בעניין האירועים הנדונים, כי חומרת המעשים ונסיבות ביצועם מלמדות על סיכון ממשי ומוגבר הנשקף מהמשיב לביטחון הציבור, אשר לא ניתן להפיגו באמצעות "מעצר בית", אף אם מדובר ב"מעצר בית" בשכונה אחרת במזרח העיר. כן העירה, כי חלופת המעצר בבית הדודה אמורה להיפסל על הסף אף מן הטעם ששירות המבחן הציע שבאותה דירה ישהה גם קרוב משפחתו של המשיב, שותפו לעבירה, הקטין שבעניינו הוגשה הבקשה למעצר בתיק מ"ת 47352-10-11. עוד ציינה, כי מדובר במעשה המהווה "עליית מדרגה", מבחינת התארגנות של קבוצות צעירים לתקוף מתיישבים יהודים במזרח העיר וכן את כוחות הביטחון, באירועים יזומים ומתוכננים המתאפיינים כ"מבצע צבאי".

6.         הסניגור טען, כי ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מהמשיב במסגרת "מעצר בית" בבית דודתו של המשיב, כמומלץ בתסקיר המעצר. הוא לא הקל ראש בחומרת העבירות, אך העיר כי בקבוקי התבערה שהתנפצו בחצר מתחם בית אורות, לא סיכנו איש. אשר לטענת ב"כ המבקשת, לפיה לא ניתן לשכן בבית הדודה שניים מהמעורבים באירועים, במסגרת חלופת מעצר, ציין הסניגור, כי יש באפשרותו להציע חלופת מעצר נוספת בביתו של קרוב משפחה המתגורר באזור עטרות בצפון ירושלים, וככל שבית-המשפט יסבור שיש לשחרר את מרשו לחלופת מעצר שאינה בבית הדודה, ניתן להזמין תסקיר מעצר משלים לבחינת החלופה הנוספת.

7.       כבר נפסק, לא אחת, כי הסיכון הנשקף לביטחון הציבור מאירועי אלימות קשים, של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, לעבר כלי רכב ולעבר גורמי אכיפת החוק, כמו גם לעבר מתחם מגורים, מחייב, ככלל, את מעצרם עד לתום משפטם של מי שנטלו חלק פעיל באלימות כזו, אף לגבי נאשמים צעירים ללא עבר פלילי, ובפרט כאשר מדובר במעשה אלימות על רקע אידיאולוגי, שהסכנה ממנו גדולה שבעתיים (בש"פ 8576/00 מדינת ישראל נ' מחמוד אלג'מל, פ"ד נד(5) 817 (2000); בש"פ 498/06 פלוני נ' מדינת ישראל(29.1.06); ובש"פ 5400/08 מדינת ישראל נ' פלוני(17.6.08)). אין צורך להכביר מילים על הפוטנציאל לנזק גופני חמור, לרבות סיכון חיים, הגלום ביידוי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר אנשים וכלי רכב, ובניסיון להצית מבנים. באשר ליידוי אבנים על-ידי צעירים, לעבר אנשים או כלי רכב, צוין בפסיקה, אמנם באשר לענישה, כי "יידוי אבנים הוא שימוש בנשק קר, שלמרבה הדאבה כבר גבה את מחירו גם בחיי אדם. תופעה זו שכיחה במקומותינו ולרוב נוטלים בה חלק צעירים הפועלים מטעמים של השקפת עולם... משהתופעה נמשכת, שוב אין מנוס מכליאתם של המבצעים, גם אם צעירים הם" (ע"פ 1777/11 פלוני נ' מדינת ישראל(2.6.11)). משנה חומרה יש ביידוי בקבוקי תבערה, שכן מדובר למעשה בנשק חם, העלול לגרום לפגיעות חמורות - לגוף ולרכוש. עבירת ההצתה נתפסת כחמורה, זאת בעיקר נוכח פוטנציאל הסיכון הנשקף ממנה, וכבר נפסק כי העבירה "הינה מן החמורות שבעבירות, שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה" (בש"פ 6764/99 תייסיר נ' מדינת ישראל(14.10.99), וכן ראו: ע"פ 10221/06 פיראס ג'ורן נ' מדינת ישראל(17.1.08)). כן נפסק, כי "בעבירה זו טמון סיכון רב לחיי אדם גם כאשר היא מבוצעת כלפי רכוש, עקב הסיכון הנובע מהתפשטות האש" (ע"פ 1394/09 מנשה בן משה נ' מדינת ישראל(24.9.09)).

אכן, משקמה עילת מעצר, שומה על בית-המשפט לבחון אפשרות של חלופת מעצר, כהוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים. ואולם, ההלכה היא, "כי מקום בו שוכנע בית המשפט כי חלופת מעצר לא תוכל להפיג את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם בהיותה חמורה ומוכחת, עשוי הדבר לייתר את הצורך בבחינת חלופה ספציפית" (בש"פ 1668/09זבולנס נ' מדינת ישראל(4.3.09); וכן ראו: בש"פ 9284/08 לוי נ' מדינת ישראל(14.11.08)).

העבירות המיוחסות למשיב - ייצור נשק, הצתה וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה - חמורות במהותן ובנסיבותיהן; ובפרט כאשר מדובר במעשי אלימות חמורים שבוצעו על-ידי חבורה, תוך תכנון מוקדם, ממניע אידיאולוגי ואגב הפגנת נחישות ותעוזה עבריינית. המשיב נטל חלק בתוכנית ליידוי בקבוקי תבערה ואבנים לעבר מתחם בית-אורות, ולהקשות על כוחות הביטחון שיוזעקו למקום, זאת באמצעות חסימת דרכים, הבערת מיכלי אשפה ויידוי אבנים לעבר כלי הרכב המשטרתיים. הוא השתתף בהוצאת התוכנית אל הפועל באישון לילה, כשהוא וחבריו רעולי פנים ונושאים את דגלי הרשות הפלסטינית, וכאשר כל אחד ממלא את התפקיד שהוטל עליו במסגרת התוכנית. אנשי החבורה השליכו בקבוקי תבערה לתוך חצר מתחם בית אורות; זרקו אבנים לעבר השומר שניצב במקום; ולאחר שארבו לכוחות הביטחון שהוזעקו לזירה, אגב חסימת דרכים והבערת מיכלי אשפה - יידו אבנים לעבר ניידות המשטרה שהוזעקו למקום, ושפכו שמן על הכביש בכדי לגרום להחלקת כלי הרכב. כוונת המשיב וחבריו הייתה לגרום נזק מוגבר באמצעות בקבוקי התבערה, שכן הם הכניסו לתוכם, נוסף לבנזין, גם אבנים קטנות. המשיב נטל חלק פעיל ומרכזי בהכנת התכנית והוצאתה לפועל. הוא הביא את הבקבוקים לזירה, השתתף באופן פעיל בהכנת בקבוקי התבערה, ויידה אבנים הן לעבר בית אורות והן לעבר רכבי המשטרה.במקרה שלפנינו מסוכנותו של המשיב הנה מסוכנות מוכחת העולה מן המעשים המיוחסים לו בכתב-האישום; ולנוכח תעוזתו העבריינית, ובכלל זה - הכנת המארב לרכבי המשטרה - מדובר במסוכנות ממשית ומוגברת שלא ניתן להפיגה באמצעות "מעצר בית".

8.       על-יסוד האמור לעיל, ייעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ