החלטה בתיק מ"ת 13795-10-11

מונחת בפני בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשם מרואן שחאדה (להלן: " המשיב"), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של: חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329 (א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: " החוק"); סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק; החזקת סמים שלא כדין לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) +7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים[נוסח חדש], תשל"ג- 1973.  

על פי האמור בכתב האישום, ביום 26.9.11, בסמוך לשעה 11:45, נסעו השוטרים כפיר דדון, עופר פוגל, אלון אלפרסון ויוסי אריכה (להלן: " השוטרים"), בכפר כאבול ברכב משטרתי (להלן: " הרכב המשטרתי"). אותה עת יצא המשיב מהחנייה הסמוכה לביתו בכפר כאבול, כשהוא נוהג ברכב מסוג מיצובישי (להלן: " הרכב"), ונסע לכיוון בית הקברות בכאבול. בהמשך, נעמד הרכב המשטרתי מול רכב המשיב על מנת לעכבו, כשהרכבים עומדים חזית אל מול חזית. בשלב זה, החל המשיב בנסיעה מהירה לאחור, תוך שהוא מסכן את השימוש החופשי והבטוח של נתיב התחבורה, ומאלץ כלי רכב אחרים לסטות מנתיבם, והולכי רגל להתחמק מפגיעה ברכב המשיב. הרכב המשטרתי נסע בעקבות רכבו של המשיב, תוך שהשוטרים מפעילים סירנה, וקוראים למשיב לעצור הרכב באמצעות מערכת הכריזה. המשיב המשיך בנסיעתו ולא שעה להוראות השוטרים. בהמשך לאמור, עצר המשיב הרכב ובעקבותיו עצר גם הרכב המשטרתי, עת שהרכבים עומדים חזית מול חזית. בשלב זה, המשיב נסע קדימה, האיץ מהירות נסיעתו, ופגע בחזית הרכב המשטרתי, זאת בכוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה. לאחר מכן, נסע המשיב לאחור, התרחק מעט מהרכב המשטרתי ונעצר. מיד לאחר מכן, ירדו השוטרים עופר, אלון ויוסי מהרכב המשטרתי והתקדמו לעבר הרכב לצורך עיכובו של המשיב. בשלב זה, המשיב האיץ את מהירות נסיעתו והחל בנסיעה לכיוונם של השוטרים. וניסה לפגוע בשוטרים באמצעות רכבו, ובכוונה להתנגד למעצר או עיכוב כדין. השוטרים, קראו למשיב לעצור, וכשהרכב היה במרחק של כ-5 מ' מעופר, עופר ביצע ירי של כדור אחד לכיוון גלגל הרכב, והנאשם עצר הרכב.

לאחר שרכבו של המשיב נעצר, ביקש המשיב מנוסע שישב ברכבו לזרוק דרך חלון הרכב שקית ניילון, והנוסע זרק השקית. בשקית הניילון היה ארוז סם מסוכן מסוג חשיש בכמות של 11.09 גרם נטו. בהמשך, על רצפת הרכב, מתחת למושב בו ישב המשיב, נמצאה חתיכה נוספת של סם מסוכן מסוג חשיש בכמות של 3.35 גרם. במהלך ניסיון השוטרים לעכב המשיב, המשיב השתולל, דחף השוטרים באמצעות ידיו, ניסה להדוף אותם ממנו בכוונה להפריע להם לבצע תפקידם.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ב"כ המשיבהעלה הסתייגותו מקיומן של ראיות לכאורה לחלק מהעבירות, מהן סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שכן לא הובאו כל ראיה של עובר אורח שמעשי המשיב סיכנו אותו. אם כי הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת שאר העבירות המיוחסות למשיב, וכן לקיומה של עילת מעצר מסוג מסוכנות, אם כי נטען כי ניתן לאיין מסוכנות המשיב בחלופת מעצר. בא כוח המשיב הבהיר כי במקרה דנן לא קם חשש לשיבוש הליכי משפט, בהתחשב בכך כי העדים הינם שוטרים, שלא ניתן להשפיע עליהם. בא כוח המשיב התייחס לעברו של המשיב, ומסר כי עברו הפלילי אינו מכביד. כמו כן וככל שהדברים מתייחסים לעברו התעבורתי, נטען כי המדובר בעבירות שוליות שאין לתת להן משקל, בהתחשב בכך שהמדובר בנהג ותיק ששימש אף כנהג משאית. לנוכח האמור, ביקש בא כוח המשיב לשחרר מרשו לחלופת מעצר בכפר אעבלין, בפיקוחן של אחות המשיב, אמו ואשתו, ובעניין זה צוין כי מפקחות אלו שימשו כמפקחות של המשיב בתיק קודם, וכי ניתן לתת בהן אמון שימלאו תפקידן.

המבקשת, סקרה העבירות בהן המשיב מואשם, המלמדות על מסוכנותו הרבה של המשיב וכן הפנתה לראיות לכאורה הקושרות המשיב למעשים המיוחסים לו. המבקשת הדגישה בטיעוניה את ניסיון בריחת המשיב מהשוטרים, וכן את האלימות שהוא גילה במסגרת מעצרו. על כך יש להוסיף כי עברו הפלילי של המשיב כולל 4 הרשעות קודמות, בעבירות רכוש, סמים והפרת הוראה חוקית, כך גם העבירות בוצעו עת שלחובת המשיב מאסר מותנה בגין עבירות מתחום הסמים. כן המבקשת הפנתה לכך שלחובת המשיב 47 הרשעות מתחום עבירות התעבורה. לנוכח האמור, קמה לחובת המשיב עילת מעצר מסוג מסוכנות ומתקיים חשש לשיבוש הליכי משפט, אשר לא ניתנים להסרה בחלופת מעצר ראויה, ויש להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.  

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

כאמור, אין מחלוקת עקרונית לגבי קיומן של ראיות לכאורה, להוכחת המיוחס למשיב במסגרת כתב האישום, כך גם אני סבור, ולאחר בחינת הראיות שהונחו בפניי, כי ישנן ראיות לכאורה בתיק, שיש בהן להצביע על אשמתו של המשיב, כמיוחס לו בכתב האישום.

כך ניתן למנות את דו"חות והודעות השוטרים, שהיו עדים למעשי המשיב, והמתארים את האירוע כפי שבא לידי ביטוי בכתב האישום, לרבות סיכון המשיב לאנשים שעשו שימוש בנתיב התחבורה [ראו לדוגמא הודעת השוטר פוגל מיום 27.9]; כך גם ניתן להפנות להודעת הנוסע שישב ליד המשיב במשך הנסיעה, והמתאר את השתלשלות האירועים [הודעת מאלק מיום 26.9; מיום 28.9.11 משורה 53]. כמו כן ניתן להפנות לחוו"ד מז"פ לפיה החומרים שנתפסו עם המשיב הינם סמים מסוכנים.

אסתפק בסקירה זו של הראיות לכאורה, בהתחשב בטיב הראיות הנדרשות בשלב זה של ההליך הפלילי, הרי שבשלב זה, אין להעמיק בחקר האמת ובירור שאלת חפותו או אשמתו של המשיב על-פי חומר הראיות הלכאוריות שיש בתיק. אין לבחון את מהימנותן של העדויות והראיות. זוהי מלאכתה של הערכאה השיפוטית שבפניה עתיד המשיב ליתן את הדין. בית המשפט, בשלב זה, עסוק בבחינת הפוטנציאל הראייתי שיצא אל הפועל בעתיד, בסיומו של הליך משפטי. די לו לבית המשפט, במסגרת הליך המעצר עד תום ההליכים, אם התרשם כי קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות למשיבים, שאינן חסרות ערך על פניהן.

השוו לדוגמא:

בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08);

בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08);

בש"פ 10307/07 מדינת ישראל נ' אסף לוזון ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 6.12.07);

בש"פ 9585/07 אסעד שיבלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 28.11.07).

עילת מעצר