אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 26669-08-10

החלטה בתיק מ"ת 26669-08-10

תאריך פרסום : 19/09/2012 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי ירושלים
26669-08-10
29/01/2012
בפני השופט:
יגאל מרזל

- נגד -
התובע:
סמי שם טוב
עו"ד דוד ונטורה
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ענת ארוסי-כהן
החלטה

1.         לפניי שתי בקשות בהליך שבכותרת: הבקשה הראשונה היא בקשה שהגיש המבקש ביום 26.12.2011, והיא בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר בית. הבקשה השנייה היא בקשה שהגישה המשיבה ביום 11.1.2012, ובה התבקש להורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו, וזאת בשל הפרה חוזרת ונשנית של תנאי השחרור.

רקע רלבנטי

2.         נגד המבקש הוגש לבית-משפט זה כתב אישום הכולל 12 אישומים המייחסים לו, בין היתר, עבירות של סחיטה באיומים, קבלת דבר במרמה, התחזות כאחר וכן תיווך בסחר באיברים. עם הגשת כתב האישום התבקש להורות על מעצרו עד לתום ההליכים. הוסכם על-ידי ב"כ המבקש  על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר. המחלוקת הייתה בכל הקשור בקיומה של חלופה ראויה. תסקיר שירות המבחן מיום 14.9.2010 קבע, כי הערכת הסיכון באשר למבקש - היא גבוהה. בהמשך לכך, ומטעמים שהובאו בהרחבה בהחלטתי מיום 20.9.2010, ובאין חלופה ראויה, הוריתי על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

3.         זמן מה לאחר החלטה זו, הגיש ב"כ המבקש בקשה לעיון חוזר, שעיקרה המרת המפקחים שהוצעו בחלופת המעצר הראשונית, במפקחים אחרים. לאחר ששירות המבחן התרשם אף הוא מחלופת המעצר, התקיים לפניי דיון בבקשה לעיון חוזר ביום 21.10.2010. בדיון זה, הוסכם על ב"כ המדינה והמבקש, על שחרור המבקש בתנאים. עיקרם - מעצר בית מלא בבית אחותו של המבקש, בפיקוח ערבים שונים; איזוק אלקטרוני; מניעת כל גישה לכל אמצעי תקשורת, ובכלל זה טלפון, פקס ואינטרנט; יציאה לטיפולים רפואיים תיעשה רק בתיאום מראש. כמו כן, הותנה השחרור בהפקדת 37,500 ש"ח על-ידי המבקש וכן התחייבות עצמית, כמו גם הפקדת 3,000 ש"ח על-ידי כל אחד מהמפקחים, בליווי התחייבות עצמית. על המבקש נאסר ליצור קשר עם עדי התביעה ויציאתו מן הארץ - עוכבה.

4.         בבקשה שהגישה המאשימה ביום 5.7.2011 נתבקש לעיין מחדש בהחלטה על שחרור המבקש בתנאים כאמור לעיל, על מעצרו עד לתום ההליכים ועל חילוט כספי ההפקדה והערבויות. בבקשה נטען, כי חרף האמור בהחלטה מיום 21.10.2010 הפר המבקש את תנאי השחרור בשורה של היבטים שעיקרם ניצול לרעה של חלונות האיזוק האלקטרוני שניתנו לו; הנפקת אישורים לביקורים במרפאות ללא צורך; והסתובבות של המבקש בלא מפקחים.

5.         בדיון שנערך לפניי בבקשה זו של המאשימה 11.7.2011, הגיעו הצדדים להסכמות מסוימות בכל הקשור לשינוי תנאי השחרור לשם יציאה לטיפולים רפואיים. הוסכם בין הצדדים, כי אכן היו הפרות של תנאי השחרור וכי בית המשפט יחלט לפי שיקול דעתו סכום מן הערבות שהפקיד המבקש. ב"כ המבקש הודיע לבית המשפט כי תהיה הקפדה על התנאים שנקבעו, ככתבם וכלשונם, וכן כי המבקש "מודע לכך כי היה ותהיה חריגה נוספת מהתנאים האמורים, יכול הדבר להוות עילה למעצר מיידי ולחילוט הערבויות". הדברים נרשמו בפרוטוקול במפורש גם מטעם המבקש עצמו (עמ' 27 ש' 24-25 לפרוטוקול). בין הסכמות הצדדים הייתה הסכמה, לפיה תימסר הודעה על כל יציאה לטיפול רפואי והמבקש ישמור תיעוד על כך שביקר בבית החולים, לרבות שעות ביקור מדויקות. הוסכם גם שתנאי השחרור "אינם כוללים יציאה למכון כושר, הליכה ברחוב או יציאה לבית הכנסת". בהחלטה שניתנה באותו היום, ניתן תוקף להסכמת הצדדים. הובהר בהחלטה, כי עצם השחרור של המבקש לחלופת מעצר ומעצר בית מלא, "מבוססת על מרכיב מרכזי של אמון" ועל "הקפדה על קיום תנאי ככתבם וכלשונם" וכי התמונה שהוצגה לפני בית המשפט מטילה ספק ביכולת לתת אמון במבקש, נוכח היעדר חולק כי חלק מתנאי השחרור - הופרו. הוחלט באותה החלטה על חילוט של 10,000 ש"ח מכספי הערבות שהופקדו וצוין בה כי הפרה נוספת של תנאי השחרור - תוכל להוות עילה למעצר עד לתום ההליכים, על כל המשתמע מכך.

הבקשות שלפניי

6.         הבקשה לעיון חוזר מטעם המבקש, העומדת בעת הזו לפניי, הוגשה "בשל חלוף הזמן ושינוי נסיבות". נטען, שהמבקש הוא כבן 69 וכי כתב האישום הוגש כנזכר לעיל, ביום 15.8.2010. ההליך העיקרי מצוי בשלבים מוקדמים, כאשר דיון הוכחות ראשון בתיק נקבע ליום 23.2.2012. עוד נטען, שהמבקש מצוי במעצר בית כבר למעלה מ-15 חודש. מדובר בתיק סבוך שיישמעו בו עדים רבים ואין מועד נוסף להוכחות. כמו-כן, יחד עם המבקש שכנגדו ראיות לכאורה, פעלה אישה נוספת שנגדה לא הוגש כתב אישום עד היום. טענה מקדמית בנדון נטענה לפני המותב לפניו מתברר ההליך העיקרי. עוד נטען בהמשך לכך, וגם טענה זו נטענה כטענה מקדמית לפני המותב שדן בתיק העיקרי, כי כתבה ששודרה בטלוויזיה מצביעה גם היא על סחר יומיומי באיברים, כאשר המאשימה לא הגישה כתב אישום בנדון. ב"כ המבקש ציין שטענות מקדמיות אלו נדחו אמנם, אולם עולה מהן כי אין סיכון מן המבקש ומן המעשים המיוחסים לו. התבקש אפוא להורות על הקלה בתנאי השחרור, כך שיבוטל האיזוק האלקטרוני וכן יתאפשר למבקש לצאת ארבע פעמים בשבוע ממעצר הבית לפעילות גופנית ובמיוחד למכון שיקום הלב.

7.         דיון בבקשת המבקש לעיון מחדש בתנאי שחרורו, נקבע לפניי ליום 11.1.2012 אלא שבבוקרו של יום זה הגישה מבקשת בקשה לעיון חוזר מטעמה. בבקשה התבקש להורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו,  תוך כך שהמבקש יקבל את הטיפול המתאים לו בתוך כתלי בית הסוהר. בבקשתה שבה ב"כ המאשימה וטענה, שהמבקש לא העביר את בקשותיו ליציאות רפואיות לידיה אלא שהבקשות הוגשו ישירות למינהלת האיזוק. מעבר לכך, למרות תנאי השחרור הברורים שנקבע, הוברר שהמבקש שהה ביום 16.12.2011 בשוק "מחנה יהודה" וערך קניות, כשאף אחד ממפקחיו אינו לצידו. עוד נטען, שביום 5.1.2012 ערך כוח בילוש מעקב אחר המבקש. מעקב זה הראה, כי בניגוד להחלטות השחרור, מסתובב המבקש בלא ליווי, כשהוא נוהג ברכב לבדו. הוא נצפה נוסע לרחוב הנביאים, לאחר שביקר במכון הלב ונסע בהמשך גם לרחוב בר-אילן עם טרמפיסטים, הגם שהדבר לא אושר לו מעולם. עוד נטען, שהמבקש פנה בעצמו אל מרפאת הלב וביקש כי יוסף לו יום נוסף של חדר כושר. זאת, מבלי שהדבר נדרש על-ידי רופא וכשלמעשה באותו היום אין כלל קבוצה טיפולית בפיקוח. מעדותה של הפקידה במכון הלב, כך נטען, עולה שלמבקש היו ימי שיקום אליהם כלל לא התייצב, ולמעשה לא יודעת המאשימה מה עשה המבקש בימים אלה. עילה נוספת שנטענה בבקשה הייתה שינוי של שעת זימון בכתב יד שהוסיף המבקש - על זימון למרפאה אורולוגית מיום 8.1.2012.

8.         יצוין עוד, כי נוכח העובדה שב"כ המבקש לא היה ערוך לטעון לבקשה לעיון מחדש שהוגשה על-ידי המבקשת בבוקרו של הדיון, נדחה הדיון לפי המבוקש והמוסכם, להיום (29.1.2012). בהחלטתי מאותו היום הוריתי לבקשת המאשימה, כי עד לדיון הבא ייעשה תיאום מראש עם ב"כ המאשימה, בכל הקשור לנסיעות למרפאות. לאחר הדיון, ביקש ב"כ המבקש לשנות מתנאי זה, אולם בקשה זו סורבה על-ידי.

דיון והכרעה

9.         לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי בהרחבה את טענות ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, מסקנתי היא, כי יש לקבל את בקשת המאשימה ולדחות את בקשתו של המבקש לעיון חוזר וכפועל יוצא מכך, יש להורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו.

10.       כפי שצוין כבר לעיל בהרחבה, כולל כתב האישום שהוגש נגד המבקש אישומים בעבירות של סחיטה באיומים, קבלת דבר במרמה, התחזות כאחר ותיווך בסחר באיברים. פירוט האישומים מצוי בהרחבה בהחלטתי הראשונית בעניין הבקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו (החלטה מיום 20.9.2010, קודם שהייתה הסכמה לשחרור המבקש בתנאים). המדובר בראיות לכאוריות, עליהן לא הייתה מחלוקת, לפיהן המבקש יצר קשר עם אנשים שהיו מוכנים לקצור כליה מגופם בחייהם לצורך השתלה, בתמורה לקבלת תשלום, כאשר לפי כתב האישום - פעולות אלה נעשו בעבור בצע כסף, תוך ניצול מצוקה כלכלית נפשית ופיזית והפעלת אמצעים כגון הטעיה, מצג שווא או איומים. יוחס גם למבקש שימוש במסמך רפואי מזויף וכי ההסכמות לביצוע ניתוחי קצירת הכליה הייתה בלא מסירת כל המידע הרפואי הנדרש ובלא השגחה רפואית נאותה. באחד המקרים המוזכרים בכתב האישום, תואר מקרה בו מתלוננת שהסכימה לקצירת כליה בחו"ל, נמלכה בה וביקשה לחזור מכוונתה ולשוב לישראל, אלא שלפי כתב האישום אמר לה המבקש בתגובה "אם את חוזרת אני מפסיק לך את החיים". לפי כתב האישום, לאור איום זה, נשארה המתלוננת בחו"ל ועברה ניתוח לקצירת כליה. לפי מקרה אחר המתואר בכתב האישום, עקב איומים על שותפים ממשפחת פשע, הסכים מתלונן, בהיותו בחו"ל והגם שהתחרט על כך, לעבור ניתוח לקצירת כליה. כפי שצוין בהחלטתי מיום 20.9.2010, מבססות נסיבות המקרה עילת מעצר בשל המעשים שבכתב האישום. לכך הצטרפה קביעת שירות המבחן ממנה עלה שהערכת הסיכון היא גבוהה וכי המבקש מתקשה בלקיחת אחריות על מצבו, תוך שהערכת שירות המבחן הייתה ש"רב הנסתר על הגלוי" וכי קיימות ספקות ביחס ליכולתו של המבקש לקבל גבולות שהושמו לו. שחרורו של המבקש למעצר בית בתנאים מגבילים היה בנסיבות אלה לא דבר של מה בכך, והוא התאפשר לאחר שמפקחים ראשוניים שהציע המבקש - לא התאימו. רק לאחר שב"כ המאשימה הסכימה לשחרור בתנאים מוגדרים מאד, תוך התניית השחרור במגבלות פיקוח שונות ובכלל זה איזוק אלקטרוני וכן ליווי של מפקחים; מגבלות על שימוש בטלפון ובפקסימיליה; כמו גם מנגנון לקבלת אישורים ליציאה לטיפולים רפואיים. אלא שחרף כל זאת, הוגשה בשעתו בקשה של המאשימה למעצרו של המבקש בשל הפרת תנאי השחרור, כאשר המבקש הסכים באותו הדיון כאמור, שאכן הופרו תנאי השחרור. בהסכמה - כמתואר לעיל - לא נעצר המבקש באותו המקרה וחלק מהערבות שהפקיד - חולטה. אולם, הובהר כאמור, כי הפרה נוספת עלולה להביא למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו.

11.       חרף האמור לעיל, התשתית העובדתית שהובאה על-ידי ב"כ המאשימה בבקשתה לעיון מחדש, מצביעה על כך שהמבקש הפר ומפר את תנאי השחרור שנקבעו לו, והכל לצרכי הבקשה שלפניי ובשים לב לרף הראייתי הנדרש בעת הזו לצורך הוכחת עניין זה. כעולה מן ההודעות השונות שגבתה המשטרה ושצורפו לבקשה, נצפה המבקש כשהוא מסתובב בשוק "מחנה-יהודה" כשהוא אינו מלווה. ההסבר שנתן המבקש לכך בעניין היותו בדרך לטיפול רפואי, אין בו כדי להסביר את היותו לא מלווה בכל שלב, ולעניין אי הליווי האמור יש תימוכין מספיקים בשלב זה בחומר הראיות. על כך יש להוסיף הפרות נוספות העולות מחומר החקירה שהובא לעיוני, וזאת אם בכל הקשור לתנועתו של המבקש במקומות שבהם אין הוא נדרש לטיפול רפואי כלשהו וכאשר הוא כלל אינו מלווה, כמו גם העולה מהבירור שנעשה במכון הרפואי בכל הקשור לאי התייצבותו לטיפולים רפואיים וכן הנסיבות הבעייתיות שהובילו לאישור שקיבל להתאמן ביום שישי, הגם שביום זה לא מתבצעת פעילות קבוצתית של שיקום. בחקירתו של המבקש ניתנה לו הזדמנות להסביר מכלול זה, אולם הסבריו לא היו מספקים ולרוב העניינים הוא כלל לא מצא מקום להגיב או שהתחמק ממתן תשובה ברורה ביחס לתמונות וחומר החקירה האחר שהוצג לו וממנו עלה שהוא מפר את תנאי השחרור.  גם בדיון שהתקיים לפניי לא בא מענה מספיק לנדון, ולא אוכל לקבל את טענת ב"כ המבקש לפיה מדובר ב"ממש קשקוש" (עמ' 38 ש' 20).

12.       אכן, מקום בו מלכתחילה שחרורו של המבקש בתנאים כרוך היה מניה וביה במתן אמון בו על מילוי התנאים והקפדה עליהם קלה כבחמורה, הרי שהמשמעות המצטברת העולה מן האמור לעיל היא שהמבקש אינו ראוי לאמון וכי הוא מפר את התנאים שנקבעו לשחרורו (ראו למשל, בש"פ 10385/01). בשים לב לאמור בכתב האישום והראיות הלכאוריות שאינן שנויות במחלוקת, כמו גם תסקיר שירות המבחן, הרי שאין מדובר בתנאים של מה-בכך אלא בתנאים שמטרתם איון מסוכנותו של המבקש. משעה שהמבקש אינו עומד בתנאים האמורים והוא אף הפר את התנאים חרף החלטה נוספת שניתנה בנדון - בה הוזהר על משמעות התנהלותו ואף חולט חלק מן הערבות שהפקיד - הרי שאין מנוס מלהורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו, כפי בקשת המאשימה. אין המדובר רק בעילת המעצר של הפרת התנאים שנקבעו. מהמסוכנות שבמבקש ובהפרת התנאים משתמע, כי אין החלופה מתאימה לאיין המסוכנות (ראו ודוקו, בש"פ 3239/09). לא נעלמה מעיניי טענת ב"כ המבקש, לפיה המבקש לא ביצע כל עבירה מאז מעצרו ואין טענה על כך, וכן טענתו לפיה תסקיר שירות המבחן אינו רלבנטי. אולם, יש לזכור כי חלק מהאישומים נגד המבקש - עניינם מעשה הונאה (קבלת דבר במרמה) והתחזות ובמובן זה, יש בהפרות הנטענות ואופן ביצוען משום אינדיקציה עדכנית למסוכנות. זאת, בנוסף לתסקיר השלילי בעניינו של המבקש.

13.       למותר לציין, כי בנסיבות אלה אין כל יסוד לבקשת המבקש לעיון מחדש בתנאי מעצר הבית. אציין עם זאת, שלא נעלמה מעיניי הטענה לפיה מצבו הרפואי של המבקש אינו בטוב, כמו גם גילו. נתונים אלה, עמדו כבר ביסוד ההחלטות הקודמות שהתקבלו, ובין היתר הובילו לשחרורו של המבקש בתנאים ואף להקלה בהם; אולם, משעה שהמבקש אינו עומד בתנאים, כמובהר לעיל, אין בהם כדי לשנות מן המסקנה. אין מניעה כי המבקש יקבל את הטיפול הרפואי הנדרש במסגרת מעצרו. בכל הקשור לטענות המקדמיות שנטענו במסגרת ההליך העיקרי, הרי שאלו נדחו אמור ואין מקום לשוב אליהן במסגרת הליך המעצר - שהוא ההליך שלפניי. מקובלת עלי גם עמדת ב"כ המאשימה לכך שקיימים הבדלים בין חלקה של אותה אישה שבכתב האישום לבין המבקש. אוסיף ואציין, כי השאלה העיקרית שלפניי היא מסוכנותו של המבקש, ועל יסוד התשתית שלעיל - קיים בסיס מספיק כאמור להורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו. לא נעלמה מעיניי גם העובדה, שהמבקש מצוי במעצר בית במשך תקופה ממושכת וכי משפטו מצוי בשלבים מוקדמים. אולם, נתון זה - אין בו כדי לשנות את המסוכנות העולה מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ומתסקיר שירות המבחן, בהינתן הפרה חוזרת ונשנית של תנאי השחרור ותוך שחילוט חלק מן הערבות לא היה בו כדי להועיל (השוו, בש"פ 1486/07) - אין בנתון זה של התמשכות ההליך בכדי לשנות ממסקנתי שלעיל. לא נעלמו מעיניי ההלכות בהן נקבע, כי יש להפעיל שיקול דעת בכגון דא וכי בעצם ההפרה של תנאי השחרור אין בהכרח כדי להביא למעצר ויש לבחון בכל מקרה חלופה (בש"פ 1486/07; בש"פ 7943/09). אולם, כפי שצוין זה מקרוב, "את העיקרון הנשגב של חיפוש חלופה תחת מעצר מאחורי סורג ובריח יש לתרגם למציאות אמינה ובעיקר מציאות של הקפדה; ואיננו מצויים שם עתה כל עיקר" (כב' השופט א' רובינשטיין בבש"פ 22/12). ויפים הדברים לענייננו אנו.

14.       הבקשה לעיון חוזר מטעם המאשימה - מתקבלת אפוא, ובקשת המבקש לעיון חוזר - נדחית. אני מורה אפוא על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, ה' בשבט תשע"א, 29 בינואר 2012, במעמד המבקש ובא-כוחו עו"ד דוד ונטורה, וב"כ המאשימה. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ