בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב, על רקע כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, היזק לרכוש במזיד, פריצה לבניין שאינו דירה וגניבת תוצר עבודה, בקר.
במהלך הדיון בפניי, ביום 13.11.12, חלקו ב"כ המשיב, על קיומן של ראיות לכאורה, ולמצער טענו כי מדובר בכרסום של ממש. ציינו כי התיאור שמסרו המעורבים, אינו עולה בקנה אחד עם תיאורו של המשיב, הפנו לסתירות הנוגעות לגבי מס' הערבים הנוספים שהיו במקום, בנוסף אליהם. לזיהוי הפגום שנעשה לאותם עדים, לכך שמחקרי התקשורת אין בהם ללמד על מעורבותו של המשיב, שכן אין ראייה לקשרו לאותו מכשיר שאוכן בזירת האירוע. בצד טענה זו, הפנו לכך שהמשיב הופלה ביחס לאחרים שבעניינם לא הוגש כתב אישום ולא בקשת מעצר.
ב"כ המבקשת מנגד סבור כי יש די ראיות הנלמדות מגרסאות עדי התביעה, שמצביעים על תמונתו של המשיב כמי שהיה נוכח בשעת גניבת העופות. מפנה לכך שבשונה מהמשיב האחרים לא ברחו מהמקום, למחקרי התקשורת שמאכנים את המשיב בזירה. ביחס לחלקם של האחרים שנתפסו במקום, טוען ב"כ המבקשת כי אותו סוחר נפל קורבן לתחבולה מצידו של המשיב ואין די ראיות להעמידו לדין, בדומה ליתר המעורבים. חיזוק לכך מוצא בדרישתו של אותו סוחר להימצאות מאזני שקילה ולכך ששילם לכאורה למשיב, 7,400 ש"ח.
לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, עברתי על חומר החקירה שהובא בפניי, מצאתי כי קיימת חולשה בראיות לכאורה, וכך גם מצאתי בסיס לטענת ההפליה שהועלתה ע"י ב"כ המשיב.
אתחיל נימוקיי ביחס לטענת ההפליה, ואציין כי בתיק זה מבלי לקבוע מסמרות, הרי שיש שורת ראיות נסיבתיות ואחרות, המלמדות על מודעותם של האחרים שנתפסו במקום, לכך שאין המדובר בהעמסת עופות רגילה ולמצער אלו עצמו עיניהם לכך שמדובר בגניבה לכל דבר ועניין. הדברים מקבלים משנה תוקף ביחס למעורבותו של הסוחר מוחמד פחידה, למעורבותו של איברהים אבו מדיגם שהביא את הפועלים להעמסה, אך לא רק.
המעורבים האחרים בתיק, מציינים ומפרטים על הסיטואציה בה הם מגיעים לצורך העמסת עופות,
הם אינם נכנסים דרך שער הקיבוץ.
הם נכנסים דרך פריצה בגדר ההיקפית,
בשעת ליל מאוחרת. חלקם של המעורבים מציינים
שנדרשו לכבות אורות, בטרם התקרבו אל הלול. כך גם חלקם
מציינים כי העמסת העופות לא נעשתה דרך דלת הלול, אלא דרך פירצה נוספת, מצידו של הלול.
העמסת העופות לא נעשתה עפ"י משקל, כפי המקובל, אלא לפי ראש.
הכלובים שהובאו כלל אינם מתאימים להעמסת עופות אלא לתרנגולות,
לא בכדי חלק ניכר מהעופות מתו, אגב העמסתם או נפצעו בצורה זו או אחרת. אל אלה, יש להפנות לדברי העד אורי ארד שמציין כי ע"מ להגיע ללול,
מילאו תעלה בחול, שנועדה לחסום הגעת רכבים, שלא דרך השער הראשי. חלקם של המעורבים מציינים כי במקום נכחו 3 נוספים,
כשחלקם רעולי פנים. כי האיצו בהם להעמיס במהרה את כל העופות.
הישארותם של המעורבים האחרים בזירה, לא נעשתה מטוב ליבם, אלא נוכח שנתפסו בכף ודרכם נחסמה באמצעות הרכבים של אחראי הבטחון.
אם לא די בכל אלה, חלקם של המעורבים מציינים במפורש, כי ההתנהלות המתוארת לעיל, נראתה להם מוזרה, חשודה, אם לא למעלה מכך.
בנסיבות הללו יש לתהות, על עמדתה של המבקשת ביחס למעורבים האחרים, בפרט בעניינו של אותו סוחר שהינו אף שב"ח, שכן נוכח בגבולות המדינה, מעבר לשעות שהותרו לו, ואותו ואיברהים אבו מדיגם.
סיכום ביניים, מצאתי בסיס מוצק, לטענת ההפלייה.
למפורט עד כה, ישנה השלכה גם לגבי עוצמת הראיות, שכן לכאורה מדובר במעורבים, שנתפסו בעת ביצוע מעשיהם, ובעלי אינטרס ברור להסיר מעליהם את האחריות ולגלגלה לפתחו של המשיב, זאת מעבר לתוספת הראייתית הנדרשת בסיטואציה כגון דא.
אשר לעצם זיהויו של המשיב, בניגוד למתבקש לא נערכו למעורבים מסדרי זיהוי, בין אם חיי או בתמונות, אלא הוצגה להם תמונתו של המשיב, תוך ששמו מפורט ומצוין על פני התמונה. מסדר זיהוי שכזה משקלו מועט בכך גם ביחס לאותם עימותים שבטרם נערכו, מודיעים לעדים כי אלו עתידים לערוך עימות מול המשיב.
עוד כאמור, ישנן סתירות העולות מעדויות המעורבים השונים, ביחס לכמות האנשים, (מעבר ל-7 שנתפסו), התיאור של אותם מעורבים ופרטי לבושם. המעורבים אינם יודעים לציין שמו של המשיב, אלא שהיה נוכח בשם חסן. כך גם ניתן להבחין בסתירות שעולות ביחס לטיב ההיכרות של חלקם של המעורבים עם אותו חסן, בפרט אמורים הדברים לדבריו של אברהים אבו מדיגם, אשר מציין בתחילה כי לא מכיר שמו המלא של חסן, זו הפעם הראשונה שרואה אותו, ואילו בהודעתו המאוחרת מציין כי מכירו מעבודתם המשותפת בעמיעוז.
עוד לציין כי הגשש שהגיע לזירה, לא יכול היה להצביע על עקבות של אותם 4 או 3 מעורבים שנכחו במקום.
אשר לאיכונים הקושרים המשיב לזירה, אציין כי לשאלת בימ"ש ב"כ המבקשת לא יכול היה להסביר מה קושר את המשיב לאותו טלפון. למעלה מן הצורך לאחר שעברתי על חומר החקירה, הדבר נלמד מעדות שמיעה של החוקר במהלך גביית עדותו של המשיב, לפיה התקשר לאדם בשם עופר בוארון ואותו עופר מוסר לו כי מס' הטל' של המשיב הינו זה שאוכן, ראה הודעת המשיב מ-4.11.12 , עמ' 3 שורה 76. אין לייחס לאמירה זו של החוקר, כל משקל, דרך המלך הינה גביית עדות מסודרת וישירה מאותו בוארון.
לכאורה ניתן לקשור המשיב , באופן עקיף, לאותו מכשיר טל' , נוכח דברי המעורבים האחרים אשר מציינים כי אותו חסן שהיה נוכח בזירה, השתמש בטל' שאוכן כאמור בהמשכם של דברים.
כפי שציינתי בשים לב לחולשה הנוגעת לזיהוי, ולעובדה כי ממילא מדובר במי שלכאורה ידם במעל ולו כעצימת עיניים, יש לקחת אמירות אלו, בזהירות המתבקשת. משכך גם את האופן שבו יש לקשור המשיב לאותו פלאפון מוחלש.
לא אקבע כי אין ראיות לכאורה, שכן כאמור גם אם מדובר במסדר זיהוי בעל משקל נמוך, וגם אם יש לקחת דברי המעורבים בזהירות. ערכם המצטבר של כל אותם מקרים בהם מזוהה המשיב, באמצעות אותה תמונה, לרבות כלאותם עימותים, יש בהם להגיע לכדי ראיות לכאורה, עם חולשה כאמור.
