אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ח 8390/08

החלטה בתיק מ"ח 8390/08

תאריך פרסום : 09/12/2009 | גרסת הדפסה
מ"ח
בית המשפט העליון
8390-08
19/03/2009
בפני השופט:
מ' נאור

- נגד -
התובע:
דוד לוי
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ברוט בת-עמי
החלטה

לפניי בקשה למשפט חוזר. המבקש הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי (ב-ת"פ 8255/05) בגין עבירת שוד ובגין עבירת הצתה ונגזרו עליו 26 חודשי מאסר בפועל ועוד 14 חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט העליון (ע"פ 8293/06) דחה את ערעורו של המבקש לעניין עבירת השוד וקיבל מחמת הספק את ערעורו לעניין עבירת ההצתה. בהתאם, עונש המאסר שנגזר על המבקש בפועל קוצר והותר על כנו עונש המאסר על תנאי (אשר הופעל לאחר מכן בגין עבירה שביצע המבקש ואשר נופלת בגדרי תקופת התנאי). אעמוד על השתלשלות האירועים. 

כתב האישום

1.        נגד המבקש הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים. על-פי האישום הראשון, ביום 11.8.2005, בסביבות השעה 16:00, דחף המבקש את המתלוננת, משך מידה את תיקה ונטל סכום של מאה שקלים. לאחר שהמתלוננת דרשה כי ישיב לה את כספה, סטר לה המבקש וקירב לעינה סיגריה שאחז בידו. על-פי האישום השני, ביום 12.8.2005, בשעה 4:00 לפנות בוקר לערך, הגיע המבקש לדירת המתלוננת, הניח ניירות בפתח דלתה והציתם באמצעות נפט. המתלוננת אשר שמעה רחשים מחוץ לדלת ביתה, זיהתה את המבקש דרך עינית הדלת ואז יצאה וכיבתה את האש.

ביום 23.8.2005 נעצר המבקש ולאחר הגשת כתב האישום נגדו, הוארך מעצרו עד תום ההליכים.

ההליך בבית המשפט המחוזי

2.        המבקש כפר בשתי העבירות ובעובדות המיוחסות לו ואף טען כי לא ראה את המתלוננת במהלך תקופה של כחודש ימים לפני האירועים הנטענים ולאחריהם. בנוסף, גרס כי מאחר שנעצר ונחקר לראשונה רק כ-12 יום לאחר האירועים שנטענו כנגדו, אין ביכולתו להציג אליבי. המבקש אף טען כי המתלוננת טופלת עליו עלילות שווא, כנקמה על ניתוק הקשר עימה. לדבריו, הוא סיפק לה סמים תמורת קיום יחסי מין והיווה אפיק הסמים היחידי שלה, לאחר חשיפת זהותו של בעלה, שהיה סוכן משטרתי סמוי.

3.        בפני בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' עמר ז"ל) עמדו להכרעה שתי שאלות עיקריות. בעניין אירוע השוד, נדרש הוא להכריע בין גרסת המתלוננת, שהייתה עדת התביעה המרכזית, לבין גרסת המבקש, אשר ביקש לתמוך אותה בעדויות של שני עדי ההגנה, חבריו, שלמה פרץ ומאיר לוי, שהיו עדים לאירוע. ביחס לאירוע ההצתה, נקבע כי אין מחלוקת לגבי עצם התרחשותו ועיקר ההכרעה נגעה לזהות מבצעו. גם בעניין זה נדרשה הכרעה בין גרסת המבקש לבין גרסת המתלוננת.

בית המשפט מצא את עדותה של המתלוננת מהימנה ביותר, בשונה מעדות המבקש, שהותירה עליו רושם שלילי ובלתי מהימן, וכך גם עדותם של עדי ההגנה מטעמו. בהקשר זה, בית המשפט הצביע על סתירות עמוקות שנתגלו בדברי המבקש, בין בשלב החקירה ובין בשלב המשפט שהתנהל בפניו. כך, בין היתר, נמצא כי טענות המבקש בדבר ניסיונות ההפללה השקריים של המתלוננת אינן סבירות, נוכח טענתו הוא, כי היה האפיק היחידי שלה להשגת סמים. העובדה שהמתלוננת דיווחה על נוכחות עדי הראייה בזירת האירוע, חיזקה את מהימנותה בעיני בית המשפט, שסבר כי אם הייתה רוצה לבדות אירוע מליבה, הייתה משמיטה פרט זה. לדידו, המתלוננת דיווחה על נוכחות חברי המבקש בזירת האירוע, בשל אמונתה כי יעידו אמת. בנוסף, לעניין אירוע השוד, בית המשפט מצא אחיזה לטענות המתלוננת בדברי המבקש עצמו. כך, בין היתר, בשל העובדה שבחקירתו במשטרה, העיד המבקש כי המתלוננת לוותה ממנו מאה שקלים וטרם השיבה לו אותם. זאת, בטרם ידע כי הוא מואשם בכך ששדד מהמתלוננת מאה שקלים ובזמן שהכחיש כי בכלל ראה את המתלוננת בתקופת האירוע. באשר לעדי ההגנה, נקבע כי עדותם בבית המשפט אינה מהימנה וכי אין ספק בדבר רצונם לסייע למבקש, אף תוך התכחשות לעדותם במשטרה. בית המשפט מצא סתירות בדברי עדי ההגנה, לפיהם ראו את המתלוננת במקום האירוע, אך לא ראו שם את המבקש וממילא גם לא ראו מגע בין השניים. סתירה נוספת נמצאה בין דברי עד ההגנה, שלמה פרץ, לפיהם סיפר למבקש שהוא נחקר במשטרה לגבי אירוע השוד, לבין דברי המבקש עצמו, לפיהם כלל לא ידע על החשדות כנגדו טרם מעצרו לראשונה (ב-23.8.2005). משכך, הורשע המבקש בעבירת שוד, בהתאם לסעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

לעניין אירוע ההצתה, מצא בית המשפט את עדות המתלוננת, לפיה זיהתה את המבקש מבעד לעינית דלתה כמהימנה ביותר, בייחוד לאור הכרות ארוכת שנים בין השניים. לטענת סניגורו של המבקש בדבר "מחדל חקירתי" של המשטרה, הנוגע לאי הוכחת  יכולת זיהוי אובייקטיבית מבעד לעינית דלתה של המתלוננת, קבע בית המשפט כי ספק אם היה מחדל חקירתי וממילא אין מדובר במחדל היורד לשורש העניין. נקבע כי לא מדובר במחדל המבסס חשש לקיפוח הגנת המבקש או מחדל שביכולתו לקעקע את התשתית הראייתית, אשר בוססה בעיקרה על עדות המתלוננת. סמיכות אירוע השוד ואירוע ההצתה חיזקה קביעה זו. בית המשפט קבע כי אין בעובדה שהמבקשת לא העירה את בעלה או חמותה שהיו בבית בעת אירוע ההצתה, כדי לשנות את ההכרעה. לפיכך, המבקש הורשע גם בעבירת הצתה, לפי סעיף 448 לחוק העונשין.

4.        גזר הדין, שניתן ביום 26.9.2006, התחשב מחד, בחומרתן של העבירות בהן הורשע המבקש ובעברו הפלילי ומאידך, בנסיבות הקונקרטיות של העבירות. לפיכך, הושתו על המבקש 26 חודשי מאסר (שמניינם החל ביום המעצר, 23.8.2005) ועוד 14 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו, במידה ויעבור כל עבירת רכוש או עבירת אלימות המסווגות כפשע.

הטענות בערעור

5.        המבקש ערער כאמור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ערעורו נשמע בפני כב' השופטים: המשנה לנשיאה א' ריבלין, השופט א' א' לוי והשופט ד' חשין. הערעור הופנה כנגד הכרעת הדין וחומרת העונש כאחד.

6.        טענות המבקש בערעור התחלקו לשניים. לעניין השוד, המבקש טען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שנתן משקל גבוה לעדותה של המתלוננת, לאור סתירות בדבריה, ובכך שנתן משקל נמוך מדי לעדות עדי ההגנה ואף נהג בסלקטיביות ביחס לעדותם. המבקש הוסיף וטען כי אין לייחס לזכות המתלוננת את העובדה שהצביעה על נוכחות חבריו במקום האירוע וכי אין בכך שנקב בסכום ההלוואה שהמתלוננת חבה לו כדי ללמד על אשמתו. לעניין ההצתה, טענות המבקש התמקדו בקוצר ידה של התביעה להוכיח את ההצתה ובפגמים שנפלו, לדידו, בעדות המתלוננת. באשר להוכחת ההצתה על-ידי המשטרה, טען המבקש כי ההצתה כלל לא הוכחה, שכן אין כל ראיה לקיומה מלבד תמונות של כתמים שחורים שצולמו בחדר המדרגות וכלל לא נבדקו על-ידי חוקר שריפות. המבקש הדגיש את קיומו של "מחדל חקירתי" בכל הנוגע לאירוע ההצתה והצביע על העדר ראיות חפציות ממקום האירוע. באשר למתלוננת, המבקש טען לקיומן של סתירות בגרסתה לגבי ניקוי שרידי הדליקה וטען לפגמים בהוכחת היכולת לראותו מבעד לעינית הדלת, שכן המתלוננת לא העידה שחדר המדרגות היה מואר באותה שעת לילה. המבקש הדגיש לחובת המתלוננת את העובדה שלא העירה את בעלה או חמותה לאחר שהבחינה בהצתה ואת השתהותה בהגשת התלונה נגדו. יוער כי המתלוננת נימקה את אי הגשת התלונה מיד לאחר השוד, בכך שלא חפצה להתלונן בשל גניבת כסף בלבד ואילו לאחר ההצתה ביכרה להתלונן נוכח חומרת המעשה. המבקש אף סבר כי בהיותה "צרכנית סמים", יש להידרש לעדות המתלוננת בקפדנות ובחשדנות. לחילופין, ערעור המבקש נסב כנגד חומרת העונש.

7.        הכרעת הדין בערעור ניתנה ביום 4.3.2007, מפי השופט ד' חשין ובהסכמת השופטים א' ריבלין וא' א' לוי. לעניין עבירת השוד, קבע בית המשפט כי אין מקום להתערב בממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית בנוגע לעדויות השונות וכי אין מקום להתערב בהכרעתה לעניין מהימנות המתלוננת, בהיותה מתקבלת על הדעת ובהעדר נסיבות מיוחדות. בית המשפט הדגיש את העובדה שהכרעת הדין לא נשענה על עדות המתלוננת לבדה. זאת, נוכח צירוף המקרים הטמון בתלונת המתלוננת על שדידת מאה שקלים והעובדה שעוד בטרם יידוע המבקש בדבר פרטי החקירה, נקב הלה בסכום זה בדיוק. נקבע כי אין המבקש יכול להיבנות מהטענה שלמד את פרטי חקירתו מעד ההגנה שנחקר לפניו, לאור טענתו כי כלל לא דיבר עימו בעניין זה. כפועל יוצא, נדחה הערעור הנוגע לעבירת השוד. 

8.        לעניין עבירת ההצתה, קבע בית המשפט כי אכן נראה שאירועי השוד וההצתה קשורים זה לזה. ואולם, נוכח נטל ההוכחה הנדרש במשפט הפלילי, נקבע כי אין די ראיות על-מנת להרשיע את המבקש בעבירת ההצתה מעבר לכל ספק סביר. בית המשפט קבע כי התביעה לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש, בין היתר, בשל העדר מידע מבוסס בדבר חומר הדליקה, מועד הדליקה, משכה וכיצד כובתה. נקבע כי נטל הבאת הראיות, בעניין יכולת המתלוננת לזהות את המבקש מבעד לעינית הדלת, מונח על כתפי התביעה וכי דלות הראיות לעניין יכולת זיהוי אובייקטיבית על-ידי המתלוננת, בתנאים ששררו בחדר המדרגות בעת ההצתה, צריכה לפעול לטובת המבקש. בית המשפט מצא חיזוק לעמדה זו בעובדה שהמתלוננת נמנעה מלהעיר את בני הבית ובעובדה כי השתהתה בהגשת התלונה למשטרה. לאור האמור, זוכה המבקש מעבירת ההצתה מחמת הספק.

משזוכה המבקש מעבירת ההצתה, החליט בית המשפט לקצר את עונש המאסר לתקופה שראשיתה ביום מעצרו, ה-23.8.2005 וסיומה ביום 5.3.2007 (יום לאחר מתן פסק הדין, שניתן ביום 4.3.2007). עונש המאסר על תנאי, שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי, נותר על כנו.  

 9.       יצוין כי דנתי בנושא הארכת מעצרו של המבקש מעבר לתשעה חודשים (בש"פ 5588/06). אין בדיון זה כדי להשפיע על ההליך אשר בפניי. 

הבקשה למשפט חוזר

טענות המבקש בבקשה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ