החלטה בתיק מ"ת 2626-03-12

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, ת"פ 2622-03-12, בו מואשם המשיב בעבירה של שוד לפי סעיף 402(ב) וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 21.2.12 עובר לשעה 20.00 המתלונן שהה בגן ציבורי - גן בנימין ברחוב נורדאו 1 בחיפה ושתה משקה אלכוהולי. בשלב מסויים המשיב ושניים נוספים (להלן: " האחרים") החלו לתקוף ולהכות את המתלונן בחוזקה בצוותא חדא, באגרופים ובבעיטה וכן משכו בחוזקה בשרשרת זהב שהייתה על צווארו של המתלונן ותלשו אותה. בנוסף נטלו וגנבו טלפון נייד שהחזיק המתלונן ללא הסכמתו. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלונן כאבים בחלקי גופו השונים, שריטות ונפיחות ניכרת במצח ימין.

לטענת המבקשת יש ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, בין היתר, הודעותיו של המתלונן במסגרתן מסר המתלונן בין היתר את פרטי האירוע ותיאר מאפיין בולט במראהו החיצוני של המשיב ("יבלת" כדברי המתלונן). כמו כן מסר המתלונן כי ביכולתו לזהות את תוקפיו; דו"חות מסדר זיהוי תצלומים שנערכו ביחס לשלושת החשודים לרבות המשיב. המתלונן זיהה את המשיב כאחד מתוקפיו ופירט כי הוא היה עם עוד אנשים שהרביצו לו ולקחו לו את הטלפון הנייד ושרשרת הזהב. המתלונן לא זיהה את שני החשודים הנוספים במסדר זיהוי תצלומים; חקירותיו של המשיב אשר הודה בנוכחות בזירה סמוך למועד האירוע אך הכחיש מעורבותו באירוע; עימות בין המתלונן למשיב; דו"ח הובלה והצבעה שנערך עם המתלונן במסגרתו הוביל את גורמי החקירה לזירת האירוע וחזר על מהלך האירוע; הודעותיהם של עדים שונים שבאו בדברים עם קורבן העבירה בסמיכות זמנים לאירוע; תיעוד רפואי בדבר הנזק שנגרם למתלונן; דו"ח וקלטת משלט; דו"חות פעולה שונים ומזכרים.

המבקשת טוענת כי כנגד המשיב קיימות עילות מעצר סטאטוטוריות מכוח סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: " חוק המעצרים"). כן נטען כי נשקפת מהמשיב מסוכנות רבה וכי צבר לחובתו הרשעות רבות במספר רב של תיקים. לחובתו של המשיב 8 הרשעות קודמות ב-12 תיקים שונים בעבירות של פריצה לבניין וביצוע גניבה, הפרת הוראה חוקית, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, החזקה/שימוש בסמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית, חבלה במזיד לרכב, פריצה לרכב, גניבה מרכב, סחיטה באיומים, איומים, העלבת עובד ציבור, גניבה. נטען כי המשיב נדון בארבעה גזרי דין בתיקים שונים לעונשי מאסר בפועל לתקופות שונות, לרבות מהעת האחרונה (גזר דין מתאריך 20.12.10). נטען כי לחובתו של המשיב מאסר על תנאי בר הפעלה בן 9 חודשים של בית משפט השלום בחיפה. בשים לב לכל אלו נטען כי אין לשחררו לחלופת מעצר.

ב"כ המשיב טוען כי לא קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב. נטען כי המתלונן מזהה את המשיב כמי שנטל חלק בתקיפה אך אינו יודע להגיד שהמשיב נטל ממנו דבר מה. נטען כי נפלו פגמים במסדר זיהוי התמונות שכן בתחילה הוצג למתלונן אלבום של 180 תמונות אך המשטרה לא הצליחה לשחזר את התמונות שהוצגו למתלונן. כן נטען כי הראיה היחידה שמבססת את הזיהוי של המשיב זה מסדר זיהוי תמונות בצירוף ציון של המתלונן על קיומה של יבלת על פניו של המשיב שהוא זיהה. נטען כי לא נחקרה אמירתו של המתלונן כי הוא מכיר את המשיב מכיוון שראה אותו מספר שבועות לפני כן במקום מסויים. עוד נטען כי המשיב בגרסתו קושר עצמו למקום האירוע ומספר שהיה במקום, ראה את תחילת האירוע וגם את סופו, מתאר את האירוע כקטטת שיכורים. נטען כי המשטרה הוזמנה למקום בעקבות קריאה לקטטת שיכורים ולפי עדותו של עד נייטראלי היה מדובר בכ-5-6 אנשים שיכורים שתקפו אדם אחר ונטען כי עדות זו מתיישבת עם עדותו של המשיב כי ראה קטטה של 5-6 אנשים שתקפו פלוני.

ב"כ המשיב טוען כי קיימת סבירות גבוהה לטעות בזיהוי של המשיב על ידי המתלונן שראה אנשים מסביבו וסבר שחלקם תוקפים אותו כאשר המשיב עבר בסמוך למקום ולכן נפלה טעות בזיהויו כאחד מהתוקפים. נטען כי גם למתלונן יש ככל הנראה רישום פלילי והדבר ישפיע על מהימנותו. נטען כי המשיב לא שמר על שתיקה בחקירה ואף התעמת עם המתלונן וצעק שהוא חף מפשע וכי המתלונן אמר בעימות שהוא לא יודע להגיד שהאדם הזה לקח ממנו משהו וטוען כי המשיב היכה אותו. נטען כי קיימות ראיות לכך שהמתלונן היה שיכור וכי נדף ממנו ריח חזק של אלכוהול כאשר נגבו ממנו ההודעות הראשונות. על כן נטען כי הראיות נגד המשיב הינן פגומות ואין סיכוי סביר להרשעתו. נטען כי המשיב אמנם דר-רחוב אך יש לו משפחה וניתן לבחון חלופת מעצר.

ראיות לכאורה ועילת מעצר:

לאחר עיון בחומר החקירה ובטענות הצדדים אני קובע כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום, באופן שיקבע כי המשיב אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו. העבירה המיוחסת למשיב הינה עבירה של שוד ולכן היא מקימה עילת מעצר בשל מסוכנותו של המשיב.

בתיק קיימות, בין היתר, הודעותיו של המתלונן אשר טען כי סיים את העבודה והגיע לגן בנימין בשעות הערב לאחר שקנה בקבוק ויסקי. הוא הציע לאנשים שישבו שם לשתות מהויסקי וישב עם שלושה אנשים לשתות ויסקי. טוען כי לפתע תקפו אותו שלושה אנשים בגילאי 30-40, קווקאזים, הרביצו לו, משכו שרשרת זהב שהייתה עליו וגנבו לו את מכשיר הטלפון הנייד. המתלונן ציין כי לאחד מהתוקפים הייתה יבלת על הפנים. האנשים שישבו איתו ברחו כאשר הוא הותקף.

המתלונן זיהה את המשיב במסדר זיהוי תמונות וטען כי המשיב היה עם עוד אנשים שהרביצו לו ולקחו לו פלאפון ושרשרת זהב. המתלונן טען בהודעותיו כי הוא מזהה את המשיב כמי ששדד אותו ביחד עם עוד שניים וכמי שהיכה אותו. המתלונן מציין כי הוא בטוח במאה אחוז שהמשיב היה עם השניים האחרים. המתלונן מציין כי ראה את המשיב לפני כשבועיים כאשר סתם עבר ברחוב. ציין כי אינו מכיר אותו. המתלונן ציין כי שתה קצת אך לא היה שיכור. החוקרת שגבתה הודעתו של המתלונן למחרת האירוע ציינה כי נודף ממנו ריח של אלכוהול. המתלונן ערך הובלה והצבעה במקום האירוע.

המשיב סיפר בהודעותיו כי היה ביום האירוע בגן בנימין. טען שאין לו מקום מגורים והוא גר ברחוב. טען שראה שהגיעה ניידת משטרה למקום ואף ראה ארנק זרוק שם ושהמשטרה נתנה לאותו בחור את הארנק שהיה זרוק שם. טוען שלא תקף את המתלונן. טוען שעבר ליד הבחורים שישבו שם וכולם היו שתויים וצעקו ודיברו ברוסית ואף הזמינו אותו לשתות עימם והוא סירב. המשיב טוען שאמר לאחד מהם שיש ניירת על הרצפה ושירימו את זה. המשיב טען שהיה במקום כשהמשטרה הגיעה ולכן אם הוא היה אחד התוקפים יש להניח כי המתלונן היה אומר זאת למשטרה והיו עוצרים אותו במקום. טוען שהבחור שהותקף היה שיכור וכל החבורה היו שיכורים.

בין המתלונן למשיב נערך עימות במהלכו המתלונן הטיח בפני המשיב כי היה בין התוקפים שתקפו אותו וגנבו לו דברים. אמר למשיב שהוא תקף אותו. המשיב הכחיש וקילל את המתלונן.

העד דניאל ישראלי אשר סייר במקום האירוע כסייר בטחון מטעם עיריית חיפה סיפר בהודעתו כי הגיע לרחבת הכניסה לגן בנימין ביחד עם סייר בטחון נוסף בשם ולרי ברנוב בניידת של עיריית חיפה והבחינו בארבעה נערים שרצו. הסיירים נכנסו לגן שם פגשו בבחור רוסי שטען שגנבו ממנו שרשרת זהב ומכשיר טלפון נייד וכי השודדים ברחו לכיוון תיאטרון חיפה. העד הסתכל לכיוון התיאטרון והבחין באותם נערים שברחו קודם לכן. הסיירים החלו במרדף רגלי אחר הבחורים אך איבדו אותם. העד טוען שאינו יכול לזהות את הבחורים כי לא ראה את פניהם. טען שהמתלונן היה שתוי אך אפשר היה לתקשר איתו. המתלונן דיבר רוסית ולכן השותף שלו, ולרי, לקח ממנו את המידע. העד הבין שהמתלונן יכול לזהות את התוקפים.

ולרי ברנוב אשר הגיע לסיור במקום עם דניאל ישראלי סיפר שהם ראו בכניסה לגן 3 חבר'ה מתחילים בריצה לכיוון התיאטרון. המתלונן מסר להם ברוסית ששדדו אותו, גנבו לו טלפון נייד ותלשו לו שרשרת מהצוואר. המתלונן נתן להם תיאור של השודדים ואמר שהיו 3 במספר. הסיירים הבינו שאלה שרצו שדדו את המתלונן, אך לא מצאו אותם. ולרי סיפר שמפיו של המתלונן נדף ריח אלכוהול אך הוא לא הראה סימנים של שכרות ולא היה מבולבל.

דניאל מזרחי אשר נשלח על ידי המוקד למקום האירוע סיפר שהמתלונן היה שתוי והיה לו ריח חזק של אלכוהול אך הוא ידע לספר בדיוק מה קרה ולהשיב לשאלות, היה עקבי בדבריו ואמר שהוא יוכל לזהות את החשודים אם יראו לו תמונות.

קיימת הודעה של עד אשר טייל במקום עם כלב, הזעיק את המשטרה ואמר שיש קטטה בין 5-6 חבר'ה. בהודעתו ציין העד כי היו שם כ- 5-6 בחורים וכולם הרביצו לבחור אחד גבוה. טען שלא יוכל לזהות את הבחורים אך הם נראו לו כשיכורים.

הרופא שטיפל במתלונן בבית החולים ציין כי ראה סימני שכרות בהתנהגות המתלונן וכי נדף מפיו ריח חריף של אלכוהול אך ניתן היה לשוחח איתו והוא היה בהכרה מלאה ודיבר ברור ולעניין.

 
כאמור, סבורני כי יש במכלול הראיות המצויות בתיק החקירה, הכוללות את הודעות המתלונן וזיהוי המשיב על ידו וכן הודעותיו של המשיב הקושר עצמו למקום האירוע, כמפורט לעיל, כדי לענות על דרישת הראיות לכאורה לעניין סעיף 21 לחוק המעצרים ולהביא למסקנה לפיה, לכאורה, המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו.