אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ת 179-11-10

החלטה בתיק מ"ת 179-11-10

תאריך פרסום : 21/02/2011 | גרסת הדפסה
מ"ת
בית המשפט המחוזי בחיפה
179-11-10
21/02/2011
בפני השופט:
רון שפירא

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
1. אחמד יאסין (עציר)
2. מוחמד הוואש (עציר)

החלטה

בעניינו של המשיב 2 בלבד

זהו דיון חוזר, חמישי במספר, בעניינו של המשיב 2, במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשמים יאסין אחמד ו-מוחמד הוואש (להלן: " הנאשם האחר" ו" המשיב" בהתאמה), הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של הריגה, לפי סעיפים 298 ו 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, (להלן: " החוק"); סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיפים 332(2) ו 29 לחוק; חבלה חמורה, עבירה לפי סעיפים 333 ו- 29 לחוק; מהירות מופרזת, עבירה לפי תקנה 54 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1977 וכן סעיפים 38(2) ו-68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961 (להלן:" הפקודה"); נהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי. וכן יוחסו לנאשם האחר עבירות של הפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודה; נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3)+ 64ב לפקודה; נהיגה ללא רשיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודה.

על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 17.10.10 נפגשו המשיב והנאשם האחר, יחד עם צעירים נוספים בצומת הכפר טמרה. המשיב הציע לנאשם האחר לערוך תחרות מכוניות. השניים סיכמו ביניהם, כי המפסיד בתחרות יתדלק את רכבו של האחר. שני המתחרים נהגו בכביש מס' 70 מצפון לדרום, לכיוון צומת נעמה, ומשם בחזרה לכיוון צומת טמרה. בעת שהחלה התחרות, נסע בכביש, ובכיוון נסיעתם של המתחרים, רכב סובארו נהוג בידי אבו אלהיג'א אחמד, כשאיתו ברכב אשתו, בנו יליד 2010, נוסעת נוספת ובתה ילידת 2005. שני המתחרים הגבירו את מהירות נסיעתם, עד למהירות העולה על  120 קמ"ש, ועקפו רכבים משמאל ומימין, תוך שהם יורדים לשוליים וחוזרים חזרה לכביש. בשלב כלשהו עקף המשיב את רכב הסובארו מימין, תוך נסיעה על השול הימני. הנאשם האחר, שהיה מאחוריו, נהג אף הוא את רכבו על השול הימני ומשהחל לחזור לכביש, הבחין בסובארו שנסעה לפניו, החל לבלום ואולם לא הצליח למנוע את הפגיעה והתנגש בסובארו בעוצמה, עקב כך, איבד רכב הסובארו שליטה, הסתובב ופגע במעקה הבטיחות מימין.

כתוצאה מהתאונה נגרם מותו של הקטין, יליד 2010, שנסע ברכב, ולקטינה האחרת נגרמו חבלות קשות, בין היתר, קרעים בטחול ובכליה השמאלית, שברים באגן ושברי דחיקה מרוסקים בראש. לנהג הסובארו נגרמו חבלות שונות, כולל שברים בצלעות ושברים באגן. לנוסעת הנוספת נגרמה פריקת כתף שמאל והיא נדרשה לקיבוע ע"י גבס.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיב והנאשם האחר עד תום ההליכים נגדם.

בגדר הדיון הראשון שנערך למשיב ולנאשם האחר, בבית משפט זה, בפני כב' השופט טובי, הסכים המשיב כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו, אם כי אין באלה, מהבחינה המשפטית, כדי לבסס הרשעה בעבירות החמורות של הריגה וחבלה חמורה. בהחלטתו של כב' השופט טובי מיום 11.11.10 נקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב והנאשם האחר, וכן קיימת עילת מעצר בגין מסוכנות. בהחלטתו זו הורה בית המשפט בנוסף, על הכנת תסקיר מעצר לבחינת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרורו של המשיב, לאחר שהתרשם בקושי ניכר מצדו להתבונן בנסיבות האירוע ולבחון את התנהגותו עובר למעצר. כב' השופט טובי בהחלטתו מיום 7.12.10, לא ראה לנכון לסטות מהמלצת שירות המבחן והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וכן הורה על מעצרו של הנאשם האחר עד תום ההליכים.

על החלטה זו, הגיש המשיב ערר לבית המשפט העליון, בו נטען כי על אף קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטת בכתב האישום, הרי שאין באלו כדי לבסס הרשעה בעבירת הריגה או עבירה של חבלה חמורה, לגישתו לא קיים קשר סיבתי בין נהיגתו לבין התאונה, ולא בין נהיגתו לבין המוות והחבלה החמורה. בית המשפט העליון, מפי כב' השופט הנדל קיבל הערר, במובן זה שקבע כי בית המשפט המחוזי יקיים דיון נוסף בסוגיה המשפטית, והינה: האם בהתאם לעובדות העולות מכתב האישום ניתן לייחס למשיב עבירת הריגה וחבלה חמורה?, ויכריע בה (ראה: בש"פ בש"פ 9122/10 מיום 19.12.10).

בתום הדיון בבית המשפט העליון ובגדרו של הדיון השלישי בעניינו של המשיב, שב בית משפט זה, על-ידי כב' השופט טובי, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, תוך קביעה כי עולה מסוכנות מהתנהגותו של המשיב. בית המשפט דחה את ההשוואה שביקש ב"כ המשיב לקיים בין עניינו של מרשו לבין פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 1035/08, שבו דובר בקטין, נעדר רישיון נהיגה, אשר ערך יחד עם אחרים מרוץ מכוניות בירושלים, ובשלב כלשהו איבד נהג המכונית האחרת את השליטה במכוניתו, התנגש בעוצמה בעמוד תאורה וכתוצאה מכך שני נוסעי הרכב קיפחו חייהם. בית המשפט המחוזי מצא באותה פרשה, כי אין הצדקה להרשיע את הנאשם בהריגה, שכן לא מתקיים קשר סיבתי משפטי בין נהיגתו לבין מותם של הנוסעים בתאונה.

כב' השופט טובי איבחן בין המקרים בקובעו: ראשית, כי אין דין דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים שבו נדרשת בחינת קיומן של ראיות לכאורה, כדין דיון בהליך העיקרי. שנית, היוזמה לביצוע התחרות בענייננו הייתה של המשיב, בעוד בת"פ 1035/08 לא הוכח כי היוזמה באה דווקא מצדו של הנאשם ולמצער הייתה הסכמה מלאה ושווה של שני המתחרים למרוץ. שלישית, נוסעי הסובארו בענייננו נקלעו לתאונה באקראי בעוד בת"פ 1035/08 דובר בתחרות שבוצעה בהסכמת הצדדים. רביעית, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת קיומו של קשר סיבתי משפטי בעניננו, עמד בית המשפט על כך שבשונה מהמקרה דנן, בת"פ 1035/08 נסעו המנוחים בפראות ובמהירות מסחררת, ולכן לא היה נכון להטיל האשם לתוצאה הקטלנית על שכמו של הנאשם בלבד. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי אף ללא הצורך בקיומה של אשמה בעבירת ההריגה, יש די בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ציבורי, לקיומה של מסוכנות, המסוכנות נשקפת ממי שבוחר מתוך קלות דעת לקיים מרוץ מכוניות בנתיב שבו נוסעים אזרחים תמימים ולסכן בכך את שלום הציבור, וכן יש בה לקיים עילת מעצר.

על החלטה זו, הוגש ערר בשנית, לבית המשפט העליון. בהחלטת בית המשפט העליון, שניתנה על-ידי כב' השופט פוגלמן (בש"פ 466/11 מיום 20.1.11 ), נקבע כי גם בלי לקבוע מסמרות בדבר קיומו של קשר סיבתי משפטי, לייחוס עבירת ההריגה למשיב, הרי די בקיומה לכאורה של עבירת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, כדי ללמד על מסוכנות ולקיים עילת מעצר. בית המשפט העליון הוסיף כי המדובר בעבירה התנהגותית שעניינה ביצירת סיכון, ואין נפקה מינה אם אותו סיכון התממש או לאו. וכך בית המשפט העליון הבהיר עניין זה:

"השתתפותו של העורר במרוץ המכוניות יצרה סיכון משמעותי לחיי הנוסעים בכביש. הסיכון נוצא בעצם עריכת המרוץ, והתממשות התוצאה הקטלנית הוא אך אינדיקציה לסיכון הגדול שהיה כרוך בנהיגה, ואין היא הכרחית לגיבוש העבירה ( ראו ע"פ 1184/00 ג'מאל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (3) 159 165 (2000)). " [שם, פסקה 7 להחלטה].

מעבר לאלו, בית המשפט העליון ראה לנכון להיעתר, ובהתחשב בעברו הנקי של המשיב, לבחינת חלופת מעצר נוספת בעניינו. וכן הורה על עריכת תסקיר מבחן משלים בעניינו של המשיב, ובחינת אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

ומכאן הדיון הנוסף בעניינו של המשיב.

בתסקיר המבחן המשלים שהוגש בעניינו של המשיב, מיום 14.2.11, לא ראה שירות המבחן מקום להמליץ על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר המוצעת על-ידו. שירות המבחן מצא את המשיב כמגונן על עצמו וממאן להפנים את חומרת מעשיו ולקחת עליהם אחריות, וכן מצא כי המפקחים המוצעים אינם ראויים לשמש כמפקחים. כך שירות המבחן התרשם שהמפקחת המוצעת, דודתו של המשיב, בת 69 שנים, עקרת בית המעבירה רוב זמנה בביתה, כאישה פשוטה שאינה מסוגלת להוות דמות סמכותית בעלת יכולת להציב גבולות ברורים עבור המשיב, כמו כן נמצא כי הינה בעלת עמדה מגוננת כלפי המשיב, המתקשה לבחון באופן ביקורתי את התנהלותו. המפקח השני המוצע והאמור לסייע בפיקוח על המשיב, הינו בנה של המפקחת, בן 41 שאינו עובד כבר מספר חודשים עקב מצב בריאותי רעוע, הוא סובל מאסטמה וזקוק לטיפול רפואי מתמיד. שירות המבחן התרשם מהמפקח המוצע כאדם הסובל ממחלה קשה המצריכה טיפול ומעקב רפואי מתמיד, וכי לא נראה כי הוא יכול לפנות מזמנו, לפיקוח על המשיב וכן כי אינו מבין את חומרת מעשי המשיב ואת משמעות הפיקוח והנטל הכרוך בכך.

בדיון שהתקיים בפני, ביום 16.2.11, הסתמכה המבקשת על תסקיר המבחן המשלים שהוגש בעניינו של המשיב, כאשר לגישתה עולה בבירור מהתסקיר כי המפקחים המוצעים על ידי המשיב, אינם מפקחים ראויים לשמש כמפקחים על המשיב, וכי אין ביכולתם להציב למפקח גבולות ברורים ולשמור על תנאי חלופת המעצר, וכן כי המשיב איננו מפנים את חומרת מעשיו ועל כן אין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

ב"כ המשיב, חזר וטען כי המשיב איננו אחראי על עבירת ההריגה וכן הפנה לת"פ 1035/08 אשר איבחן בין תחרות בין שני רכבים לבין הרלוטה הרוסית. ב"כ המשיב הפנה את עיקר חציו לתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של המשיב. הוא הבהיר כי אין לסמוך על האמור בתסקיר, משהתסקיר הגיע למסקנות שגויות. כך התסקיר קבע כי, כיוון שהמשיב אינו מודה במעשיו אזי אינו מכיר בבעיתיות באישיותו, כאשר מסקנה כזו אינה מקובלת.  וכן כי התסקיר לא בחן את המשיב פעם נוספת אלא שהסתמך בהחלטתו על הבדיקה הקודמת שעשה למשיב וכאשר בין אלו עברה תקופת זמן לא מבוטלת של 4 חודשים. זאת ועוד, ב"כ המשיב טען כי עצם העובדה שהמפקחים התקשו לתת הסבר להתנהגותו של המשיב, אין בה להיזקף לחובתם, כיוון שהמשיב אכן אדם ללא עבר פלילי וכי המדובר במעידה חד פעמית. מכאן כי זה אך טבעי כי המפקחים לא ידעו להסביר את טעות המשיב. ב"כ המשיב הוסיף כי המפקח המוצע, בן דודתו של המשיב, קנה לעצמו מכשיר רפואי לטיפול במחלת האסטמה ממנה הוא סובל על כן הוא לא צריך לצאת מביתו לקבלת טיפול במרפאה, כמו כן כי הוא מוכן לפקח על המשיב 24 שעות. כך גם המפקחת הביעה נכונות לפקח עליו 24 שעות, בהתחשב בעובדה כי אינה עובדת ואת רוב זמנה היא מבלה בביתה, כמו כן כי אין בעובדה שהמפקחת אינה מבינה את הסתבכותו של המשיב עם החוק משום הסקת מסקנה כי הינה מתכחשת למעשי המשיב ומקטינה בערכן, אלא שדברים אלו נובעים מכך שהמשיב אכן מנהל ככלל אורח חיים נורמטיבי. לנוכח כל האמור מציע ב"כ המשיב לקבל חלופת המעצר ולשחרר המשיב למעצר בית מלא ובפיקוח אלקטרוני.

דיון ומסקנות

זה הוא הגלגול החמישי בעניינו של המשיב. בהחלטות הקודמות נדונו הדברים הן ביחס לקיומן של ראיות לכאורה והן ביחס לקיומה של עילת מסוכנות. ב"כ המשיב הסכים להימצאותן של ראיות לכאורה המקימות את העובדות כנטען בכתב האישום, ברם לגישתו אף על פי-כן לא ניתן לייחס למרשו עבירת הריגה וחבלה חמורה, משהגורם הישיר להן הינו הנאשם האחר ולא מרשו. זאת ועוד, כאשר לגישתו בנסיבות אלו לא מתקיים קשר סיבתי משפטי הקושר בין מעשי מרשו לבין התוצאות הטרגיות שנגרמו בעקבות אותם מעשים. בהחלטתו של כב' השופט טובי מיום 11.1.11 נעשתה הבחנה בין המקרה נשוא החלטה זו לבין המקרה שנדון בת"פ 1035/08, נקבע כי המקרים הינם שונים וכי במקרה דנן, מתקיים, על פניו, קשר סיבתי משפטי בין מעשי המשיב לבין ההריגה והחבלה שנגרמו בעטיה של התאונה, כך גם באי התקיימותם של אלה, הרי שישנה מסוכנות הנלמדת מהתנהגותו של המשיב והטמונה בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ