אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ח 2905/04

החלטה בתיק מ"ח 2905/04

תאריך פרסום : 14/08/2005 | גרסת הדפסה
מ"ח
בית המשפט העליון
2905-04
12/05/2004
בפני השופט:
אדמונד לוי

- נגד -
התובע:
1. עוואד אבו גרדוד
2. ג'ומעה אלחרניק

עו"ד חיים קאזיס
הנתבע:
מדינת ישראל
החלטה

           זוהי בקשה להורות על קיומו של משפט חוזר שהועברה להכרעתי על ידי נשיא בית המשפט העליון, ולהלן העובדות הדרושות לעניין.

1.        בחודש מאי 1997, הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום המייחס למבקשים, עוואד בן חסן אבו גרדוד (להלן: "עוואד"), וג'ומעה בן סאלם אלחרניק (להלן: "ג'ומעה"), עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והחזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. לעוואד יוחסה עבירה נוספת - מעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין.

           בכתב האישום נטען, כי בתאריך 13.5.97 בשעות הערב, נהג עוואד בטנדר בו הוביל מעל ל-118.48 ק"ג של סם מסוכן מסוג קנבוס, כשהוא ארוז ב-126 חבילות אשר היו מונחות בשקי יוטה. על פי גרסת התביעה, היה ג'ומעה שותף לביצוען של העבירות הפליליות כאשר נהג ברכב אחר, לפני רכבו של עוואד, במטרה לאבטח את הנסיעה. כאשר התקרבו המבקשים למחסום משטרתי אשר הוצב בכביש מעלה העצמאות, הם נדרשו לעצור, ובעוד ג'ומעה מציית להוראה, האיץ עוואד את מהירות רכבו, פרץ את המחסום תוך ניסיון לדרוס שוטר, והרכב נעצר רק לאחר שפגע בתמרור. בשלב זה יצאו עוואד ואדם נוסף מהרכב ונמלטו.

2.        במהלך משפטם כפרו המבקשים בעובדותיו המפלילות של כתב האישום. ג'ומעה טען כי אין לו נגיעה לסם, ועד למקרה הנוכחי לא הכיר כלל את עוואד. לעומתו, גרסתו של עוואד היתה שהחשד אשר דבק בו הנו חשד שווא, הואיל ואף שהרכב בו הובל הסם הוא רכבו, בפועל הוא לא נהג בו במהלך ביצוען של העבירות, מאחר והרכב נגנב ממנו שעות אחדות קודם לכן. על פי גרסתו, הוא גילה את דבר הגניבה בשעה 17.00 לערך, ומשמאמציו לאתרו לא נשאו פרי, הוא פנה בשעה 21.30 לערך לשיח' דחאלה אשר הודיע על הגניבה לקצין הביטחון, ובהמשך הנחה השיח' את עוואד לפנות ביום המחרת למשטרת ישראל, וכך עשה המבקש.

3.        בית המשפט המחוזי לא נתן אמון בגרסאותיהם של המבקשים, הואיל ומצא כי שלובות בהן סתירות ותמיהות. מאידך, הוא אימץ את עדותם של עדי התביעה, והרשיע את המבקשים בעבירות שיוחסו להם. בעקבות ההרשעה גזר בית המשפט המחוזי למבקשים שלוש שנות מאסר ושנת מאסר על-תנאי, ועוואד נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שלוש שנים, שתחילת מניינן יהיה ביום בו ישוחרר מהכלא.

פסק דינן של הערכאות קמא

4.        הראיה המרכזית עליה התבססה הרשעתו של עוואד, היתה עדותו של השוטר אבי מנוס. עד זה נמנה על השוטרים אשר איישו את המחסום, והוא מסר כי באותו קטע של הכביש קיימת "תאורת רחוב מעולה". יתרה מכך, לרשותו עמד זרקור, אותו הוא נשא על חזהו, ושהאיר לעבר הרכב שעל פי הנטען נהג בו עוואד. לאחר שרכב זה נעצר ונוסעיו נמלטו, התבקש מנוס לשמור עליו, ובחיפוש שערך בו הוא מצא את אריזות הסם וכן מכשיר טלפון סלולארי, את תעודת הזהות של עוואד, תעודת ביטוח של הרכב, מכשיר קשר, וכן כסף מזומן בסכום של 1,700 ש"ח. עד זה הוסיף ומסר בעדותו בזו הלשון: "כאשר מצאתי את תעודת הזהות הסתכלתי ישר לבן אדם זה היה אירוע טראומתי עבורי שכמעט דרסו אותי. היו ברכב שני אנשים ואני זיהיתי בוודאות שמי שמופיע בתעודת הזהות והתמונה הוא זה שהיה הנהג". מנוס הוסיף והעיד, כי לאחר מספר ימים שב והבחין בעוואד במשטרה, וגם אז היה משוכנע שהוא היה נהגו של הרכב אשר פרץ את המחסום.

5.        בהליכים שהתקיימו בערכאה הדיונית, כמו גם בערכאת הערעור ובבקשה הנוכחית, הביע סנגורם המלומד של המבקשים, עו"ד קאזיס, את השקפתו לפיה זיהויו של עוואד על ידי אבי מנוס במקרה הטוב הנו זיהוי שגוי וחסר ערך. את ההשקפה הזו לא אימץ בית המשפט המחוזי, אשר כידוע לו היתרון להתרשם באופן ישיר מהעדים המופיעים בפניו, הואיל ומצא (בלשון המקור) כי "אבי מנוס הותיר בי רושם של שוטר מהימן ומקצועי, ולמרות ניסיונותיו של הסנגור להטיל בו דופי - לא מצאתי דופי שכזה, נהפוך הוא, אין לי ספק שניתן ליתן את מלוא האמון בעדותו ולהרשיע את עוואד על סמך זיהויו".

           אולם לא על עדותו של מנוס בלבד ביסס בית המשפט את ההרשעה, הואיל ועל שולחנו הניחה התביעה ראיות נוספות, אשר שכנעוהו כי המבקשים היו שותפים לקשר הפלילי ולביצוען של העבירות. כאן המקום לשוב ולהזכיר כי השניים טענו שלא הכירו זה את זה עובר למעצרם, אולם, מתברר כי טענה זו ניצבת על כרעי תרנגולת. בכל אחד משני הרכבים בהם נסעו השניים נמצאו מכשירי טלפון סלולארי, ושניהם רשומים על שמו של "עוואד אבו גרדוד", הוא שמו של מבקש 1. זאת ועוד, בדיקה שביצעו החוקרים באמצעות פלטי השיחות של שני מכשירים אלה העלתה, כי האנשים אשר החזיקו במכשירים שוחחו ביניהם גם בדקות שקדמו למעצרם של כלי הרכב, וגם בימים שעוואד לא חלק כלל על כך שאחד המכשירים היה ברשותו, ובין היתר, גם בשעת בוקר של יום האירוע, היינו בטרם התרחשה הגניבה הנטענת של הרכב.

           באשר לג'ומעה, נמצא כי הוא הותיר טביעת אצבע על הרכב בו נמצא הסם, ועניין זה תמוה לנוכח טענתו כי אין לו נגיעה לרכב בו הובל הסם ולא הכיר כלל את עוואד. כך או כך, לג'ומעה ניתנה אפשרות ליישב ממצא מפליל זה על ידי מתן הסבר אשר יניח את דעתו של השומע, אולם על פי ממצאו של בית המשפט המחוזי, גם בכך כשל מבקש זה.

6.        עינינו הרואות, שגם אם מתקשים המבקשים להשלים עם הרשעתם, לימוד החומר מעלה כי זו מושתתת על ראיות מוצקות. כך סבר גם בית המשפט העליון בפניו התברר ערעורם של המבקשים (ע"פ 62/02). בית המשפט מצא כי מדובר בערעור על ממצאים שבעובדה, שבמקרים חריגים אמנם נוהגת ערכאת הערעור להתערב בהם, אולם לא נמצאה עילה לעשות זאת במקרה הנוכחי. באשר לגרסתו של עוואד לפיה רכבו נגנב, אמר בית המשפט את אלה:

"... זו רצופת סתירות ותמיהות ... שכן כאמור, עוואד מסר גרסאות שונות הן לגבי הזמן שבו ראה בפעם האחרונה את רכבו והן לגבי השעה שבה הגיע אל השיח'. זאת ועוד, גם המצב בו נמצא הרכב שהתגלה, כשהמפתחות במצת וללא סימני פריצה וחפציו האישיים של עוואד בתוכו, תומך במסקנה שגרסת הגניבה שקרית."

           בהתייחסו לטענת החפות של ג'ומעה קבע בית המשפט, כי השילוב שבין מציאת טביעת אצבעו על הרכב בו נמצא הסם, עם השיחות שקוימו משני מכשירי הטלפון אשר נמצאו בשני הרכבים, די באלה כדי להצביע על ג'ומעה כמי שנטל חלק במעשה הפלילי. וכך סיכמה ערכאת הערעור את מסקנותיה:

"לאחר שבחנו את הטענות שהועלו בפנינו ואת חומר הראיות, השתכנענו כי אין בסיס להתערב בפסק הדין המרשיע של בית משפט קמא. פסק הדין מנומק היטב, ומעוגן בחומר הראיות המוצק שהיה בפניו. מלבד הזיהוי של עוואד על ידי השוטר אבי מנוס, טביעת האצבע של ג'ומעה על רכב הסם ופלטי הטלפונים הסלולאריים ביסס בית המשפט את החלטתו על התרשמותו מהעדים שהופיעו בפניו ומהימנותם. בפסק דינו של בית משפט קמא לא נפל כל פגם המצדיק את התערבותנו.

הבקשה למשפט חוזר

7.        בא כוחם של המבקשים השתית את עתירת שולחיו לקיומו של משפט חוזר על הטענה כי בהרשעתם נגרם להם עיוות דין, ולהלן עיקר הטענות:

           א)  זיהויו של עוואד על ידי אבי מנוס - לאו זיהוי הוא, וזאת לנוכח הנסיבות החריגות בהן נערך, כאשר רכב הסובארו פרץ את המחסום ושעט לעבר השוטר.

           ב)  טענת האליבי של עוואד לא הופרכה, אדרבא, העובדה שעוואד שוחח באותו לילה עם השיח' אשר מקום מגוריו נמצא עשרות קילומטרים מזירת האירוע, מלמדת שעוואד לא היה זה שנהג בטנדר הסובארו הגנוב.

           ג)  החוקרים לא עשו די כדי לוודא שבידיהם נמצאים מבצעיהן האמיתיים של העבירות. נטען, כי לא נעשה ניסיון לאתר ולהעתיק את עקבות נעליהם של הנמלטים מהזירה, לא נלקחו טביעות אצבע מהטלפון הסלולארי שהיה ברכבו של ג'ומעה, וכן משטרות הכסף ומאריזות הסם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ