אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ח 6081/04

החלטה בתיק מ"ח 6081/04

תאריך פרסום : 20/07/2005 | גרסת הדפסה
מ"ח
בית המשפט העליון
6081-04
27/10/2004
בפני השופט:
אהרן ברק

- נגד -
התובע:
מוחמד בריגת
הנתבע:
מדינת ישראל
החלטה

           לפני בקשה למשפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד, 1984 (להלן - חוק בתי המשפט).

העובדות

1.        כנגד המבקש הוגש (ביום 14.1.02) כתב אישום  המייחס לו שורה של עבירות שונות. כתב האישום כלל חמישה אישומים. באישום הראשון והשני יוחסו למבקש עבירות של שוד מזוין לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין) ועבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין. באישום השלישי, הרביעי והחמישי, יוחסו למבקש עבירות של גניבה לפי סעיף 383 לחוק העונשין ועבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין. במהלך המשפט חזרה בה התביעה מהאישום השני ונותרו אפוא ארבעה אישומים בלבד. על פי הנטען בכתב האישום, בשלושת האישומים הראשונים, הציע המבקש עסקאות לאנשים שונים, תוך הבטחה כי יש ביכולתו לספק להם מוצרים במחיר נמוך ממחיר השוק. המבקש נטל מהם את כספם ונמלט. באישום הרביעי נטען, כי המבקש העמיד את רכבו למכירה, ולאחר שסיכם על מחיר עם הקונים, נטל מהם מקדמה ונמלט. בדרך זו גרף המבקש לכיסו כ-180,000 ש"ח.

ההליכים

2.        עניינו של המבקש נדון בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 3008/02, השופטת מ' ארד). בהכרעת הדין (מיום 9.9.03) זוכה המבקש כאמור מהאישום השני. כן זוכה מחמת הספק מעבירות השוד המזוין שבמסגרת האישום הראשון. המבקש הורשע בעבירות הגניבה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בית המשפט קבע, כי באירועים נפרדים, המבקש יצר קשר עם אנשים שונים ופיתה אותם לקשור עמו קשרים עסקיים בטענה כי יש באפשרותו לספק מוצרים במחיר נמוך. באירוע הראשון הציע המבקש לאדם בשם נביל נג'די (להלן - נג'די), בעל חנות לחומרי בנייה,  כי ירכוש עבורו חומרי בנייה. לאחר ביקור בחנות לחומרי בנייה, פירט נג'די אודות המוצרים שברצונו שהמבקש ירכוש עבורו בסך של 90,000 ש"ח. נוכח דרישת המבקש כי הכסף ישולם לו עובר לאספקת הסחורה, העביר נג'די למבקש 100,000 ש"ח, עת נפגשו (ביום 20.12.01) במכוניתו של נג'די. לאחר קבלת הכסף נמלט המבקש מהרכב. ניסיונות מאוחרים להשבת הכסף לא צלחו. באירוע השני הציע המבקש לשני אנשים בשם אחמד עבד אלבארי (להלן - אלבארי) וצברי אלג'מל (להלן - אלג'מל), לרכוש ממנו סיגריות. אלבארי ואלג'מל הציעו את העסקה לאדם אחר ופעלו בשמו להשלמת הרכישה. הם הגיעו בלוויית שני אנשים אחרים לפגוש את המבקש (ביום 22.7.01), עת המבקש נכנס לרכבם. המבקש הצביע על מחסן בטענה שהסחורה נמצאת שם וכי הוא עולה לביתו להביא את המפתח. המבקש לקח את כספם, בסך 30,000 ש"ח, עלה לביתו ולא שב. ניסיונותיהם של אלבארי ואלג'מל ליצור עמו קשר עלו בתוהו. באירוע השלישי יצר המבקש קשר עם אדם בשם ח'אלד נבריסי (להלן - נבריסי) שתיווך בינו לבין בעל מכולת, אדם בשם שרבאתי (להלן - שרבאתי) בעסקה לרכישת סיגריות. הצדדים נפגשו (ביום 30.11.01) והועבר תשלום  בסך 41,000 ש"ח למבקש, עובר לאספקת הסחורה. המבקש הורה לשרבאתי ונבריסי להמתין לו ליד ביתו, על-מנת שיביא את הסיגריות. משבושש המבקש לחזור, ניסו נבריסי ושרבאתי ליצור עמו קשר, אך לשווא. באירוע הרביעי הציע המבקש לאדם בשם כמאל עזאלה (להלן - עזאלה), לרכוש את רכבו. המבקש ביקש לקבל מקדמה על חשבון התשלום בסך 10,000 ש"ח. הצדדים נפגשו (ביום 17.6.01), והכסף הועבר למבקש. המבקש נכנס לביתו בתואנה כי בכוונתו להביא את המפתחות לרכב, ונמלט דרך כניסה אחרת לבניין. חברו של עזאלה הבחין בו, תפס אותו והזעיק את המשטרה.

3.        בית המשפט המחוזי קיבל את גרסאות המתלוננים ועדי המאשימה כמהימנות ועקביות. חיזוק לעדויות מצא בית המשפט בעובדה כי אין קשר בין העדים, ומדובר באירועים שונים בהם בוצעו מעשי המרמה והגניבה באותו אופן. בית המשפט דחה את גרסתו של המבקש לאירועים אלה. כן דחה את הטענה הכללית כי מדובר בעלילה שהעלילו עליו בשל היותו סייען. נקבע כי הטענה נטענה באופן סתמי ולא הוצגה לעדים. כן דחה בית המשפט את טענת האליבי של הנאשם בכל האמור לאירוע הראשון. נקבע כי עדי ההגנה לעניין האליבי היו מגמתיים וכי זכרו במדויק פרטים שלא סביר שיזכרו לאור הזמן הרב שעבר מאז האירוע. בגזר הדין (מיום 12.11.03) נגזרו על המבקש 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי לתקופה של 12 חודשים, אותו ירצה אם יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה של גניבה או מרמה, וכן פיצוי בסך 100,000 ש"ח וקנס בסך 10,000 ש"ח.

4.        המבקש ערער לבית המשפט העליון על ההרשעה ועל גזר הדין (ע"פ 10841/03). בערעור, השיג המבקש על כך שבית המשפט העדיף את גרסתם של עדי התביעה על פני גרסתו שלו. לטענתו, נתגלו סתירות מהותיות בעדויות העדים, הן במשטרה והן בבית המשפט, סתירות שלא יושבו בפסק הדין. עוד נטען כי העונש שהושת עליו הנו חמור ביותר, וכי נסיבותיו האישיות לא נלקחו בחשבון. בית המשפט העליון (השופטים מ' חשין, א' א' לוי וס' ג'ובראן) לא מצא הצדקה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי ובגובה העונש, ודחה (ביום 24.2.04) את הערעור.

הבקשה לקיום משפט חוזר

5.        המבקש הגיש (ביום 15.6.04) בקשה לקיום משפט חוזר. בבקשתו הוא מצביע על ראיה היכולה לשנות המצב לטובתו. לטענתו, קיימת קלטת בה אחד המתלוננים מתוודה כי הוא מעליל על המבקש וכי נשלח להתנקם בו מטעם הרשות הפלסטינית. כן טוען המבקש כי ביקש לערוך עימותים עם המתלוננים, אך בקשה זו סורבה על-ידי המשטרה. זאת ועוד, קיימות סתירות בגרסאות המתלוננים והעדים בבית המשפט ובמשטרה. בנוסף, אחד המתלוננים חתם על ערבות לטובתו ובית המשפט התעלם מכך, ואחד המתלוננים ביטל את תביעתו נגדו בטענה שהנאשם הוא הקורבן. לבסוף, טוען המבקש כי סבל מייצוג לא נאות. לטענתו, סניגורו התוודה בפני אשתו כי קיבל סכום כסף רב על מנת שלא יתאמץ במשפטו, ואף ניסה כל הזמן לשכנעו להודות בעבירות שיוחסו לו.

6.        בהתאם לתקנה 2(ג) לתקנות בתי משפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957, הוגשה חוות דעת מטעם היועץ המשפטי לממשלה (להלן - המשיב), בה מתנגד המשיב לעריכת משפט חוזר. לדעת המשיב, לא נתגלתה במקרה זה עילה לקיומו של משפט חוזר, כנדרש בסעיף 31 לחוק בתי המשפט. הראיה החדשה בדמות הקלטת עליה מצביע המבקש, אינה חדשה כלל. המבקש העיד לגביה בבית המשפט המחוזי. לדבריו, בקלטת מופיע נבריסי, שם הוא מתוודה כי נשלח מטעם הרשות הפלסטינית להפלילו, וכי אנשי הרשות הפלסטינית ביקשו ממנו לחטוף את אחד מילדיו של המבקש על מנת שיסגיר את עצמו. המבקש לא צירף את הקלטת בשום שלב, ואף לא עמד על העדתו של נבריסי, למרות ששמו נכלל ברשימת עדי התביעה (אם כי בסוף הוחלט שלא להעידו). המבקש היה מיוצג, ולכן אם היה בידי הקלטת כדי לסייע לו, הרי שסביר כי זו הייתה מוגשת ונבריסי היה מתבקש להעיד. באשר להיותו של אחד המתלוננים ערב לשחרורו, הרי שהכוונה היא  לנבריסי. הדבר היה ידוע למבקש, אין בכך ממש ובכל אופן אין הדבר מעלה חשש לעיוות דין. אכן, אחד המתלוננים (נג'די) החליט לחזור מתביעתו נגד המבקש, אולם מדובר בביטול התביעה האזרחית שהגיש נגד המבקש, לנוכח לחץ שהופעל עליו על-ידי משפחתו לביטול התביעה. המבקש בחר שלא לחקור את נג'די על כך. טענת המבקש כי לא נערכו עימותים, למרות בקשותיו, איננה נכונה. נערכו עימותים עם המתלוננים באישום הראשון והאישום השני (ממנו זוכה המבקש לאחר שהמאשימה לא עמדה על הרשעה בגינו). עצם העובדה שלא נערכו עימותים נוספים, אין בה כדי להעלות חשש לעיוות דין. באשר לטענת המבקש כי ישנן סתירות בגרסאות עדי התביעה, הרי שטענה זו נטענה בערעור, וממילא אין מקומן של טענות אלה בהליך של משפט חוזר. לבסוף, טענת הכשל בייצוג אינה נכונה מן הפן העובדתי, ועצם העובדה כי סניגורו של המבקש לא טען טענות מסוימות, או עודד אותו להודות במעשים המיוחסים לו, אין בכך כדי לחייב משפט חוזר. זאת ועוד, הטענה כי הסניגור התוודה בפני אשת המבקש כי קיבל כסף על מנת שלא יבצע תפקידו נאמנה, היא טענה חסרת ביסוס.

דיון

7.        לאחר עיון בחומר שלפני, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. העילות לקיומו של משפט חוזר קבועות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט:

נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:

(1) בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון ;

(2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;

(3) אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה.

(4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין.

עיון בבקשה למשפט חוזר מעלה כי המבקש מכוון לשתי עילות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט. ראשית, הקלטת המפלילה עליה מצביע המבקש כראיה אשר יש ביכולתה לשנות את תוצאת המשפט לטובתו (סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט). שנית, יתר הטענות שלדעת המבקש מצביעות על כך כי נגרם עיוות דין (סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט).

8.        טענת המבקש על קיומה של קלטת המוכיחה, לדבריו, שנבריסי נשלח מטעם הרשות הפלסטינית כדי להפלילו, איננה מהווה ראיה או עובדה שיש ביכולתה לשנות את תוצאות המשפט. כבר נקבע כי "לא די בטענה ההופכת עצמה בפני הטוען, לראיה. יש צורך בביסוס עובדה או ראיה אשר יש בה אמינות לכאורית" (מ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(2) 334, 358; להלן - פרשת עזריה). עמד על כך הנשיא שמגר בציינו:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ