לפני בקשה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). המבקש הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים א' שיף, י' עמית וח' הורוביץ) בעבירות של קבלת דבר במרמה; חטיפה לשם חבלה או עבירת מין; ניסיון למעשה סדום; אינוס בנסיבות מחמירות; ועבירה של הדחה בחקירה. בגין אלה הושתו עליו אחת עשר שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת.
השתלשלות ההליכים
1. על-פי עיקרי העובדות כפי שנקבעו בהכרעת הדין, בחודש אוגוסט 2006 פגש המבקש במתלוננת, שהייתה תושבת ארעית, והציג בפניה מצג שווא, לפיו הוא יוכל לסייע לה להשיג אזרחות ישראלית תמורת סכום כסף. באחד הימים הוביל המבקש את המתלוננת לדירתו באמתלה כי ימסור לה שם את המסמכים המיוחלים, אולם משהגיעה לדירה נעל המבקש את דלתה, ובאיומים באמצעות סכין ומכשיר חיתוך חשמלי, ניסה לבצע במתלוננת מעשה סדום. לאחר שהיא נאבקה בו, כפה המבקש על המתלוננת לקיים עימו יחסי מין בכוח.
הכרעת הדין נסמכה על עדותה של המתלוננת, כמו גם על שורה של ראיות ואינדיקציות נוספות, לרבות איתור DNA של המבקש על תחתוניה של המתלוננת; מצבה הנפשי בעת הגשת התלונה במשטרה; סימני חבלה שנמצאו על גופה של המתלוננת במהלך בדיקה רפואית שנערכה לה; שקריו הבולטים של המבקש בעדותו ועוד.
בגין המעשים הללו, הורשע המבקש בעבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירה של חטיפה לשם חבלה או עבירת מין, לפי סעיף 374 לחוק העונשין; בעבירה של ניסיון למעשה סדום, לפי סעיפים 347(ב), 345(ב)(2) ו-25 לחוק העונשין; בעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(ב)(2) ו-(3) לחוק העונשין; ובעבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.
בגזר הדין, השית בית המשפט המחוזי על המבקש 11 שנות מאסר בפועל; שלוש שנות מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה מסוג פשע לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין; 18 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה של שליחת יד ברכוש הזולת לפי סימנים ו' או ז' לפרק יא' לחוק העונשין; ותשלום פיצוי למתלוננת בסך 40,000 ש"ח.
2. המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה אשר נדחה (כבוד השופטים א' לוי; א' רובינשטיין, י' דנציגר), מן הטעם שלא נמצאה הצדקה להתערב בממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית, בין היתר נוכח החיזוקים החיצוניים הברורים שנמצאו לגרסתה של המתלוננת שפורטו לעיל (ע"פ 8802/07 סימנדויב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.11.09)). בקשה לדיון נוסף שהגיש המבקש נדחתה אף היא (כבוד הנשיאה ד' בייניש), משנמצא כי לא מתקיימים התנאים לקיומו של דיון נוסף (דנ"פ 9498/09 סימנדויב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 10.1.10)).
הבקשה לעריכת משפט חוזר
3. מן הבקשה שלפני לעריכת משפט חוזר עולה כי המבקש מוסיף להכחיש את המעשים בהם הוא הורשע, טוען כי המתלוננת ובנה הפלילו אותו, ועותר כי תינתן לו הזדמנות נוספת להוכיח את חפותו. עוד מתאר המבקש בבקשה את נסיבותיו האישיות, ובכלל אלה מצבו הבריאותי, מחלת אימו, בדידותו בין כותלי בית הסוהר ומצבו הכלכלי. כן מובלעת בבקשתו לעריכת משפט חוזר בקשה לעיין בתיק נשוא הפרשה. טענות נוספות שהעלה המבקש אינן ממין העניין כלל ומשכך אינני מוצאת לנכון לפרטן.
4. המשיבה סבורה כי בקשתו של המבקש אינה מעלה עילה לעריכת משפט חוזר. לטענתה, כל ההשגות שהעלה המבקש בבקשה דנן נידונו ונדחו על-ידי הערכאות הקודמות שדנו בעניינו של המבקש. המשיבה ציינה כי הממצאים שנקבעו בפרשה לגבי אשמתו של המבקש היו ברורים וחד-משמעיים, וכי המבקש לא העלה כל טענה שיש בה כדי לבסס עילה לקבלת הבקשה למשפט חוזר.
דיון והכרעה
5. טרם אדון בבקשה לגופה אתייחס לבקשת המבקש המובלעת בבקשתו לעריכת משפט חוזר, לעיין בתיק נשוא הפרשה. תחילה יאמר כי לא ברור האם מתכוון המבקש כי תינתן לו הזכות לעיין בתיק בית המשפט הכולל את פרוטוקולי הדיונים וההחלטות השיפוטיות שהתקבלו בעניינו, או בכל חומר החקירה שבתיק. ככל שכוונתו לעיון בתיק בית המשפט - הרי שבידיו לפנות למזכירות בית המשפט בבקשה לעיין בתיק. בפרט יצוין כי אם כוונתו של המבקש היא לעיון בהחלטות השיפוטיות נשוא הפרשה, הרי שההחלטות השיפוטיות הרלוונטיות הומצאו למבקש כחלק מתגובת המשיבה לבקשה דנן. ככל שכוונתו לעיון בחומרי חקירה שלטענתו לא הועברו במסגרת ההליך העיקרי לסנגורו, אינני מוצאת טעם להיעתר לבקשה. השאלה האם למבקש משפט חוזר נתונה "זכות עיון" בתיק החקירה עובר להגשת הבקשה, נדונה בבש"פ 1781/00 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 293 (2001) (להלן: עניין שוורץ) (ראו גם: מ"ח 5568/09 סביחי נ' מדינת ישראל, בפס' 65 (לא פורסמה, 31.8.11)). בעניין שוורץ הובעה עמדה, המקובלת עליי, כי בשלב של "טרום בקשה" לעריכת משפט חוזר, "זכות העיון" חשובה, שהרי היא עשויה לבסס את הבקשה לעריכת משפט חוזר, אם כי היא כפופה לעקרון סופיות הדיון, עיקרון כבד משקל במנגנון המשפט החוזר. וכך נאמר בעניין שוורץ:
"לענייננו שלנו ייאמר, כי עיקרון יסוד הסופיות חייב שיטביע חותמו גם על זכות העיון הנגזרת מן המשפט החוזר...שאם לא אמרנו כן, כי אז פרצנו את גבולות העיון לקראת משפט חוזר וזאת לא יהיה ראוי כי נעשה. נדע אפוא כי ידו של עקרון הסופיות כבדה עלינו לעת דוננו בזכות העיון לקראת משפט חוזר, וכך שומה עלינו כי ננהג את דרכנו" (שם, בעמ' 305).
בענייננו, ככל שהבקשה נוגעת לעיון בחומרי החקירה, היא הוגשה כחלק מהבקשה למשפט חוזר ולא כבקשה נפרדת, שיש בה כדי לבסס את עצם הבקשה לעריכת משפט חוזר, וממילא הבקשה אינה כוללת כל הנמקה המבהירה מדוע דורש המבקש לעיין בתיק החקירה בשלב סופי זה, וכיצד הדבר עשוי לסייע בידו להוכיח את טענותיו. משכך, הבקשה לעיון בתיק החקירה נדחית.
6. לעצם הבקשה לעריכת משפט חוזר, עיינתי בטענות המבקש ובתשובת המשיבה והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. המבקש לא טען כי מתקיימות נסיבות המקימות את העילות הקבועות בסעיפים 31(א)(1)-(3) לחוק בתי המשפט. עיון בטענותיו הרלוונטיות להרשעתו בפרשה הנדונה מעלה כי המדובר בטענות "ערעוריות" במהותן, הנוגעות בעיקר למהימנות המתלוננת ובנה, אשר לשיטתו טפלו עליו עלילת שווא וזייפו ראיות, כגון ראיית ה- DNA. טענות אלה נדונו על-ידי הערכאה הדיונית ונדחו על-ידה. הכרעת בית המשפט המחוזי אושרה על-ידי ערכאת הערעור ואף במסגרת הבקשה לדיון נוסף. כידוע, משפט חוזר אינו מהווה ערכאת ערעור נוספת, כי אם כלי דיוני לתיקון טעויות שעלולות ליפול בהרשעתו של אדם (ראו: מ"ח 7929/96 כוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529, 559 (1999); מ"ח 8083/96 יום טוב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 2.12.96)). נוכח העובדה שכל טענותיו של המבקש התבררו בעבר, ומשלא הצליח הוא להוכיח כי נפלה טעות כלשהי בהרשעתו לפי אחת העילות המנויות בסעיפים 31(א)(1)-(3) לחוק בתי המשפט, אין להיעתר לבקשה בעילות אלה.
7. עניינו של המבקש גם אינו נופל "בעילת הסל" הקבועה בסעיף 31(א)(4) לחוק, של עיוות דין, המאפשרת להורות על עריכת משפט חוזר מקום בו עניינו של מבקש אינו נופל בגדר העילות האחרות המנויות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט, כבענייננו (מ"ח 4365/04 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, (לא פורסמה, 28.6.2006); מ"ח 5760/09 ליסר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 24.11.09)). כידוע, בקשה בעילה זו תתקבל רק מקום בו נפלו בהכרעה פגמים חמורים ומהותיים, היורדים לשורש העניין, עד כי יש חשש שפגמים אלו יביאו להרשעת שווא של המבקש (מ''ח 7661/04 ברהום נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסמה, 17.10.04)). לאחר שעיינתי בהכרעת הדין, בערעור ובהחלטה בבקשה לדיון נוסף, לא שוכנעתי כי במקרה דנן נפל כל פגם בהרשעתו של המבקש, או כי מתקיימות נסיבות כלשהן המעלות חשש כי נגרם לו עיוות דין.
הבקשה, אפוא, נדחית.
ניתנה היום, י"ט בתשרי תשע"ב (17.10.11).