החלטה בתיק מ"ת 14286-05-12

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, ת"פ 14266-05-12, בו מואשם המשיב בעבירות קשר לפשע, בידוי ראיות, ידיעה כוזבת ועבירות בנשק, הכל לפי חוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, המשיב קשר קשר עם חברו, מוניר חנג'ר, העובד כשומר בחברת אבטחה, לביים מצג לפיו חברו הותקף ונשקו נשדד כאשר למעשה המשיב ירכוש את הנשק מחברו. המשיב שרט את חברו באמצעות מסמר וקשר את ידיו לאחור, בכדי לתת אמינות לסיפור, קיבל לידיו את האקדח, המחסניות והכדורים וסיכם לשלם עבור הנשק לאחר שהחקירה המשטרתית תסתיים. לאחר מכן המשיב  נשא והוביל את הנשק לשטח נטוש ליד טמרה ושם הסתיר אותו בין העשבים.

לטענת המבקשת יש ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, בין היתר, הודאותיהם של המשיב וחברו בביצוע המעשים.

המבקשת טוענת כי עבירות הנשק מקימות עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים") ומהוות עבירות ביטחון וקיים יסוד סביר לחשש כי המשיב יסכן את בטחון הציבור. לטענת המבקשת יש לצוות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים שכן מדובר בעבירות המעידות על רמת מסוכנות גבוהה של המשיב. כן נטען כי קיים יסוד סביר לחשש כי המשיב יתחמק מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר וכי שחרורו יביא לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים. נטען כי למרות העדר עבר פלילי מדובר בעבירות שבוצעו תוך תכנון ומחשבה ומטרתן הייתה להציג מצג שקרי המיועד להסתיר את עבירת הסחר בנשק ולכן מדובר במסוכנות גבוהה.

ב"כ המשיב מסכים כי קיימות ראיות לכאורה אך טוען כי בשל העדר עבר פלילי של המשיב ובשל נסיבות המקרה, כשמדובר באדם נורמטיבי ולאור חלקו של המשיב באירוע, יש לשקול חלופת מעצר בפיקוח מפקחים. נטען כי מיד לאחר שהמשטרה התקשרה לביתו של המשיב, הנשק הוחזר. כן נטען כי זהו מעצרו הראשון של המשיב.

ראיות לכאורה ועילת מעצר:

לאחר עיון בחומר החקירה ובטענות הצדדים, אני קובע כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום, באופן שיקבע כי המשיב אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו. העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות בנשק ולכן הן מקימות עילת מעצר בשל מסוכנותו של המשיב.

בתיק החקירה נמצאות, בין היתר, הודעותיהם של המשיב ושל מוניר חנג'ר, אשר הודו בביצוע המעשים מיד עם עיכובם/מעצרם.

המשיב סיפר בחקירתו שעשה טובה למוניר חנג'ר, אשר ביקש ממנו לקחת את האקדח ולאחר שיסתיים הסיפור עם המשטרה להחזירו כדי שמוניר ימכור אותו. המשיב סיפר כי בלילה, לפני שמוניר סיים את עבודתו, הוא התקשר למשיב ואמר שהוא עוצר בצד ויעמיד פנים שיש לו פנצ'ר והמשיב כאילו יעזור לו. מוניר ייתן לו את האקדח ואחרי שיסיים את החקירות מוניר ייקח אותו וימכור אותו כי הוא צריך כסף. המשיב הסכים כי מוניר הוא חבר שלו. המשיב סיפר כי מוניר אמר לו שהוא רוצה למכור את האקדח למישהו תמורת 7,000 ש"ח ולצאת לטיול בקיץ עם המשפחה. טוען שניסה לשכנע את מוניר לא לעשות זאת אך הוא לא שמע לו. טוען שלא קיבל דבר בתמורה.

מוניר חנג'ר סיפר כי סיכם עם המשיב שהמשיב יקשור אותו וישרוט אותו בפניו, ייקח את האקדח וילך. זאת בשל מניעים כלכליים על מנת למכור את האקדח בצורה לא חוקית. לאחר שהמשיב קשר אותו, לקח את האקדח והלך, מוניר חנג'ר התקשר לאשתו באמצעות הטלפון הנייד. אשתו הזעיקה את המשטרה. כשהגיעה המשטרה הוא סיפר שתקפו אותו שלושה אנשים וגנבו לו את האקדח. משהחלו השוטרים לחשוד שמשהו בסיפור חשוד והחלו לתחקר אותו, מוניר התחרט על מה שעשה וסיפר את האמת. סיפר שבחר דווקא במשיב מכיוון שהוא חבר שלו והוא בוטח בו. סיכם איתו שהמשיב ישלם לו 10,000 ש"ח עבור הנשק אחרי שהחקירה תסתיים. לאחר שהודה לפני השוטרים על המעשים התקשר מוניר למשיב וביקש ממנו להחזיר את הנשק. המשיב שלח את אחיו עם הנשק להחזירו למשטרה.

בין המשיב ובין מוניר בוצע גם עימות במהלכו טען המשיב כי לא סוכם שהמשיב ישלם למוניר עבור הנשק וכי לא דובר על מחיר.

אחיו של המשיב, אשר החזיר את הנשק למשטרה, סיפר שהמשיב אמר לו שמוניר חנג'ר סיכם איתו כי הוא נותן לו את האקדח ולאחר שהוא יתלונן כי נגנב ממנו האקדח הוא ייקח אותו בחזרה וימכור אותו.

סבורני כי יש במכלול הראיות המצויות בתיק החקירה, הכוללות את הודאות המשיב ושותפו וכן הראיות הנוספות בתיק, כמפורט לעיל, כדי לענות על דרישת הראיות לכאורה לעניין סעיף 21 לחוק המעצרים ולהביא למסקנה לפיה, לכאורה, המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו.

מדובר בעבירות בנשק, המקימות חזקת מסוכנות. על כן, בנסיבות העניין, ניתן לומר כי נשקפת מסוכנות מהמשיב והמשיב לא הפריך מסוכנות זו. מכאן שקמה גם עילת מעצר בעניינו של המשיב. מהראיות עולה כי המשיב וחברו תכננו את המעשים על מנת למכור את הנשק בצורה לא חוקית.

כלל הוא כי כאשר מדובר בעבירות הקשורות בהחזקת נשק וסחר בנשק, כאשר הנשק עלול לשמש לביצוע עבירות פליליות או לפגיעה בביטחון המדינה או בביטחון הציבור, נשקפת מן המבצעים סכנה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים ורק במקרים חריגים ומיוחדים ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה. ראו:

בש"פ 922/01 מוהנד עיראקי נ' מדינת ישראל, לא פורסם (18.2.01);

בש"פ 4920/02 נועם פדרמן נ' מדינת ישראל, לא פורסם (20.6.02);

בש"פ 8027/09 תאמר מירם נ' מדינת ישראל, לא פורסם (15.10.09);

בש"פ 1084/12 בדרה נ' מדינת ישראל, לא פורסם (9.2.12).