בפניי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם, על רקע כתב אישום המייחס להם עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר.
במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 17.1.13, טען ב"כ המשיבים כי חרף הודעות השוטרים המעורבים, ישנו כרסום ממשי בעוצמת הראיות. את עיקר יהבו השליך ב"כ המשיבים על מה שלדבריו הינו בבחינת פער בולט בין הודעות השוטרים אל מול תמליל הקשר המשטרתי אשר מצוי בתיק החקירה.
בהקשר לאמור, ציין ב"כ המשיב כי לאורך כל התמליל של הקשר המשטרתי לא מצוין אותו סלע אשר בגינו נורתה אותה ירייה באוויר, לא כל שכן תוך ייחוס מעשה זה למשיב 2. כך גם, חרף היכרות מוקדמת, בין השוטר דביר סויסה לבין המשיב 2, זה לא מציין את שמו בקשר המשטרתי. חיזוק לחוסר היכולת ליתן לדברי השוטרים אמון מוצא ב"כ המשיב בכך שאלו הצביעו בעת השחזור על אדם אשר לכאורה שבר את שמשת הניידת המשטרתית, חרף כך שזה שונה תכלית שוני מהתיאור אותו מסרו יום קודם לכן. עוד הפנה לתהייה העולה מכך שמי שלכאורה אמור היה מותקף באמצעות אותה אבן (יוגב אוחיון) לא מבחין באדם שניסה להטיח בו אותה.
ב"כ המשיב מציין כי תחילת האירוע בוויכוח שהתעורר בין השוטרים לבין הנוכחים במקום, שהמשכו דחיפת אחותם של המשיבים, הגב' עמל. השוטרים הגיעו לחפש אדם בשם נעים אבו ערר, ולא כפי המתואר בכתב האישום, לחפש אחר בשם רפאת אבו עראר. עוד ציין כי מן הראוי היה שנוכח הגעה של המשטרה למקום בו יושבים אבלים על מות אמם, לא היה מקום "שיקוב הדין את ההר", וניתן היה להניח לאבלים ולבוא בהזדמנות מאוחרת יותר לחפש את אותו דרוש חקירה, בין אם עסקינן בנעים או בין אם עסקינן באדם אחר.
המשיבים הינם אנשים עובדים אשר לחובתם הרשעות ישנות שאין בהן כדי להעלות או להוריד. גם אם בית משפט ימצא קיומן של ראיות לכאורה, אין המדובר במעשה המקיים אלימות ברף הגבוה וניתן להורות על שחרורם בחזרה לביתם בפיקוח אנשים נורמטיביים מבני משפחתם. יש ליתן משקל לעובדה שהמשיבים אמורים להימצא עדיין תחת מנהגי האבלות ואין בחזרתם לסביבתם הטבעית כדי להוות סכנה לאדם קונקרטי.
ב"כ המבקשת, מנגד, סבורה כי די בדוחות השוטרים כדי להצביע על קיומן של ראיות לכאורה ואין לדבר על סתירות או פירכות מהותיות הקיימות בהודעותיהם. זו מפנה לסתירה בין גרסאות המשיבים, כאשר בעוד המשיב 2 טוען כי היה במקום ושוחח עם השוטרים, המשיב 1 טוען כי זה כלל לא היה במקום. יש מהעולה בתמליל כדי ללמד על הסיטואציה הקשה והמלחיצה בה מצאו עצמם השוטרים. גם אם לכאורה האדם אותו חיפשו השוטרים לא גר במקום וגם אם אלו מצויים באבל אין בכך כדי ליתן הצדקה להתנהלות המתוארת. החלופה המוצעת אינה מתאימה נוכח חזרת המשיבים לסביבתם הטבעית.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועברתי על חומר החקירה, מצאתי קיומן של ראיות לכאורה עם חולשת מה בצידן. ראיות אלו נלמדות נוכח הודעות השוטרים יחד עם תמליל האירוע בקשר אשר לגביו הרחיב ב"כ המשיב. כאמור, השוטר דביר הוא זה שהבחין בתוקף של יוגב וריסס עליו גז מדמיע ובהמשך הוא זה שגם הבחין במשיב 2 מחזיק בסלע גדול ומנסה לזרוק אותו לעבר יוגב וירה ירייה באוויר.
בהודעתו הראשונה של דביר מיום 31.12.12, זה מציין כי: "
אני והשוטר יוגב זיהינו בכניסה בחור שמוכר לנו מהעבודה שלנו, ג'אמיל אבו ערר. הסברנו לו על מה מדובר וזה אמר כי יש אבל היום, הוא מבקש שלא ניכנס ... בשלב זה הוא ג'אמיל קילל את יוגב ואמר לו שאמא שלו תמות ואז הגיע בחור נוסף בשם סהאר אבו ערר שגם אותו אני מכיר מעבודתי במשטרה ומיד נתן אגרוף לשוטר יוגב ... אני מיד הוצאתי את הגז המדמיע מסוג פלפל והתזתי עליו ... בשלב זה השוטר יוגב ניסה לרוץ אחריו, בשלב זה ראיתי את הבחור ג'אמיל אבו ערר מחזיק בסלע גדול ומנסה לזרוק אותו לעברו של יוגב. אני ראיתי שוב שיש סכנה מיידית ליוגב ... שלפתי את האקדח ויריתי ירייה אחת באוויר ... ואחרי שיריתי באוויר ראיתי שג'אמיל הניח את הסלע הגדול בצד ומיד ברח. במקביל, הגיעו מאות אנשים שצעקו לעברנו לעזוב את המקום, החלו לזרוק לעברנו אבנים, מיד עלינו לרכב המשטרתי ... הגיע ליד הרכב בחור צעיר כבן 25, 30, רזה, גבוה, 1.75 - 1.80 לערך, עם זקן ושיער שחור, שהחזיק מסור מברזל והחל לתת מכות חזקות בשמשה הקדמית וכתוצאה מזה נופצה השמשה בצד הנהג."
בהודעה נוספת מיום 1.1.13, דביר מציין כי מכיר את המשיב 2 כבר זמן אך לא זכר את שמו ורק במעמד האירוע זה הציג עצמו בשם ג'אמיל אח של יוסף, ולכן זיהה אותו.
יוגב, כאמור, הוא זה שחטף את האגרוף ובהמשך המשיב 2 לכאורה ניסה להטיח בו את הסלע. בהודעתו מיום 31.12.12 יוגב מציין כי הגיעו לאתר דרוש חקירה בשם רפאת אבו יוסף אבו ערר וכי לאחר שנתקלו במשיב 2 זה החל לצעוק שיש אבל והוא לא מרשה להם להיכנס: "
אמרתי לו כי יש לנו לבצע פעילות ואנחנו כן נבצע וזה לא אמור לפגוע באבל... ותוך כדי זה שהוא ג'אמיל מקלל אותי מגיע בחור נוסף צעיר בשל סהאר מחמד (המשיב 1) אבו ערר שגם אותו אני מכיר מעבודתי במקום... סאהר החל להתקרב אלינו במהירות עד שהגיע אליי, ומיד בלי לדבר מיד נתן לי אגרוף בפנים שלי מצד ימין ... השוטר שהיה איתי דביר סויסה ראה שאני סכנה. מיד הוציא גז מדמיע גז פלפל והתיז אותו על אותו בחור סאהר ... אני התחלתי בריצה אחריו ואז שמעתי צעקה של דביר שקורא לי - תיזהר תיזהר. ואני רואה כי דביר מוציא את האקדח שלו ויורה יריה אחת באוויר כאות אזהרה. הוברר לי כי דביר צעק לעברי וכן דביר שירה באוויר זה היה על מנת להציל אותי מסכנת חיים בגלל שג'אמיל שהיה בהתחלה שהתנגד שניכנס לדירה, החזיק באבן דירה וניסה לזרוק אותה עליי. את זה אני לא ראיתי ואת זה אמר לי חברי דביר סויסה."
נמצא אם כן כי מהודעת יוגב, זה לא הבחין במשיב 2 מחזיק את הסלע אולם הבחין במשיב 1 נותן לו אגרוף. בשים לב להודעות אלו ברי כי יש ראיות לכאורה ונשאלת אפוא השאלה האם יש בתמליל בזמן אמת של דוח הקשר כדי לפגוע או לסתור הודעות אלו באופן מהותי שיש בו כדי לכרסם בעוצמת הראיות כבר בשלב המעצר. התשובה לכך הינה שלילית.
בעניין זה, יש להטעים ולומר כי תמליל הקשר מציין דברים שנאמרים תחת לחץ כאשר תחילת האירוע בקריאה לעזרה של השוטרים שיזעיקו כוחות נוספים. אין ציפייה כפי שעותר לכך ב"כ המשיב שתימסר בקריאה בקשר הודעה מסודרת לפרטי פרטים כפי שנעשה בתחנת המשטרה, ומשכך גם אין לתהות על היעדרם של נתונים כאלה ואחרים כפי שהרחיב ב"כ המשיבים בעניין. ודוק, כבר בדקות הקצרות שלאחר תחילת האירוע נפרשת מלוא התמונה העובדתית כפי שעולה מאוחר יותר בהודעותיהם של שני השוטרים. שונים היו פני הדברים, לו באותם מקטעי אינפורמציה שמועברים מהשטח למפקד היו נמסרים דברים שונים מאלו שנמסרו.
לגופם של דברים, הרי נמצא כי כבר בזמן אמת השוטרים יוגב ודביר מוסרים גרסה אשר בעיקרה תואמת להודעתם המאוחרת ביחס למה שעבר עליהם (וזאת בנפרד משאלת הזיהוי). כבר בדיווח הראשוני ל-64 (המפקד בשטח) דביר מציין כי ברחו נוכח כך שזרקו עליהם אבנים, כי ריסס אדם בגז פלפל וכי לאחר מכן החלו לזרוק עליהם אבנים (ראה עמ' 2 לפרוטוקול).
דביר חוזר על התיאור הנ"ל גם בעמ' 3, הן ביחס למכת האגרוף והן ביחס לזריקת האבנים מצד האנשים שהתקהלו במקום. כך גם ביחס לשבירת השמשה. מספר רגעים לאחר מכן, כאשר יוגב מתבקש לפרט את האירוע ביתר פירוט: "
אתה יכול לתת עוד פרטים?", יוגב חוזר על כך שהותקף באגרוף באופן מפתיע, ועל השימוש בגז פלפל. בשלב זה, יוגב גם מציין כי: "
מישהו בא לדחוף לי סלע לראש דביר שחרר כדור באוויר היה שם בלגן אטומי, באו לנו עם מסור לאוטו שברו את השמש הקדמית...". דברים אלו נמסרים כבר בסמוך לאחר קרות האירועים, בעוד השוטרים נמצאים בשטח. לא מצאתי לקבל את טענת ב"כ המשיב, לא כל שכן בשלב המעצר, לפיה דברי יוגב כבר בשלב זה לכאורה נמסרים אך כדי להצדיק את השימוש של דביר של ירי באוויר מבלי שאכן התממשו או נמסרו לו מיד לאחר שקרו על-ידי דביר. כך גם יש ליתן הדעת כי כבר במעמד זה ובדומה להודעתו במשטרה, יוגב אינו מציין כי מזהה את מי שניסה לזרוק עליו סלע, אלא מזהה את מי שנתן את המכה, את מי ששבר השמשה ואת מי ש"התחיל את הבלגן" (ראו עמ' 6 לתמליל).
לציין כי בחלקים רבים עדויות אלו מתחזקות מדברי המשיבים עצמם שכן המשיב 2 מאשר כי התעמת מילולית עם השוטרים אשר ביקשו לברר הימצאו של אחר בשם נעים. המשיב 2 מאשר כי המשיב 1 הזדעק למקום על רקע דחיפתה של עמל ואז התיזו לעברו גז מדמיע, היינו המשיבים קושרים עצמם למקום, לזמן ולאירוע, אם כי לגרסתם אלו לא תקפו אלא אך הגיבו לפרובוקציות של השוטרים. המשיב 1 אינו חולק על כך שהיה במקום, ואף נפגע מריסוס גז פלפל, אך סותר את דברי המשיב 2 כי הבחין בו במעמד זה.
מצאתי חולשת מה בראיות נוכח כך שבתמליל הקשר השוטרים מציינים במפורש כי באו לחפש אדם בשם נעים אבו עראר, בעוד שבהודעה מוסרים שם אחר. לכאורה אין בכך כדי להעלות או להוריד, אולם בעקיפין יש בכך לכאורה כדי ליתן לשוטרים הצדקה לפעול כפי שפעלו בהגיעם אל מקום בו היתה מצויה סוכת האבלים. כך גם ישנה חולשת מה הנובעת מכך שכבר בדיווח בקשר לא מצוינים שמות התוקפים על רקע הודעות השוטרים לפיהן המשיבים מוכרים להם, ואף המשיב 1 הזדהה בשמו. עניין זה דינו להתברר במסגרת התיק העיקרי.
משקבעתי קיומן של ראיות לכאורה, קמה עילת מעצר ברורה ומוחשית בעניינם של המשיבים. המדובר בשני משיבים אשר נקטו באלימות בוטה כלפי השוטרים. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לאגרוף שהטיח המשיב 1 ביוגב, לא כל שכן ביחס להרמת האבן לעברו של השוטר על ידי המשיב 2.
אכן ניתן להתווכח על "התבונה והרגישות" בה נהגו השוטרים בשעה שביקשו לברר את מקום הימצאו של דרוש החקירה בסוכת האבלים, אולם גם אם ניתן היה לוותר על הכניסה, בוודאי שאין בכך כדי להצדיק בכל דרך את ההתנהלות האלימה כפי המתואר. מדינת ישראל הינה מדינת חוק, ובמידה שיש טרוניה או תלונות כלפי אופן התנהלות השוטרים, הרי שישנה דרך חוקית לפעול בעניין, ובוודאי שאין לנקוט אלימות.
"...
שמירת חוק וסדר הינם תנאי מוקדם והכרחי לקיום חברה וממלכה, ובלעדי שלטונו של חוק והבטחתו של שלום הציבור, לא תיכון חברה, ולא ממלכה" (בש"פ 6834/93 - בקוש נ' מדינת ישראל).