חע"מ
בית משפט לענינים מקומיים נתניה
|
4165-08
15/09/2011
|
בפני השופט:
הבכירה אביבה טלמור
|
| - נגד - |
התובע:
הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה
עו"ד פלד
|
הנתבע:
1. דיאמימון 2000 (1987) בע"מ
2. אריק מימון
עו"ד חימי יהודה
|
| החלטה |
בתום פרשת התביעה העלה ב"כ נאשמים 1 ו-2 טענה לפיה הנאשמים אינם חייבים להשיב לאשמה מאחר ואין בראיות התביעה הוכחה לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, וזאת בהתאם לסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן:
חוק סדר הדין הפלילי).
מבוא ורקע עובדתי
כתב האישום שהוגש נגד נאשמים 1 ו-2 בתיק עמ"ק 4165/08 בית משפט השלום בנתניה, מייחס לנאשמים אי קיום צו שיפוטי שניתן ע"י בית משפט לעניינים מקומיים בנתניה במסגרת תיק עמ"ק 870/96 בגין ביצוע עבודות בניה במקרקעין הידועים כגוש 8263 חלקות 3, 4 ו-177 (97) ברחוב גד מכנס 2-4 בנתניה (להלן:
המקרקעין).
עפ"י הנטען בכתב האישום, ביום 17.6.01 הורשעה נאשמת 1 במסגרת תיק עמ"ק 870/96 עפ"י הודאתה בעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן נשוא התיק הנ"ל, הכוללות ביצוע עבודות בניה במקרקעין כמפורט להלן:
בקומת קרקע מצפון למבנה קיים מבנה בשטח של כ- 137.8 מ"ר מעמודים פרופילי ברזל בגובה של כ- 5 מ', קונסטרוקציה ברזל וכיסוי גג לוחות פח מבודד;
ליד המבנה האמור קיים מבנה בשטח של כ- 12 מ"ר מקירות בלוקים, ויטרינות זכוכית ותקרת בטון.
(להלן:
עבודות הבניה).
בגזר-הדין שניתן כנגד נאשמת 1 בתיק עמ"ק 870/96 ציווה בית המשפט על הריסת עבודות הבניה הנ"ל והתאמתם להיתר הקיים כאשר מועד ביצועם של צו ההריסה וצו ההתאמה נדחה עד ליום 17.6.03.
מכתב האישום עולה כי בביקורת שנערכה במקרקעין ביום 22.1.08 נמצא כי נאשמת 1 לא קיימה את הצווים השיפוטיים שהוצאו במסגרת גזר-הדין בתיק עמ"ק 870/96 ובנסיבות אלה הואשמו נאשמת 1 ונאשם 2 - אשר עפ"י הנטען בכתב האישום הינו מנהלה הפעיל של נאשמת 1, באי קיום צו שיפוטי לפי סעיף 210 וסעיף 253 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן:
חוק התכנון והבניה).
כתב האישום הוקרא לנאשמים 1 ו-2 בישיבת יום 29.6.08 ובתשובתם הודו הנאשמים כי ביום 17.6.01 הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה את נאשמת 1 וציווה עליה להרוס את הבניה נשוא כתב האישום בתיק עמ"ק 870/96 ולהתאימה להיתר הקיים. בנוסף לכך הודו הנאשמים כי נאשם 2 הינו מנהלה הפעיל של נאשמת 1. בכל יתר העובדות המפורטות בכתב האישום נשוא התיק שבפני כפרו הנאשמים.
ביום 11.11.10 נפרשה פרשת התביעה ובמסגרתה נשמעה עדותו של עד התביעה אלכסנדר אוסטינוב, המשמש כמפקח במינהל ההנדסה בעיריית נתניה (להלן:
המפקח).
טענות הצדדים
לטענת הנאשמים, המאשימה לא הציגה בפני בית המשפט ראיה כלשהי, ולו לכאורה, להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום ולפיכך, לגישתם, אין לחייבם להשיב לאשמה.
טענתם העיקרית של הנאשמים מתבססת על גירסתם לפיה צו ההריסה וצו ההתאמה שניתן ע"י בית המשפט בתיק עמ"ק 870/96 קויים במלואו באופן שנעשתה התאמה מלאה להיתר ומעטפת הזכוכית פורקה. תימוכין לטענה זו מוצאים הנאשמים בעדותו של המפקח שהעיד מטעם המאשימה אשר, לגירסתם, אישר בחקירתו כי לא בדק האם נעשתה התאמה להיתר וכי לא היתה בידיו התוכנית המאושרת בעת הביקור במקרקעין.
הנאשמים מוסיפים וטוענים כי המשיבה בחרה להציג בפני בית המשפט רק חלק מהראיות המצויות ברשותה, תוך שהיא מסתירה מעיני בית המשפט ראיות אשר היה בהן כדי להביא לזיכויים של הנאשמים. ראיות אלו כוללות בין היתר, עפ"י טענת הנאשמים, את המסמכים הבאים: חוזה שכירות מיום 1.1.05 ע"ש רוני בן זכריה בו נכתב במפורש כי המבנה נשוא כתב האישום (המשמש כבית קפה) מושכר ללא מעטפת זכוכית וכן חוזה שכירות מיום 1.1.06 ע"ש חברת אלפינה מסעדות בע"מ המנוהלת ע"י מר בן זכריה. חוזי שכירות אלה, כך טוענים הנאשמים, מעידים בבירור כי נאשמת 1 איננה משתמשת בפועל במבנה ולפיכך האחריות למצב המשפטי והתכנוני של הנכס חלה על השוכרים בלבד.
עוד מציינים הנאשמים לעניין זה כי המאשימה לא הביאה כל ראיה לביסוס טענתה כי המעטפת שנצפתה ע"י המפקח בשנת 2008 היא אותה המעטפת שהיתה בשנת 2001.
טענה נוספת שהועלתה ע"י הנאשמים מתייחסת לבתי עסק אחרים הנמצאים בסביבתו הקרובה של המבנה נשוא כתב האישום בהם מותקנות, עפ"י טענת הנאשמים, מעטפות מתפרקות דומות למעטפת נשוא הדיון ואשר לגבי בתי עסק אלו לא ננקטו ע"י המאשימה הליכים כלשהם. לראיה צירפו הנאשמים לבקשתם מספר תמונות המסומנות 1-10 בהן מצולמים אותם בתי העסק באופן הממחיש לגישת הנאשמים טענתם כי מדובר ברדיפת שווא והתעמרות בנאשמים העולה כדי אכיפה סלקטיבית מצד המאשימה המחייבת את ביטולו של כתב האישום על בסיס "הגנה מן הצדק".
בהקשר זה מלינים הנאשמים על החלטת המאשימה להגיש את כתב האישום הנוכחי לאחר שחלפו כחמש שנים מיום מתן הצווים השיפוטיים ע"י בית המשפט בתיק עמ"ק 870/96.
המאשימה מתנגדת בכל תוקף לטענותיהם של הנאשמים וטוענת כי במהלך פרשת התביעה הוכח כי נאשמת 1 לא קיימה את הצווים השיפוטיים באופן שהמבנה נשוא הצווים לא נהרס וכן לא הוצא היתר מתאים לבניה נשוא הצווים, הכל כפי שמתואר היטב בעדותו של המפקח אוסטינוב ובאופן מוחשי במוצגים שהוגשו באמצעותו.