אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק מ"ח 26/12

החלטה בתיק מ"ח 26/12

תאריך פרסום : 30/08/2012 | גרסת הדפסה
מ"ח
בית המשפט העליון
26-12
28/08/2012
בפני השופט:
ע' ארבל

- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד ט' נדשי
עו"ד ת' אשש
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ד' פינקלשטיין
החלטה

           לפניי בקשה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). המבקש הורשע בעבירות רבות של אינוס, מעשה סדום, מעשה מגונה בכפייה ותקיפה מינית, שביצע בבתו (להלן: המתלוננת), ואשר בגינן הושת עליו עונש של 14 שנות מאסר בפועל.

רקע

1.        ביום 11.9.06 הוגש נגד המבקש כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע עבירות מין רבות במתלוננת מאז היותה בת 9 ועד גיל 12. ברקע הדברים יש לציין כי המתלוננת לא זכרה בבגרותה את המעשים שבוצעו בה בהיותה ילדה, וזיכרונה החל להתעורר לגביהם בהדרגה לאחר שהוטרדה מינית באירוע בלתי תלוי על ידי מרצה באוניברסיטה, בהיותה סטודנטית בגיל 22. מאז אותו אירוע החלה המתלוננת לסבול מסיוטים, חוותה "פלאשבקים" והרגישה תחושות לא נעימות בגוף. בסיוטיה התחלפה דמותו של המרצה בדמותו של אביה, והזיכרונות החלו לצוף תוך שהמתלוננת סובלת ממצב נפשי קשה. בעקבות זאת המתלוננת פנתה לתהליך ארוך של טיפול שבמהלכו שבו אליה הזיכרונות בנוגע למעשי המבקש. בגיל 29 הגישה המתלוננת תלונה במשטרה נגד המבקש, שהובילה להגשת כתב האישום נגדו. עוד יצוין כי כתב האישום כולל הקדמה בדבר מעשים שביצע לכאורה המבקש במתלוננת כאשר הייתה בגיל 4 ועד גיל 9 ואשר חלה לגביהם התיישנות. מעשים אלה פורטו בהרחבה בכתב האישום, בהכרעת הדין ובערעור, ואיני רואה להרחיב בפרטים.

עובדות כתב האישום

2.        להלן עיקרי המעשים המתוארים בכתב האישום, שלא חלה לגביהם התיישנות: החל משנת 1986, עת הייתה המתלוננת בת 9, נהג המבקש בדרך שגרה ולאחר משחקים תמימים לכאורה דוגמת "סוס ורוכבו" ו"רופא וחולה", להורות למתלוננת לפשוט את בגדיה ולמרוח את פי הטבעת שלה ואת איבר מינו בווזלין. לאחר מכן היה מחדיר את איבר מינו אל פי הטבעת של המתלוננת עד שבא על סיפוקו. כדי להשתיק את זעקות הכאב שלה הניח לעיתים כרית על פיה ואף חנק אותה עד שהכרתה התערפלה מחוסר חמצן. בנוסף, המבקש נהג להורות למתלוננת לבצע בו מין אוראלי, כאשר לעיתים היה קושר את ידיה ורגליה בעת המעשה. לעיתים מזומנות נהג המבקש ללוות את המתלוננת לבית חברתה ובדרך היה עורך עימה סיור שבמהלכו היה נכנס עימה אל אחד המקלטים בשכונה ושם היה מבצע בה מעשים מיניים (להלן: חקירת מקלטים). עוד נטען כי היה מכנה את המתלוננת בשם "מהנדסת מין".

           אירוע אחד בלט בכתב האישום, וזאת משום שהמתלוננת זכרה את התאריך שבו אירע בבירור. בבוקר של יום ה-24.10.86 (יום הושענא רבה, ערב שמחת תורה) גרר המבקש את המתלוננת אל חדר השינה, פיסק את רגליה בכוח והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שבא על סיפוקו. כתוצאה מכך נקרעו בתוליה של המתלוננת והסדין והמזרון הוכתמו בדם (להלן: אירוע הושענא רבה). לאחר אותו מקרה נהג המבקש לאנוס את המתלוננת במספר רב של הזדמנויות, לקשור אותה לארון שבחדרה, לכפות עליה לבצע בו מין אוראלי, להחדיר אצבעות לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה וללקק אותם. כמו כן נהג המבקש להציג למתלוננת חוברות פורנוגראפיות ולבצע יחד איתה תנוחות שהופיעו בחוברות.

           בכל התקופה הרלוונטית לכתב האישום איים המבקש על המתלוננת כי יפגע באמה, בסבה ובסבתה אם תספר על המעשים. בנוסף היה מאיים עליה באמצעות אקדח צעצוע שנחזה בעיניה לאקדח אמיתי. בתאריך שאינו ידוע, נטען כי לאחר שביצע במתלוננת מעשים מיניים לחש המבקש באוזנה שאם תספר למישהו על מעשיו "הוא יחתוך לה את מיתרי הקול בזמן שתישן, ואז לא תוכל לדבר לעולם".

           בכתב האישום צוין כי ביום 21.2.89 קיבלה המתלוננת את הווסת הראשונה ומאז חדל המבקש ממעשי האונס וממעשי הסדום, אולם לפרק זמן מסוים המשיך לכפות עליה לבצע בו מין אוראלי.

           בגין המעשים המתוארים יוחסו למבקש עבירות של אינוס, מעשה מגונה בכפייה ותקיפה מינית.

3.        המערער הכחיש את המעשים שיוחסו לו באומרו שוב ושוב "לא היה ולא נברא", כי מדובר בדמיון חולני והכול הבל הבלים. עם זאת, אישר שנהג לכנות את המתלוננת "שיינה פופה" (בובה יפה בגרמנית), "אמא קטנה" ו"מהנדסת מין". במהלך העימות שנערך ביניהם, הכחיש תחילה המבקש את המעשים שיוחסו לו, והעלה טענה כי המתלוננת רוצה לפגוע בו מאחר שהביע התנגדות למערכת היחסים שלה עם בת זוגה, וכן העלה גם את האפשרות שנפגעה מינית מאדם אחר. בחלק השני של העימות הודה המבקש בחלק מהדברים (למשל כי ישן עמה במיטה בזמן שאשתו ישנה עם בתם התינוקת). כשנשאל אם כפה על המתלוננת לבצע בו מין אוראלי או אם החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה אמר כי אינו זוכר, וכשנשאל לגבי אונס של ממש הכחיש המבקש במפורש. בעדותו בבית המשפט חזר בו המבקש מהדברים שהודה בהם בחלק השני של העימות, וטען כי הודה בהם משום שהחוקרים שיקרו לו, בכך שאמרו לו כי הם חוששים שהמתלוננת תשים קץ לחייה, ומאחר שמנעו ממנו להיפגש עם עורך דינו עובר לחידוש העימות. לדבריו, הודה בקטעים מסוימים מתוך כאב ומתוך רצון להגן על בתו, על מנת שלא תפגע בעצמה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.        בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא י' גריל והשופטים א' רזי ומ' פינקלשטיין) הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. הרשעתו התבססה על עדות המתלוננת, לה מצא חיזוקים חיצוניים, ועל שלילת גרסתו של המבקש. בית המשפט מצא את עדותה של המתלוננת עקבית וקוהרנטית ונתן אמון בגרסתה, לא לפני שהדגיש כי עדות המתלוננת הנסמכת על זיכרונות מודחקים צריכה להיבחן בזהירות ובקפידה. בית המשפט ציין מספר אינדיקציות המעידות על כך שהדברים שאותם מסרה הם אותנטיים: המתלוננת השתדלה לתאר באופן מדויק את העובדות לפרטי פרטים ואף התייחסה לעניינים פריפריאליים, לא התחמקה משאלות שנשאלה, לא הפריזה בתיאורים והסכימה כי במשפט ייחשפו כל הרישומים המתייחסים לטיפולים שעברה מבלי להסתיר דבר. לעדותה של המתלוננת מצא בית המשפט חיזוקים בעדותה של אחותה. האחות מסרה הודעה במשטרה וכן העידה בבית המשפט. בקצרה ייאמר כי גם היא זכרה שהמבקש היה נוהג להסתובב ערום בבית לאחר שיצא מהמקלחת, כי היה נוהג לחבק את הבנות כשהוא ערום למחצה וכי היה נוהג לערוך עימה מקלחות משותפות (בדומה למתלוננת). עוד סיפרה האחות כי ראתה שהמבקש משוטט באתרים פורנוגראפיים באינטרנט וראתה הרבה ווזלין בבית. בית המשפט מצא את עדותה של האחות מהימנה.

           לעומת זאת, התרשמותו של בית המשפט המחוזי מעדותו של המבקש לא הייתה חיובית. נקבע כי המבקש התחמק ממתן תשובות, הסתבך בתשובות מפותלות וכי עדותו הייתה רצופה בסתירות. בית המשפט ראה בדבריו של המבקש במהלך חקירתו במשטרה ובמהלך העימות אמירות התומכות בגרסתה של המתלוננת ואף ראשית הודיה. בקשר לטענתו של המבקש לפיה החוקרים הפעילו עליו לחץ והטיחו בפניו שהמתלוננת מאיימת להתאבד, העדיף בית המשפט את גרסתם של החוקרים, לפיה לא אמרו למבקש את הדברים שהוא מייחס להם. באשר להפרת זכות ההיוועצות עם עורך דין נקבע כי למרות שמלכתחילה ראוי היה לחדש את העימות בנוכחות עורך הדין, בנסיבות המקרה אין מדובר בהפרה שיש בה כדי לפסול את הראיה. עוד יצוין כי אמה של המתלוננת מסרה גם היא הודעה במשטרה והעידה בפני בית המשפט המחוזי. האם הכחישה את כל המיוחס למבקש, ובית המשפט מצא את עדותה בלתי מהימנה ומגמתית נוכח סתירות והפרזות מהותיות שנפלו בה. עוד העידו אחיה של המתלוננת, דודתה ובת דודתה, סבתה ועוד עדויות שאיני רואה לפרט במסגרת זו.

5.        לפני בית המשפט המחוזי הונחו שתי חוות דעת מומחים מטעם הצדדים. חוות הדעת מטעם התביעה נכתבה על ידי פרופ' אלי זומר, פסיכולוג קליני בכיר (מומחה בתחום הדיסוציאציה הפוסט טראומטית), אשר טיפל במתלוננת במשך תקופה מסוימת בטרם פנתה למשטרה. הצדדים הסכימו כי חוות דעתו תהיה כללית ועיונית ולא תביע דעה לגבי המתלוננת עצמה. פרופ' זומר הסביר בחוות דעתו כי קיימת קבוצת מטופלים אשר תופעת השיכחון אופיינית לטראומות שעברו. האוכלוסייה המועדת ביותר לתופעה של שיכחון היא של ילדים שחוו טראומה של ניצול מיני חוזר ונשנה וצוו לשמור את העניין בסוד. פרופ' זומר הסביר כי בהליך ההדחקה מתרחש פיצול של ההכרה לשניים: ההכרה המודעת - האחראית לתפקוד היומיומי שאין בה כל סימן לטראומות שחווה הילד, והכרה לא מודעת - המכילה בתוכה את החוויות הטראומטיות בצורה שאינה נגישה להכרה המודעת. הליך פיצול ההכרה מכונה "דיסוציאציה" והוא מתפתח כמנגנון הגנה של קורבנות טראומה ומסייע להם לעמעם את הזיכרונות ולהתמודד עם הכאב שהם חשים. פרופ' זומר נחקר ארוכות בבית המשפט המחוזי ועומת עם מסמכים ומאמרים שהוצגו לו על ידי ההגנה.

           מטעם ההגנה הוגשה חוות דעתו של ד"ר פיוטר מלב, רופא בכיר בבית החולים הפסיכיאטרי בטירת הכרמל. ד"ר מלב לא בדק את המתלוננת בעצמו וקבע על סמך המסמכים שהיו בפניו כי לדעתו קיים חשש כבד כי המתלוננת "בעלת אישיות מופרעת גבולית בלתי יציבה", כי ייתכן מאוד שהיא לוקה במחלת נפש ובשיפוט לא נכון של האירועים, שפורשו על ידה כאירועים מיניים נצלניים. לפיכך, לדעתו, צריך היה לערוך למתלוננת בירור פסיכיאטרי ופסיכודיאגנוסטי כדי לקבוע באופן ודאי את מצבה הנפשי. ד"ר מלב הסכים כי קיים מנגנון של הדחקה המתבטא בהרחקה של רעיון או של הרגשה מהמודע לבלתי מודע, אולם לסברתו תופעה של שכחה מוחלטת של האירוע הטראומטי - להבדיל מאספקטים וחלקים של הטראומה - לא מוכרת בספרות המקצועית.

           בית המשפט המחוזי העדיף את חוות דעתו של פרופ' זומר על פני חוות דעתו של ד"ר מלב. זאת, מאחר שמומחיותו של הראשון היא בתחום הטראומה ובדיסוציאציה ועדותו גובתה במאמרים מדעיים רבים, וכן מכיוון שחוות דעתו עלתה בקנה אחד עם התרשמותן של שלוש המטפלות שטיפלו במתלוננת, אשר בית המשפט נתן את אמונו בעדותן. על רקע האמור נקבע כי אצל המתלוננת פעל מנגנון הדיסוציאציה שנועד להדחיק את החוויות הטראומטיות שעברו עליה בילדותה, כך שאלה לא יהיו נגישות להכרה המודעת.

6.        לסיכום, בית המשפט נתן אמון בגרסתה של המתלוננת וקבע שהיא לקתה בפוסט-טראומה ובהדחקת זיכרון, באופן שמסביר את השהיית תלונתה ואת התנהלותה כילדה "רגילה" למרות האירועים הקשים שחוותה. לעדותה של המתלוננת מצא כאמור בית המשפט חיזוקים בדברי בני המשפחה ובהודאות המבקש בחלקים מסוימים. לאלה נוספה התרשמותו השלילית מעדותו של המבקש. משכך, הרשיע בית המשפט פה אחד את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

הערעור

7.        על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. בית משפט זה מפי השופט י' עמית דחה את הערעור על שני חלקיו. ראשית, בית המשפט לא מצא להתערב בהתרשמותו החיובית של בית המשפט המחוזי מעדותה של המתלוננת ולא מצא כי התקיימו בה סתירות של ממש. שנית, לא מצא בית המשפט להתערב בהתרשמותו ובהעדפתו של בית המשפט המחוזי את עדות פרופ' זומר על פני חוות דעתו של ד"ר מלב. שלישית, בית המשפט דחה את הטענה כי המתלוננת עברה "השתלת זיכרון" על ידי המטפלות שלה, במהלך התנדבותה בקו המידע לנפגעות הטרדה מינית או כתוצאה משימוש בסמים (המתלוננת נהגה להשתמש במריחואנה ובקאנביס). לאחר כל אלה, פירט בית המשפט בהרחבה את הראיות החיצוניות המחזקות את גרסתה של המתלוננת, שעליהן עמד בית המשפט המחוזי, וזאת כדי לאיין את החשש כי זיכרונותיה בנוגע למעשים שהאמינה שאביה ביצע בה בילדותה הם זיכרונות כוזבים. בין היתר מנה בית המשפט את החיזוקים הבאים: התנהגות חריגה בילדות (תלישת שערות, אכילת אבק, דקירת האצבעות באמצעות סיכות, נשיכה מתמשכת של השפתיים והלחי הפנימית); תסמינים רפואיים במהלך הילדות (דלקות גרון, פטרייה בנרתיק, כאבי ברכיים, הפרעות אכילה); מצבה הנפשי הקשה של המתלוננת בעקבות הצפת הזיכרונות (סיוטים, חרדות, קשיים בתחום המיני, תופעות של התנתקות); הודאותיו של המבקש בחלק מן העובדות (כי ישן עם המתלוננת לבדו, כי יצא מהמקלחת כשהוא עם חלוק פתוח באופן שילדיו ראו אותו ערום, כי חיבק את המתלוננת חזק במהלך "חקירת המקלטים" בשכונה, כי נהג לכנות את המתלוננת "מהנדסת מין"); ראשית הודאתו ביחס לכך שכפה על המתלוננת לבצע בו מין אוראלי ובכך שהחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה; עדותה של האחות בדבר ריבוי צנצנות הווזלין בבית ובדבר המקלחות המשותפות וביחס לכך שהמבקש היה יוצא מהמקלחת עם חלוק פתוח ומחבק את הבנות (בנושא זה העיד גם האח ואישר את הדברים); ותרשימים שציירה המתלוננת בגילאים 10-9 שחיזקו את גרסתה ביחס ל"חקירת המקלטים". בית המשפט עמד על כך שכוחם של חיזוקים אלה הוא בהצטברותם ולא כל אחד בפני עצמו. לאחר שמנה את כל החיזוקים החיצוניים לגרסתה של המתלוננת, פירט בית המשפט אחת לאחת את כל נקודות החולשה בתיק תוך שהוא בוחן ומתמודד עמן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ