1. בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.
כתב האישום
2. בכתב האישום שהוגש כנגד המשיב יוחסו לו עבירות של אינוס; מעשה סדום; מעשים מגונים בנסיבות מחמירות; וסחיטה באיומים. כתב האישום מורכב משלושה אישומים המתייחסים לשלוש נשים אשר מסרו הודעות למשטרה, מתוכן עולה תמונה מורכבת וארוכת טווח של יחסים ומעשים המיוחסים למשיב והנוגעים לשלושת הנשים הללו. לטענת ב"כ המבקשת, מכלול העובדות המפורטות בהודעות האמורות מעמידות בפני בית המשפט בסיס ראייתי העולה לכדי ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. מנגד, טוען ב"כ המשיב כי אין המדובר בתשתית ראייתית אשר תצדיק מעצר עד תום ההליכים, ויתירה מזאת, לדעתו של ב"כ המשיב אין כלל ראיות בתיק, אף לא ראיות קלושות, כך שעל בית המשפט להסיק כי בסופו של יום יזוכה המשיב מכל אשמה, וכי על כן אין אלא לשחררו לאלתר.
3. עיינתי בחומר הראיות הרב שהומצא לעיוני ובטענות ב"כ הצדדים שנטענו על יסוד חומר זה. מסקנתי היא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בנסיבות המקרים המתוארים בכתב האישום. ואפרט:
קיומן של ראיות לכאורה:
4. כאמור, כתב האישום מתייחס למספר רב של מעשים המיוחסים למשיב ואשר נוגעים ליחסיו עם שלוש נשים, כשכל אישום מתייחס לאשה אחרת. המעשים המיוחסים למשיב הם משני סוגים: באשר לאחת הנשים, המכונה ש', שהיא נשוא האישום השני, מדובר באירוע אחד בו בוצעו עבירות אינוס ומעשה סדום; בעוד שבנוגע לשתי נשים האחרות, המכונות א' (באישום הראשון) ור' (באישום השלישי), מדובר בסידרה של מעשים שארעו משך חודשים רבים (בנוגע לא' - משך כתשעה חודשים, ובנוגע לר' - משך כארבעה חודשים), ואשר בגינם מואשם המשיב בעבירות אינוס, מעשי סדום, מעשים מגונים בנסיבות מחמירות וסחיטה באיומים. מאחר שהאישום הנוגע לש' (האישום השני) הוא הפשוט יותר שמתוך מכלול האישומים, אתייחס לאישום זה ראשונה.
האישום בנוגע ל"
ש'" - האישום השני
5. כמפורט באישום השני שבכתב האישום, ש' (ילידת 1987) היא חברתה של א', אליה מתייחס האישום הראשון. א' קיימה יחסי חברות עם המשיב משך כתשעה חודשים, ודרך חברותה עם ש', הכירה גם ש' את המשיב. בהודעתה של ש' למשטרה מסרה כי פגשה את המשיב בנוכחותה של א' מספר פעמים, והמשיב אף יזם קשר טלפוני עימה. במסגרת הכרותו עם ש' ביקש ממנה המשיב הלוואה כספית, וש' נענתה לבקשה ונתנה לו הלוואה בסך של 2,000ש"ח. מאוחר יותר, וכשנה לפני מועד הגשת כתב האישום, פגש המשיב את א' וש' והציע להסיע את שתיהן חזרה לבתיהן; השתיים נענו בחיוב להצעתו. על אף שביתה של ש' היה יותר קרוב, הוריד המשיב תחילה את א' בסמוך לביתה בשכונת נווה יעקב, ולאחר מכן, כשנשארה ש' לבד ברכבו, ביקש ממנה לעבור למושב הקדמי של הרכב. בהתחלה סירבה ש' לבקשה זו אך לדבריה המשיב הפציר בה, ובסופו של דבר, בהיותם סמוכים לשכונת בית וגן עצר המשיב את הרכב, ירד ממנו, פתח את הדלת האחורית הסמוכה לש' והורה לה לעבור למושב הקדמי. לנוכח עקשנותו של המשיב, ומאחר שעצר את רכבו בעוד שש' היתה תלויה לגמרי במשיב להמשיך להסיעה לביתה, עברה ש' להתיישב במושב הנוסע הקדמי כפי שהתבקשה. לדברי ש', המשיב המשיך לנהוג באזור שכונת בית וגן כשהבחינה שאינו נוסע לכיוון ביתה אלא ממשיך להסתובב בשכונה; וכעבור זמן קצר עצר המשיב שוב את הרכב בסמוך לבית ספר "קרית נוער" שבשכונת בית וגן, ובתנועה פתאומית הוריד את כסא הנוסע עליו ישבה ש' ומיד גהר מעליה, החל לנשקה, הפשיט את חצאיתה ותחתוניה תוך שמתעלם מצעקותיה, בכיה, ונסיונותיה להיחלץ מתחתיו. לטענת ש', המשיב חשף את איבר מינו וביקש להחדירו לאיבר מינה החשוף, אך היא הניחה את ידה על איבר מינה בנסיון למנוע מהמשיב מלחדור. לדבריה, המשיב אחז בידה בכוח רב, ואת אצבעות ידו השניה החדיר לאיבר מינה, תוך שלטענתה הסב לה כאב רב. משהוציא את אצבעותיו מאיבר מינה ניסה המשיב למצוץ את איבר מינה, אך לנוכח התנגדותה, נסיונו לא צלח. המשיב דרש מש' להכניס את איבר מינו לתוך פיה, ועל מנת להכריחה לעשות כן אחז בראשה בחוזקה והחדיר את איבר מינו לפיה עד שבא על סיפוקו על פיה ופניה. משבא על סיפוקו התלבש המשיב והמשיך בנסיעתו עם ש'; ונוכח איומה של ש' שהיא תספר אודות הארוע, התרה בה שלא כדאי לה למסור פרטים אודות הארוע לאף אחד.
6. המשיב אינו מכחיש כי היה מגע מיני בינו לבין ש' ברכבו באותו ארוע שתואר על ידי ש'; אלא, שלטענתו נעשה הכל בהסכמה ולא היתה כל התנגדות מצד ש' "למזמוזים" שביניהם באותו לילה. ב"כ המשיב אף טוען להוכחת הטענה הנ"ל, כי אין כל סימנים או הוכחות חיצוניות לכך שמעשי המשיב בוצעו בכוח או בהעדר הסכמה, לא היו כל סימני פגיעה גופנית המעידים על שימוש בכוח או מאבק כלשהו בין ש' לבין המשיב, ואף לא נקרעו בגדיה של ש', כשכל הנסיבות האמורות מצביעות על מהימנותה של טענת המשיב כי מדובר במעשים בהסכמה. זאת ועוד, ב"כ המשיב מצביע בעובדה שבתאריך מאוחר יותר, מספר חודשים אחרי הארוע הנטען, רכשה ש' מחשב נייד, ובחרה לרכוש את המכשיר דווקא מידיו של המשיב אשר עבד אותה תקופה כמוכר בחנות "שקם אלקטריק" בקניון מלחה; ולשם הוכחת טענתו אף הגיש קבלה, בה רשומה ש' כקונה, ושמו של המשיב מופיע בה כסוכן שמכר לה את המכשיר. טוען ב"כ המשיב, כי לא יעלה על הדעת שבחורה שעברה אונס בכוח כפי שתואר לעיל תבחר לרכוש מוצר באלפי שקלים דווקא מידיו של מי שלטענתה אנס אותה רק מספר חודשים לפני כן. כמו כן מציין ב"כ המשיב כי ש' נאלצה להמתין זמן רב להחזרת ההלוואה שנתנה למשיב והתקשתה בגבייתה ממנו (אם כי קבלה ממנו לבסוף את מלוא סך ההלוואה), ולכן מן הראוי שכעסיה כלפי המשיב בגין סיפור ההלוואה יילקחו אף הם בחשבון בעת שקילת רמת מהימנות גרסתה.
7. לאור הספקות האלו, מבקש ב"כ המשיב מבית המשפט להסיק כי מדובר בגרסה לא אמינה וכי ש', כחברה של א' אשר אליה אתייחס בהמשך, ניסתה בהודעתה להעליל עלילה נוספת על המשיב של קיום יחסי מין בכוח, וכי גירסה זו מופרכת לגמרי ואין להעניק לה כל משקל.
8. אם כי טענת ב"כ המשיב בנוגע לרכישת המחשב הנייד אכן מעלה סימן שאלה כלשהו אודות מידת המהימנות שיש לייחס לגרסה של ש', הרי שמנגד טוען ב"כ המבקשת כי יש למצוא חיזוק למהימנותה של גרסת ש' בכך שש' עצמה לא הגישה כל תלונה למשטרה נגד המשיב, והמשטרה הגיעה אליה רק בעקבות עדותה של ר' (אליה מתייחס האישום השלישי של כתב האישום, כפי שיפורט להלן), כך שעל פניה אין המדובר בעלילה או מזימה כלשהי שהתכוונה ש' להעלות נגד המשיב מיוזמתה. כפי שעולה מהודעתה של ש', היא הופתעה לחלוטין מכך שהמשטרה חקרה אותה אודות יחסיה עם המשיב, אם כי, לאחר שהבינה שהמשטרה מודעת לעצם העובדה שש' הכירה את המשיב, נפתחה לחוקריה ומסרה פרטים מלאים. בהקשר זה יצויין כי טענת ב"כ המשיב כאילו שהחוקר הוא זה אשר "הכניס לפיה" של ש' את טענת האינוס, אין לה כל בסיס, מאחר שעולה בבירור משורות הראשונות של הודעתה כי בתשובה לשאלה איך ש' מכירה את המשיב ענתה "לא היה לי שום קשר אתו, הוא אנס אותי, והכרתי אותו כי הוא יצא עם חברה שלי..." (שורות 5-6 להודעה מיום 9.2.11), וזאת לפני שהחוקר הזכיר ולו פעם אחת את הטענה שמדובר בהאשמת אונס.
9. ידועה ההלכה כי בשלב של מעצר עד תום ההליכים, די לו לבית המשפט למצוא שבהודעות שנמסרו קיימת תשתית סבירה שמסוגלת להביא להרשעה, וזאת אף אם קיימות סתירות לא רק בין עדים שונים אלא אף בין פרטי ההודעה של עד אחד. במקרה דנן, עולים סימני שאלה מסוימים, אם כי מינוריים לטעמי, באשר להתנהגות ש' לאחר המעשה הנטען, ואתייחס אליהם בהמשך החלטה זו במסגרת התייחסותי לשאלות דומות שהתעוררו בנוגע ליתר האישומים. ברם, אומר כבר עתה כי מעיון בהודעתה של ש' עולה גרסה חד משמעית וקוהרנטית של מעשי מין שלא בהסכמה, תוך שימוש בכוח, ואין בטענות ב"כ המשיב כדי לאיין את משקלן של טענות ש' בהודעתה. אי לכך, גם אין בטענות ב"כ המשיב כדי לאיין את המסקנה שהודעה זו מהווה ראיה לכאורה לביסוס האישומים הכלולים באישום השני.
האישום בנוגע ל"
א'" - האישום הראשון
10. כאמור לעיל, הנסיבות המתוארות ביתר האישומים - האישום הראשון והאישום השלישי - אכן יותר מורכבות בהשוואה לנסיבות של האישום השני, כפי שיפורט להלן.
11. באשר לאישום הראשון, מדובר באישה המכונה א'; אף היא לא הגישה כל תלונה נגד המשיב, והמשטרה הגיעה אליה בעקבות הפרטים שמסרה ש' אודות חברותה עם א'. א' עצמה קיימה יחסים עם המשיב משך כתשעה חודשים, כולל מספר רב של מפגשים בביתו של המשיב, בחדרי מלון, בצימר ובמקומות אחרים, בהם קיימו השניים יחסי מין מספר רב של פעמים. האישום מבוסס על הטענה שמעשים אלו החלו לאחר שהמשיב הכיר את א' כלקוחה בחנות "שקם אלקטריק" בה עבד אותה תקופה, וכי המשיב ניצל את פרטי המידע שהשאירה א' בחנות כדי לאפשר לו ליצור איתה קשר מאוחר יותר. לדברי א', המשיב החל להתעניין בה במהלך שיחות טלפוניות שיזם, כשבהתחלה התקשר מתוך אמתלה שהשאירה שקית בחנות, אך מאוחר יותר, במהלך שיחת טלפון נוספת, החמיא המשיב לקולה של א', ובשיחות טלפון נוספות במהלך הימים הסמוכים, סיפר על עצמו, הציג את עצמו כגרוש טרי בן 30, אב לילד אחד (כשלאמיתו של דבר מדובר בגבר שאז היה כבן 40, עדיין נשוי ואב לשני ילדים), וניסה לשכנע את א' להפגש עמו. לטענת א' בהודעתה, לא רצתה להיפגש עם המשיב ולא הסכימה למסור לו פרטים אודות מקום עבודתה, אך בסופו של דבר לא עמדה בלחצים שהפעיל המשיב כלפיה והיא סיפרה לו היכן היא עבדה באותה עת, בגבעת שאול בירושלים. כמפורט באישום הראשון, המשיב החל להגיע למקום עבודתה של א', ובמפגשים הראשונים הגיע כשהוא מצויד בשוקולד ושתיה עבור א' וכשהוא מחמיא לה על יופיה. בדרך זו נוצרה התחלת הקשר שביניהם, וכעבור מספר ימים שב המשיב אל מקום עבודתה של א' והציע להסיעה לביתה בשכונת נווה יעקב. א' נעתרה להצעה, ועלתה לרכבו של המשיב מתוך ידיעה שהוא מסיע אותה לביתה. במקום זאת, הסיע המשיב את א' לאזור הפארק שבשכונת ניות, ומשתהתה מדוע עצרו שם אמר לה המשיב כי עצר על מנת שיוכלו לשוחח. א' ביקשה ממנו להמשיך בנסיעה מאחר שהוריה מחכים לה אבל המשיב המשיך בשלו, הוציא נרגילה, ושכנע את א' לנסות ולעשן. לטענת א', היא הסכימה להצעתו של המשיב ואכן עישנה מהנרגילה, ותחת השפעת העישון נענתה א' למשיב אשר הורה לה להתקרב אליו, ובתוך כך חיבק ונישק אותה; לבסוף, הסיעה לביתה. לדבריה, המשיב המשיך להגיע למקום עבודתה של א' מידי יום ביומו ואף ניסה לגעת בה תוך כדי עבודתה, והיא מציינת שביקשה ממנו להפסיק זאת. במהלך אותה תקופה היו מספר רב של הזדמנויות בסוף ימי עבודתה של א' שהמשיב הסיע אותה ליער ירושלים ונתן לה לעשן בנרגילה חומרים שטיבם אינו ידוע לא' או למבקשת, אך בין השאר כללו מידי פעם גם חשיש; ולאחר שא' עישנה את החשיש באמצעות הנרגילה, נגע המשיב בגופה ובאיבר מינה של א', הורה לה לגעת באיבר מינו, ואף החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של א'. לטענת א', היא נאלצה לשוב ולהתלוות אל המשיב פעם אחר פעם ולאפשר לו להסיעה ליער ירושלים ולבצע בה את מעשיו המתוארים לעיל, הואיל שהמשיב איים עליה שאם תסרב להתלוות אליו הוא יפרסם פרטים אודותיה ומעשיה בסמוך למקום עבודתה ובקרב מכריה. איומים אלה השפיעו על א' להסכים להוראותיו של המשיב, ובפרט בהתחשב בעובדה שא' השתייכה לקהילה החרדית, שבה פרסום המעשים האמורים אודותיה עלול היה להביא לנזק חמור בשמה הטוב ובמעמדה בתוך הקהילה.
12. כמפורט באישום הראשון, המפגשים של המשיב וא' המשיכו משך חודשים רבים לאחר מכן, בתדירות של כשלוש פעמים בשבוע, בהם הביא המשיב את א' לצימר במושב בית זית, נתן לה לעשן נרגילה שהביא עמו, הראה לה סרטים פורנוגרפיים בניגוד לרצונה, ובכל הפעמים ששהו בצימר ביצע בה המשיב מעשים מיניים, כולל החדרת איבר מינו לאיבר מינה, ולעתים לטענתה אף החדרת איבר מינו לפי הטבעת שלה או לפיה, והכל בניגוד לרצונה. לטענת א', במספר הזדמנויות הביעה בפני המשיב את סירובה להחדרת איבר מינו של המשיב לפיה, ובמקרים כאלה, אחז המשיב את ראשה ודחף את ראשה לעבר איבר מינו עד שא' נאלצה להחדירו לפיה. בהזדמנויות אחרות בהן ביקשה א' מהמשיב לחדול מהחדרת איבר מינו לפי הטבעת שלה התעלם ממנה המשיב והמשיך עד שבא על סיפוקו.
13. בשלב מסוים שמע המשיב שאביה של א' חלה במחלה חמורה, וא' התחננה בפניו לשחררה מהיחסים שביניהם, ברם לדבריה המשיב איים לספר להוריה על הקשר ביניהם אם לא תמשיך לשתף עמו פעולה. לטענת א', דאגותיה לאביה הקשו ביכולתה לגייס את הכוחות הנפשיים שהייתה זקוקה להם לעמוד מול לחציו של המשיב, ומצד שני, מצבו של אביה הרתיע אותה עוד יותר מלתת למשיב כל תירוץ לחשיפת העובדות אודות יחסיה עמו בפני הוריה. כמו כן, כשמונה או תשעה חודשים מיום שהחלה מסכת הארועים המתוארת לעיל, הודיעה א' למשיב על כוונתה להינשא, ברם גם אז איים עליה המשיב כי יפגע בה ובבן זוגה.
לדברי א', בסופו של דבר חדל המשיב ממעשיו כלפיה רק לאחר שא' אזרה אומץ והתרתה בו כי תפנה למשטרה.
14. מול גרסתה של א' טוען המשיב כי היחסים שבינו לבין א' התקיימו תוך הסכמה מלאה, וכי מעולם לא השתמש בכוח לקיים יחסים בכפייה וכי מעולם לא איים על א' איום כלשהו כדי להשיג את הסכמתה להמשך קיום היחסים שביניהם. לטענתו, אין זה מתקבל על הדעת שיתקיימו יחסים כה אינטנסיביים משך תקופה כה ארוכה כשכל המעשים האמורים בוצעו בכפייה וללא הסכמה. לדבריו, א' התלוותה אליו והשתתפה עמו בכל המעשים המתוארים מתוך רצון מלא, ולשם הוכחת טענתו מפנה, בין היתר, להודעה שמסרה באירוע נפרד כשנעצרו השניים ברכבו של המשיב תוך כדי עישון חשיש בנרגילה, שם תיארה את עצמה כ"חברתו" של המשיב. לטענתו, אף אחד לא הכריח את א' להזדהות ככה בפני חוקריה, ואילו היה שמץ של אמת בטענותיה שהתלוותה למשיב תוך כורח או אילוץ, יכלה לנצל את ההזדמנות של החקירה בעת אותו מעצר כדי לחשוף בפני חוקריה את "האמת" בנוגע לאופיים של הקשרים שבינה לבינו. לא זו אף זו, א' אף שכנעה את ש', המוזכרת לעיל, להלוות למשיב 2,000ש"ח, דבר שאינו מסתדר עם יחסי כפייה. מעבר לכך טוען ב"כ המשיב כי טענת האיומים היא סתמית ואינה מפרטת מהם הגילויים שאיים המשיב לחשוף או למי.