החלטה בתיק מ"ת 21312-01-12

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, ת"פ 21206-01-12, בו מואשם המשיב בעבירה של שוד לפי סעיף 402(א) חוק העונשין, התשל"ז - 1977. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 13.12.11, בסמוך לשעה 12.05, הגיע המשיב לסניף בנק הדואר במעלות, התקרב לדלפק והגיש לפקידת הדואר פתק עליו רשום באותיות דפוס בעברית " זה שוד סימי (כך במקור) את כל הכסף בשקית אתם מבוטחים אל תעשי טעות ולא תיפגיע". המשיב הורה לפקידת הדואר להביא לו את כל הכסף ואיים עליה כי יוציא את האקדח. פקידת הדואר הוציאה את כל הכסף שהיה במגירה של הקופה ומסרה אותו למשיב, סכום של בין 3,000 ש"ח ל-4,000 ש"ח לערך. המשיב דרש להביא לו את כל הכסף והלך רק לאחר שפקידת הדואר הראתה לו כי במגירת הקופה נותרו מטבעות בלבד.

לטענת המבקשת יש ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, בין היתר, הודעתה של פקידת הדואר; סרטון מצלמת האבטחה של סניף הדואר; מסדר זיהוי תמונות בו זיהתה פקידת הדואר את המשיב; טביעות אצבעות של המשיב נמצאו על הפתק שמסר לפקידת הדואר; הודעתו של נהג המונית שלקח את המשיב מרחוב הנמצא במרחק של כ-400 מטר מסניף הדואר ומסר תיאור של המשיב; דו"ח נתוני תקשורת המעיד על כך שהמשיב אכן התקשר לתחנת המוניות ממספר הפלאפון שלו; דו"ח איכונים שהוצא ממכשיר הטלפון של המשיב המעיד כי המשיב היה במועד האירוע באזור מעלות ובהמשך נסע לאזור נהריה; שקריו של המשיב שהופרכו בהודעות אמו ואשתו במשטרה; המשיב שמר בחלק מחקירותיו על זכות השתיקה וסירב לתת דוגמאות כתב.

המבקשת טוענת כי לנוכח העבירה המיוחסת למשיב קיימת עילת מעצר וקיים חשש ממשי כי המשיב יסכן את שלומה של פקידת הבנק, שלום הציבור ורכושו. נטען כי קיים חשש ממשי כי שחרור המשיב יביא להשפעה על עדים שכן חלק מעדי התביעה מוכרים למשיב. כן נטען כי לחובתו של המשיב 4 הרשעות קודמות בהדחה באיומים וכוח משנת 92', הוצאת נשק מרשות הצבא משנת 93', סחיטה בכוח, היזק לרכוש במזיד ותקיפה הגורמת חבלה של ממש משנת 95' וביצוע עבודות ללא היתר משנת 03'.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך טוען כי עברו הפלילי של המשיב ישן מאוד וכי יש מקום לבחון חלופת מעצר. מוצעת חלופת מעצר המרוחקת 50 ק"מ ממקום ביצוע העבירה בפיקוח שלושה מפקחים נטולי עבר פלילי. החלופה נבחנה על ידי שירות המבחן, אשר מסר תסקירו. ב"כ המשיב טוען כי שירות המבחן התרשם שאין למשיב דפוסי התנהגות עבריינית מושרשת וכן התרשם לחיוב מהמפקחים המוצעים. נטען כי העבירה הינה ברף התחתון של עבירות השוד. כן נטען כי החלופה המוצעת היא אמינה וראויה וניתן לשמור עליה לאורך כל ניהול המשפט.

המבקשת טוענת כי למרות ההמלצה החיובית בתסקיר המבחן, יש לסטות מההמלצה ולהורות על מעצר עד תום ההליכים מאחר שהחלופה המוצעת היא חלופה זמנית, שכן ניתן ללמוד מהצהרות אשתו של המשיב כי קיימת מצוקה כלכלית וניתן לצפות שבעוד מספר חודשים תוגש בקשה להקלה בתנאי המעצר בשל התדרדרות המצב הכלכלי.

ראיות לכאורה ועילת מעצר

לאחר עיון בחומר החקירה ובטענות הצדדים אני קובע כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום, באופן שיקבע כי המשיב אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו. ב"כ המשיב אף אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה. העבירה המיוחסת למשיב הינה עבירה של שוד ולכן היא מקימה עילת מעצר בשל מסוכנותו של המשיב.

בתיק קיימות, בין היתר, הודעתה של פקידת הבנק, אשר מסרה את העובדות המפורטות בכתב האישום ואת תיאור החשוד אשר הינו תואם לתמונות החשוד המצולם במצלמות האבטחה של סניף הדואר. כמו כן, פקידת הבנק זיהתה את המשיב במסדר זיהוי תצלומים, לאחר שציינה כי היא מתלבטת בין המשיב לאדם נוסף אך היא כמעט בטוחה שזה המשיב.

המשיב סירב לתת דוגמא של כתב ידו ושמר על זכות השתיקה בחלק מחקירתו, דבר המחזק את עוצמת הראיות כנגדו. המשיב טען בחקירתו מיום 29.12.11 כי יתכן שהיה במעלות ביום האירוע ואינו זוכר. טען שהכסף שנתפס ברשותו, בסך 5,544 ש"ח הינו כסף שבו זכה. כן סיפר שבאותו יום שבו היה במעלות היה ביחד עם אמו לסידורים בבנק. לאחר מכן טען בחקירה נוספת כי לא היה במעלות בתאריך האירוע.

אמו של המשיב סיפרה כי כשהגיעה למעלות לסידורים בבנק הייתה לבדה ובנה לא היה איתה, זאת בניגוד לטענת המשיב כי היה במעלות עם אמו לסידורים בבנק.

סדרן תחנת המוניות העיד כי היה נוסע שעלה מרחוב הסמוך לבנק הדואר וביקש לנסוע למעונה, אך נהג המונית דיווח לו שלקח את הלקוח לבית החולים בנהריה ולא למעונה. נהג המונית מסר בהודעתו כי קיבל קריאה להגיע לרחוב דפנה 11 במעלות לאסוף נוסע ולקח את הלקוח לנהריה לבית החולים. הסדרן מתחנת המוניות שאל אותו אם הוא מתפנה במעונה אך הנהג הסביר שהוא נוסע לבית החולים בנהריה ולא למעונה. לאחר שהוריד את הנוסע נאמר לו על ידי הסדרן שככל הנראה היה מדובר בשודד והנהג חזר למעלות, שם הוצגה לו תמונה של אדם בפלאפון של שוטרת, שהייתה לא כל כך ברורה והנהג אמר שזה בתשעים ותשע אחוז הבחור שאותו לקח לבית חולים נהריה.

בתיק קיימים, בין היתר, צילומי מצלמות האבטחה של סניף הדואר. כן קיימת חוו"ד המעבדה לזיהוי טביעות אצבע לפיה טביעות האצבע שנתגלו על הפתק שנמסר לפקידת הבנק תואמות לטביעות האצבע של המשיב. בתיק קיים דו"ח איכונים שהוצא ממכשיר הטלפון של המשיב המעיד כי המשיב היה במועד האירוע באזור מעלות ובהמשך נסע לאזור נהריה. כן קיים דו"ח נתוני תקשורת המעיד על כך שהמשיב אכן התקשר לתחנת המוניות ממספר הפלאפון שלו.

כאמור, יש במכלול הראיות המצויות בתיק החקירה, הכוללות את הודעתה של פקידת הבנק, הצילומים ממצלמות בנק הדואר, טביעות האצבע והראיות הנוספות, כמפורט לעיל, כדי לענות על דרישת הראיות לכאורה לעניין סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים") ולהביא למסקנה לפיה, לכאורה, המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו.

מדובר בעבירה של שוד, שהינה עבירה חמורה. על כן, בנסיבות העניין, ניתן לומר כי נשקפת מסוכנות מהמשיב והמשיב לא הפריך מסוכנות זו. על כן, קמה גם עילת מעצר.

חלופת מעצר

כבר נקבע כי גם כשקיימת עילת מעצר, ואף בעבירות החמורות, על בית המשפט לבדוק האפשרות לשחרר הנאשם לחלופת מעצר, וכך הדברים סוכמו ותומצתו בדבריו של כב' השופט עמית בבש"פ 1911/11 רועי רווה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.3.11):

"אלא שמעצר אינו מקדמה על חשבון העונש, וחזקה עלינו מצוות המחוקק כי בית המשפט לא יורה על מעצרו של נאשם, אלא אם נוכח, בין היתר, כי "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה" כאמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (להלן: חוק המעצרים) . בחינה זו נעשית למרות קיומן של עילות מעצר כמו מסוכנות או חשש לשיבוש הליכי משפט (וראו, לדוגמה, בש"פ 5927/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה י ([פורסם בנבו], 16.8.2010); בש"פ 6247/10 רבינוביץ נ' מדינת ישראל, פיסקה 10 ([פורסם בנבו], 1.9.2010); בש"פ 6539/07 בן מיור יהושע נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 9.8.2007)). השיקולים העיקריים בבוא בית המשפט לבחון אפשרות לחלופה כוללים, בין היתר, עבר פלילי ומהותו, מספר האישומים ונסיבותיהם ותסקיר שירות המבחן (בש"פ 11053/05 אנואר אל אסד נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 19.12.2005); בש"פ 5887/10 מדינת ישראל נ' עומר אחמידי ([פורסם בנבו], 16.8.2010)). משמצא בית המשפט כי יש טעם בבחינת חלופת מעצר, יבחן בית המשפט את החלופה הפרטנית המוצעת ואם עומדת היא במטרתה לאור הנסיבות (בש"פ 9109/09 אבו זייד נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 24.11.2009) והאסמכתאות שם). בכגון דא, ראוי לייחס משקל נכבד להתרשמותה של הערכאה הדיונית, שבחנה באופן מקיף ויסודי את פרטי חלופת המעצר והתרשמה ישירות מהמפקחים ומהערבים (בש"פ 3839/04 מדינת ישראל נ' בחירי ([פורסם בנבו], 25.4.2004)). ולבסוף, יש לזכור כי חלופת המעצר נדרשת להפחית ולהקהות במידה רבה את עילת המעצר (מסוכנות או חשש לשיבוש הליכי משפט) אך אין מדובר בחלופה "הרמטית" כמעצר מאחורי סורג ובריח, "סיכון קיים לעולם, אך השאלה היא מה מידת ההסתברות להתממשות הסיכון". (בש"פ 5376/01 מדינת ישראל נ' זהראן (לא פורסם, 6.7.2001) ; בש"פ 2006/10 מדינת ישראל נ' פלוני ([פורסם בנבו], 15.3.2010))". [שם, פסקה 6 להחלטה].