החלטה בתיק מ"ת 13056-06-13

כללי

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה (לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין; תשל"ז - 1977; להלן: "החוק") ועבירה של הדחה בחקירה (לפי סעיף 245 לחוק).

על פי הנטען, המשיב חבט במתלונן באמצעות פטיש או כלי קהה אחר מספר פעמים ובדרך זו הפילו על הארץ. גם לאחר שנפל המתלונן, המשיך המשיב וחבט בו בראשו וביתר חלקי גופו במשך 9 פעמים. המשיב גם צעק כלפי עוברי אורח ששהו במקום האירוע כי יפגע במי שימסור את שמו למשטרה. הרקע למעשה הוא סכסוך בין המשיב לבין המתלונן.

יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בהיעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב, הורה ביהמ"ש על מעצרו עד להחלטה אחרת והורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו, לנוכח בקשת בא כוחו לבחון חלופת מעצר בעניינו תוך שהדגיש כי אין בכך משום הבעת דעה אם ישוחרר המשיב בסוף ההליך אם לאו.

שירות המבחן המליץ על שחרורו של המשיב למעצר בית בבית אחיו תחת פיקוחם של אחיו וגיסו.

טיעוני הצדדים.

2.         ב"כ המבקשת התנגד לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר. מעשיו של המשיב מאופיינים באלימות חמורה ויוצאת דופן אליה נלווית עבירה של הדחה בחקירה. כפי שעולה מכתב האישום המשיב עשה שימוש בכלי שהביא מרכבו ולא בכלי אקראי; החבלות הקשות שנגרמו למתלונן וכללו שברים בראש, בצלעות ובחוליות הצריכו שני ניתוחים ואשפוז ממושך בבית החולים (בעניין זה הגיש ב"כ המבקשת תעודות רפואיות מפורטות). לכך מצטרף עברו הפלילי של המשיב, שכולל שתי הרשעות קודמות והעובדה שריצה עונש מאסר של שנתיים. כמו כן שירות המבחן עצמו קבע כי מסוכנותו של המשיב היא בינונית וכך גם עוצמת האלימות הצפוייה.

בנוסף טען ב"כ המבקשת כי החלופה עליה המליץ שירות המבחן מרוחקת מרחק קצר של כארבעה ק"מ (ברכב) בלבד מביתו של המתלונן.

3.         ב"כ המשיב ציין את כל אותם עניינים התומכים בשחרורו של המשיב לחלופת מעצר, והם: העובדה כי המשיב הוא שהסגיר עצמו יום לאחר האירוע; למשיב טענה של הגנה עצמית; החלופה עליה המליץ שירות המבחן תאיין את מסוכנותו, משזו אינה קיימת כלפי כולי עלמא אלא כלפי המתלונן; לחובתו של המשיב הרשעה אחת בלבד בבית המשפט לנוער, בגין עבירה שנעברה לפני 14 שנה והתיישנה. לחיזוק עמדתו הגיש פסיקה במקרים דומים ואף חמורים יותר בהם אושר שחרור לחלופת מעצר.

תסקיר שירות המבחן

4.         מתסקיר שירות המבחן עולה, כי המשיב בן 33, אב לחמישה ילדים, האחרון שבהם נולד אך לאחרונה. קצין המבחן התרשם כי למשיב דפוסי חשיבה עברייניים. על רקע מכלול הנסיבות התרשם כי קיים סיכון בינוני לביצוע עבירות אלימות וחומרתן הצפויה אף היא בינונית. לנוכח קיומו של סיכון זה הכיר שירות המבחן בצורך בחלופת מעצר רצינית לאורך שעות היממה. לאחר שנפגש עם בני משפחתו של המשיב: אמו, אשתו, אחיו וגיסו, קבע שירות המבחן כי רק האח והגיס יוכלו לשמש כמפקחים, אף כי גם הם בדומה ליתר בני המשפחה הביעו גישה מצמצת כלפי חומרת האישומים המיוחסים למשיב.

ד י ו ן

5.         בהיעדר מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, המקום לבחינת טענות המשיב בדבר קיומה של הגנה עצמית, הוא בית המשפט הדן בתיק העיקרי. המסגרת הראייתית שעל פיה תיבחן בקשת המעצר היא זו המתוארת בכתב האישום ובבקשת המעצר.

6.         משלא נטען כי יש מחלוקת בשאלת דבר קיומה של עילת מעצר נגד המשיב, התמקדו הצדדים בדיון בפני בשאלת חלופת המעצר. למרות זאת יש מקום לציין כי עילות המעצר שיוחסו למשיב היו שתיים: עילת המסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, ועילת החשש לשיבוש הליכי משפט, לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק.

מסוכנותו של המשיב עולה מהתיאור העובדתי שבכתב האישום המצייר תמונה קשה במיוחד של חבלה באמצעות מכשיר קהה במכות שהמשיכו שוב ושוב גם לאחר שנפל המתלונן על הארץ והביאו לשברים רבים - ובהם שבר בראשו של המתלונן, והצריכו שני ניתוחים במהלכם נאלצו הרופאים לכרות את הטחול של המתלונן, ואשפוז שהיה כרוך בטיפול נמרץ. לכך מתווסף עברו הפלילי של המשיב הכולל שתי הרשעות קודמות, האחת בעבירות של תקיפה סתם והתנהגות פרועה במקום ציבורי, משנת 1997 והשנייה בעבירה של חבלה חמורה, פציעה ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, משנת 1999. גם בהינתן העובדה כי עברו הפלילי של המשיב רחוק מרחק 14 שנה מהאירוע הנוכחי, הרי שמדובר במי שריצה עונש מאסר של שנתיים בגיל צעיר, והדברים בעלי משמעות.

באשר לעילת המעצר בשל חשש לשיבוש הליכי משפט נטען בבקשת המעצר כי החשש לשיבוש ולהשפעה על עדים עלה מחומר הראיות בתיק לנוכח חוסר נכונותם של עדי ראייה למסור עדות על מהלך האירוע. בעת הטיעון בעל פה, לא התייחסו הצדדים לעילה זו ולא הוגש חומר לעיון בית המשפט בעניין זה. כאן המקום לציין כי עילה זו מתקיימת לאור התנהגותו של המשיב שצעק כלפי מי שנכח במקום ואיים שלא יעזו להזכיר את שמו כמי שתקף את המתלונן.

אעיר עוד, כי על פניו מתקיימת במשיב עילת מעצר נוספת, שלא צויינה בבקשת המעצר, והיא עילת מעצר סטטוטורית מכח סעיף 21(א)(1)(ג)(4), לנוכח העובדה כי בהכותו את המתלונן השתמש המשיב בנשק קר ("פטיש או כלי קהה אחר", כאמור בסעיף 4 לכתב האישום המתוקן) ואף פעל באלימות חמורה, כפי שעולה מהתיאור העובדתי שבכתב האישום, עת הכה במתלונן שוב ושוב גם לאחר שהלה נפל על הארץ וכפי שנכתב בסעיף 5 לבקשת המעצר " מסוכנות המשיב עולה באופן ברור מהעובדות... וכן העובדה שהוא משתמש באלימות ברוטאלית באמצעות נשק קר".