החלטה בתיק מ"ת 10335-04-11

1. בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים כנגדם על רקע כתב אישום המייחס להם לכאורה ביצוע עבירות של קשר לפשע, חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין, חבלה או פציעה ע"י שניים או יותר, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה.

למשיבים 1 ו-3 מיוחסת בנוסף עבירה של שיבוש מהלכי משפט.

2. על פי עובדות כתב האישום מיוחס למשיבים, אשר הינם אסירים בכלא "נפחא", כי עובר לתאריך 17.02.11 קשרו קשר לבצע פשע שמטרתו לפגוע באכרמי חאג' יחיא (להלן: הקורבן) וכי לצורך ביצוע הפשע, הצטיידו בשני סכינים.

עוד מיוחס למשיבים כי בתאריך 17.02.11, בסמוך לשעה 08:00 בחצר הטיולים, בעת שהקורבן ישב על ספסל, החל המשיב 3 להכותו באמצעות ידיו. מיד לאחר מכן, תקפו המשיבים את הקורבן בצוותא, דקרו אותו בראשו ובחזהו והמשיב 5 נטל פח שימורים גדול והכה באמצעותו את הקורבן.

משניסה הקורבן להימלט לתוך האגף והתקרב לכיוון הדלת, משך אותו הסוהר שלמה ג'בלי לתוך האגף.

למשיבים 1 ו-3 מיוחס כי השליכו את הסכינים לתוך פתח ביוב הנמצא בחצר.

כתוצאה ממעשיהם פונה הקורבן ע"י מסוק לביה"ח סורוקה ולאחר בדיקה התברר כי נגרם לו חתך באורך 10 ס"מ בקרקפת ופצע בחלק התחתון של בית החזה.

3. טיעוני ב"כ המשיבים

לטענת ב"כ המשיב 1 הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים רק ביום 07.04.11 כאשר האירוע אירע בתאריך 17.02.11 ועל כן, על המאשימה היתה מוטלת החובה לבצע שימוע.

נטען בנוסף כי על רקע התנהלות זו, נגרם למשיב 1, אשר היה אמור להשתחרר ממאסרו יום קודם להגשת כתב האישום, עיוות דין.

אשר לראיות לכאורה- נטען כי לא ניתן לזהות את המשיבים כאותם אסירים התוקפים את הקורבן מאחר ולא ניתן לזהות פרצופים במצלמות האבטחה.

כמו כן נטען כי אין לייחס משקל לעדות הסוהרים אשר צפו בסרטונים והצביעו על המשיבים כאותם אסירים שביצעו את התקיפה, מאחר ואף אחד מהם לא היה עד לאירוע ועל כן עדותם הינה ככל עדות אדם אחר שיצפה בסרט ובגדר סברה בלבד.

עוד נטען כי הסוהר שלמה ג'יבלי אשר הינו סוהר חדש, התבלבל בעדותו בנוגע לרועי צפאנה ועל כן, לא ניתן לקבוע בוודאות שלא התבלבל גם בנוגע ליתר האסירים.

כך גם בנוגע ליצחק סעדון אשר אף הוא זיהה בתחילה את רועי צפאנה כמי שהכה את המתלונן ולאחר מכן, חזר בו מעדותו וטען כי מדובר במשיב 5.

אף לעניין עבירת שיבוש מהלכי משפט - נטען כי לא ניתן לקשור את המשיב 1 להימצאות הדוקרנים בבור מאחר וייתכן והם נמצאים שם זמן רב. כמו כן, הסכינים לא נבדקו על מנת לגלות האם דמו של המתלונן נמצא עליהם וכן לא נלקחו מהם ט.א.

ב"כ המשיב עתר להורות על שחרור המשיב לחלופה על רקע השיהוי בהגשת כתב האישום, ללא שימוע וכן על רקע הכרסום שחל לטענתו בתשתית הראייתית.

ב"כ המשיב 2 טען כי מצפייה בסרטוני מצלמות האבטחה, לא ניתן לזהות את המשיב 2 בין האסירים שהשתתפו בקטטה. כמו כן נטען כי אף הסוהרים, אשר צפו במצלמות האבטחה וכן בכרטיסי האסיר, לא יכלו לזהות באופן וודאי את המשיב 2.

ב"כ המשיב 2 העלה אף הוא את טענת השיהוי והפנה לפסיקה רלוונטית, במסגרתה נקבע כי לאור חלוף הזמן, ללא ביצוע עבירות נוספות, ניתן לקבוע כי המסוכנות פחתה.

אשר לחלופת מעצר- ב"כ המשיב 2 טען כי כאשר מדובר באסירים, ניתן לקבוע חלופת מעצר במסגרת המאסר ולקבוע כי המשיב ישהה באותם תנאים, למעט יציאה לחופשות. בעניין זה הפנה להחלטה בתיק 14647-12-10.