החלטה בתיק מ"ח 5148/11

           לפניי בקשה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות התפרצות, גניבה, היזק בזדון, שבוצעו בצוותא חדא, וכן בעבירת הסעה שלא כדין. הושתו עליו 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי וקנס כספי. 

השתלשלות ההליכים

1.        המבקש הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירה של התפרצות בצוותא חדא, לפי סעיפים 406(ב) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); בעבירה של גניבה, לפי סעיפים 384 ו-29 לחוק; בעבירה של היזק בזדון בצוותא חדא, לפי סעיפים 452 ו-29 לחוק; ובעבירה של הסעה שלא כדין, לפי סעיף 12(א)(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. על פי כתב האישום, ביום 2.11.08 הסיע המבקש אדם בשם מוחמד עאלריה (להלן: מוחמד), שוהה בלתי חוקי בישראל, לדירת המתלוננת, דודתו של המבקש. השניים התפרצו לדירה ונטלו ממנה תכשיטי זהב.

2.        הודאת המבקש התקבלה לאחר שהצדדים הגיעו להסדר דיוני בתום פרשת התביעה, לפיו המבקש הודה במיוחס לו, הורשע, והופנה לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר. בגזר הדין, עמד בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופטת ק' רג'יניאנו) על הנסיבות המחמירות שבביצוע העבירות, וביניהן, הקרבה המשפחתית בין המבקש למתלוננת, היותו של המבקש הרוח החיה מאחורי המעשים, והחומרה היתרה שבעבירות ההתפרצות והגניבה אשר הפכו "למכת מדינה". לפיכך, השית בית המשפט על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פיצוי למתלוננת בסך 12,000 ש"ח וקנס כספי בסך 3,000 ש"ח. יצוין כי מוחמד, שותפו של המבקש, הועמד לדין בכתב אישום נפרד, הורשע ונידון ל-15 חודשי מאסר בפועל, עוד בטרם נגזר דינו של המבקש.

3.        המבקש הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי מרכז. ביום 15.9.10 הוא הגיש הודעת ערעור מתוקנת, שעניינה בקשה לביטול הודאתו והרשעתו, וכן הגשת ראיות נוספות. במוקד הראיות הנוספות ניצבו תצהירם של מר זוהיר ראס (להלן: זוהיר)  ושל מוחמד (להלן יכונו שני התצהירים יחד: הראיות החדשות או התצהירים). על פי תצהירו של זוהיר, בשעה שהוא שהה יחד עם מוחמד במעצר, הלה התוודה בפניו כי הוא שיקר בחקירתו כשהפליל את המבקש. בתצהיר הנוסף, זה של מוחמד, נאמר כי הפללת המבקש הייתה הפללת כזב, שכן המבקש לא ביצע עימו את הפריצה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים א' טל, ל' ברודי, ז' בוסתן) דחה את הערעור, בקובעו, כי לא הוכחו "נימוקים מיוחדים", כאמור בסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, המצדיקים היעתרות לבקשת המבקש לחזור בו מהודאתו. משכך, נדחה הערעור על עצם ההרשעה, תוך שבית המשפט דחה את הבקשה להוספת הראיות החדשות, וממילא גם לא נידרש לבחינתן. כמו כן נדחה ערעור המבקש על גזר הדין.

4.        המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. ביום 7.7.11 נדחתה הבקשה (כבוד השופט ס' ג'ובראן), בנימוק שהיא אינה מעלה שאלה משפטית או עקרונית הדורשת דיון בגלגול שלישי. לעצם העניין, נכתב בהחלטה כי נימוקיו של בית המשפט, הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש, מקובלים וסבירים, ולפיכך לא נמצאה עילה להתערב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי.

הבקשה למשפט חוזר

5.        ביום 10.7.11 הגיש המבקש בקשה לעריכת משפט חוזר. בד בבד, הוא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו. בהחלטתי מיום 10.7.11 דחיתי את הבקשה לעיכוב ביצוע והוריתי למשיבה להגיש תגובה לבקשה לעריכת משפט חוזר בתוך 7 ימים.

6.        בבקשה לעריכת משפט חוזר טוענת באת כוח המבקש כי הראיות החדשות מצדיקות היעתרות לבקשה, מכוח העילות המנויות בסעיפים 31(א)(1), 31(א)(2) ו-31(א)(4) לחוק בתי המשפט.

           על פי הטענה, הגשת כתב האישום, הודאתו, והרשעתו של המבקש התבססו  על ראיה אחת ויחידה שנזקפה לחובת המבקש - גרסתו המפלילה של מוחמד. עתה, משחזר בו מוחמד מגרסה זו, והודה כי הוא שיקר בחקירתו ובעדותו, נטען שהושמט לחלוטין הבסיס להרשעת המבקש. לפיכך, עותרת באת כוח המבקש לקבל את הבקשה לעריכת משפט חוזר, בעילה הקבועה בסעיף 31(א)(1), משום שהראיות שעמדו בבסיס ההרשעה בשקר יסודן, וכן לפי העילה הקבועה בסעיף 31(א)(2), שהרי, לשיטתה, בכוחן של הראיות החדשות להביא לזיכויו של המבקש.

           אשר להודאת המבקש, נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי, שלא לאפשר למבקש לחזור בו מהודאתו בנסיבות בהן התגלו הראיות החדשות, יוצרת עיוות דין כמובנו בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. באת כוח המבקש גורסת כי הודיית המבקש במיוחס לו בפני בית המשפט, לצד הכחשת ביצוע המעשים בפני שירות המבחן, מחזקת את טענתה כי המבקש הודה הודיית שווא מפאת הלחץ הכלכלי והמצוקה הפיסית והנפשית בהם היה נתון משהתמשכו ההליכים.

7.        המשיבה סבורה כי הבקשה אינה מעלה עילה לעריכת משפט חוזר, שהרי למעשה של דבר, הבקשה חוזרת על הטענות שהעלה המבקש בערעורו ובבקשה למתן רשות ערעור. לעצם העניין, טוענת המשיבה כי אין בכוחן של הראיות החדשות שהוצגו כדי לכרסם בבסיס הרשעת המבקש, כמפורט להלן:

           ראשית, נטען כי עיתוי הצגת הראיות החדשות והעלאת הטענה שההודיה נבעה מלחץ וממצוקה, מעיד על היותן של הטענות בלתי אמינות. הובהר כי המבקש שהה עם זוהיר ועם מוחמד במעצר עוד בחודש אוקטובר 2008, ולפיכך, נטען שיש לתמוה על טענת המבקש כי נודע לו על דבר הראיות החדשות רק לאחר גזר הדין, ושסביר יותר להניח כי מדובר "בתגובה" של המבקש לגזר הדין שהושת עליו.

           כמו כן, נטען כי לא בכדי החליט בית המשפט המחוזי שדן בערעור שלא להיעתר למבקש לחזור בו מהודאתו. המבקש היה מיוצג בהליך העיקרי, כך שיש להניח שהודאתו הייתה מושכלת. בנוסף, לא הוכח שהוא סבל ממצוקה כלכלית או נפשית יוצאת דופן, המצדיקה מתן אפשרות לחזור מן ההודאה.

           עוד גורסת המשיבה כי טענת המבקש, לפיה גרסתו הראשונה של מוחמד הייתה שקרית, ונבעה מאינטרס של מוחמד לנקום במבקש, אינה יכולה לעמוד, נוכח נסיבות המקרה. ראשית, ההודעה המפלילה ניתנה עוד במועד חקירתו של מוחמד, כשהוא היה החשוד היחידי בביצוע העבירה. לפיכך, להנחת המשיבה, במועד ההפללה לא הייתה למוחמד סיבה לחשוד כי המבקש מסר את שמו כמבצע העבירה ולכן לא היה לו אינטרס להפלילו. שנית, לעמדת המשיבה, מוחמד ידע בחקירתו פרטים אודות המתלוננת, דוגמת גילה ומצבה המשפחתי, אותם יכול היה ללמוד רק מפיו של המבקש, קרוב משפחתה של המתלוננת. כמו כן, הוסיפה המשיבה כי רמת הפירוט בגרסתו הראשונה של מוחמד הייתה גבוהה, ומכלול הפרטים שמסר אודות מעורבות המבקש במעשה היה רב, ולפיכך יש להניח כי גרסתו המוקדמת והמפלילה היא האמינה מבין שתי גרסאותיו של מוחמד.

דיון והכרעה    

8.       עיינתי בבקשה לעריכת משפט חוזר והגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. לא עלה בידי המבקש לשכנעני כי מתקיימת אחת העילות לקיומו של משפט חוזר ולא כי קיים חשש להרשעת שווא. אפשרות עריכתו של משפט חוזר מעוגנת בסעיף 31 לחוק בתי המשפט. ביסוד סעיף זה ניצבות שתי תכליות - מחד, גילוי האמת והבטחת מנגנון המאפשר תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של אדם, ומאידך, עקרון סופיות הדיון, שחשיבותו נעוצה ביעילות המערכת השיפוטית ובוודאות המשפטית שהוא מקנה לבעלי הדין שכבר זכו ליומם בבית המשפט ומיצו את ההליכים המשפטיים העומדים לרשותם (מ"ח 7929/96 כוזלי  נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529, 559 (1999)). באיזון בין שתי התכליות הללו, יש ליתן לסעיף האמור פרשנות מצמצמת, שכן "משפט חוזר הינו החריג ולא הכלל. משפט חוזר אינו ערעור נוסף" (שם, בעמ' 560). 

9.       ארבע עילות מונה סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט לקבלת בקשה לעריכת משפט חוזר, ואלו הן:

(1)   בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;