החלטה בתיק מ"ת 27499-07-12

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בתיק העיקרי, וזאת בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו חטיפה, עבירה לפי סעיף 369 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין וניסיון למעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין. בעובדות כתב האישום נאמר כי המשיב הכיר את המתלוננת עוד מהתקופה בה למדו יחד בבית הספר. ביום 28/6/12 בסביבות השעה 12:30 נכנסה המתלוננת לרכבה והחלה בנסיעה אחורנית על מנת לצאת מחנייה באחד הרחובות של העיר סחנין. המשיב שעמד באזור והתבונן בה נכנס לרכב מהדלת האחורית וזאת ללא הסכמתה. המתלוננת ביקשה מהמשיב לצאת מהרכב אך הוא אחז בידו בחפץ שחור הנראה כאקדח, אמר לה שיש לו אקדח ופצצה, תוך שהוא מצביע על בטנו. המשיב היכה באמצעות החפץ בראשה של המתלוננת ואמר לה כי אם לא תיסע מהחנייה ותפעל לפי דבריו הוא יפעיל את הפצצה ושניהם ימותו. המתלוננת פעלה לפי דברי המשיב והחלה לנסוע ישר לכיוון היציאה מהישוב, ובמהלך הנסיעה ניסתה מדי פעם לעצור בצד וכן לפנות חזרה לסחנין ואולם המשיב ניסה למנוע זאת ממנה, צעק עליה ואיים כי אם לא תמשיך בנסיעה הוא יפוצץ אותה ואת שלושת ילדיה. בהמשך הורה המשיב למתלוננת לפנות שמאלה לכיוון חורשה סמוכה, שם עצרה על פי הוראתו את הרכב ושאלה אותו מה הוא רוצה ממנה, בציינה כי היא נשואה ואמא לשלושה ילדים. המשיב אמר למתלוננת כי הוא אוהב אותה עוד מימי בית הספר וכי הוא רוצה להתחתן עמה ולקיים איתה יחסי מין עכשיו. בהמשך יצא המשיב מהרכב לאחר שלקח את המפתחות והניח את הטלפון הנייד של המתלוננת במושב האחורי של הרכב. בהמשך צלצל הטלפון של המתלוננת בעודה יושבת ברכב והיא ניסתה לקחת אותו מהמושב האחורי. או אז קפץ המשיב על המתלוננת ותפס אותה בחוזקה בחולצתה כשהוא מנסה לגרור אותה אל מחוץ לרכב ואמר לה שתוריד את החולצה בעצמה אחרת יקרע אותה מגופה. בהמשך הרגיעה המתלוננת את המשיב והתחננה בפניו שיתן לה את המפתחות ולבסוף הוא הסכים רק לאחר שהמתלוננת הבטיחה לו כי תמסור לו את מספר הטלפון שלה ותתחתן עמו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בפתח הדיון שהתקיים בפניי הודיע ב"כ המשיב כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה. למעלה מן הדרוש עיינתי בתיק החקירה ומצאתי כי יש בו חומר ראייתי המקים פוטנציאל להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו.

באשר לקיומה של עילת מעצר טען ב"כ המבקשת כי מתקיימת במשיב מסוכנות שאינה מאפשרת שחרורו לחלופת מעצר, שכן מעבר לעבירת החטיפה מדובר גם בנסיון לבצע עבירת מין בעקבות החטיפה.

ב"כ המשיב טען כי על אף שאין בפיו טענות לענין הראיות לכאורה, הרי שיש מקום לבדוק חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. בהקשר לכך הפנה כי מעצר אינו מקדמה על חשבון העונש שכן מטרת המעצר הינה מניעתית בלבד. לפיכך, לאור גילו, בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובהעדר עבר פלילי, עותר הסניגור לשחרר את שולחו בחלופה.

אין חולק כי מתקיימת במקרה דידן עילת מעצר מחמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב, כפי שהיא עולה מהמעשים המיוחסים לו. מדובר בארוע חריג ויוצא דופן המעיד על העדר מורא והעדר גבולות ועכבות אצל המשיב.

אלא שבכך לא די על מנת להורות על מעצרו עד תום ההליכים, שכן שומה על בית משפט לבחון קיומה של חלופה שתבטיח את מטרות המעצר מחד ומאידך פגיעתה בחירותו של הנאשם תהיה פחותה. בשים לב לעובדה כי מדובר בהסתבכותו הראשונה של המשיב עם החוק ובהתחשב במכלול הנסיבות, חרף חומרתו של הארוע, אני סבור כי ראוי לקבל תסקיר מעצר במסגרתו יעריך שרות המבחן את מידת המסוכנות הנשקפת מהמשיב והאמצעים לצמצום מסוכנות זו, לרבות בדרך של חלופה שתיבחן על ידו.

אשר על כן אני מורה לשרות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינו של המשיב עד ליום 14/8/12.

המשך הדיון יתקיים בפני השופט התורן ביום 15/8/12 שעה 10:00.

המשיב יוותר במעצר עד להחלטה אחרת.

תיק החקירה מוחזר.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ב, 25 יולי 2012, במעמד הנוכחים.