החלטה בתיק חע"מ 40120-06

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בו מיוחסים להם עבירות שעניינן שימוש במקרקעין ללא היתר, ביצוע עבודות טעונות היתר ללא היתר ושימוש בקרקע חקלאית בנגיוד להוראות התוספת הראשונה - הכל כמפורט בכתב האישום שבתיק עמק 40120/06 בימ"ש השלום בנתניה.

בתום פרשת התביעה העלה ב"כ הנאשמים טענה משפטית לפיה "אין להשיב לאשמה".

ב"כ הנאשמים טען כי לא הוכח על ידי המאשימה כי הנאשמים בנו את הבניה נשוא כתב האישום שכן מפקח הבניה לא ראה אף אחד מהנאשמים מבצע עבודות טעונות היתר כלשהן וכך גם לא הראה המפקח "בקיאות האם הקרקע נשוא כתב האישום הינה לשימוש חקלאי בלבד וענה על השאלות בעניין כמי שלא בדק את יעוד הקרקע (להבדיל משאלת הכרזתה כקרקע חקלאית)".

בנסיבות אלה, טען ב"כ הנאשמים, התביעה לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום ומשכך אין לחייב הנאשמים להשיב לאשמה ויש לזכותם מהמיוחס להם בכתב האישום.

ב"כ הנאשמים ביקש לחייב הנאשמים להשיב לאשמה. לטענתו הוכיחה המאשימה באמצעות המפקח על הבניה מטעמה והמוצגים שהוגשו את ביצוע השימוש החורג ללא היתר במקרקעין נשוא כתב האישום, את ביצוע עבודות הבניה טעונות ההיתר שבוצעו ללא היתר ואת השימוש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת הראשונה הכל כמפורט בכתב האישום. די בראיות אלה, כך טען, עדות המפקח והמוצגים שהוגשו, כדי לחייב הנאשמים להשיב לאשמה שהרי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה בשלב זה והביאה די ראיות להוכחת יסודותיהם של העבירות נשוא כתב האישום.

שמעתי עדות עד התביעה, עיינתי במוצגים שהוגשו במהלך שמיעת ראיות המאשימה ועיינתי בטיעוני הצדדים שעניינם "אין להשיב לאשמה".

נקבע לא אחת, כי בית המשפט יפטור נאשם מלהשיב לאשמה עם תום פרשת התביעה במקום שלא הובאו ראיות בסיסיות להוכחת יסודות העבירה שפרטיה הובאו בכתב האישום.

הכוונה לראיות, אפילו דלות, המובאות במידה היוצרת אותה מערכת ראיות ראשונית המעבירה את נטל הראיות מן התביעה אל הנאשם.

לצורך הכרעה בטענה, אין בית המשפט שוקל שיקולי מהימנות או משקל. אין לדקדק בשלב דיוני זה כחוט השערה כדי להסיק אם הוכח לכאורה כל פרט שולי וכל יסוד משני מאילו שהוזכרו באישום.

די בכך שיהיו ראיות לכאורה לגבי היסודות המרכזיים של האישום.

בענייננו, יש לבדוק אם בחומר הראיות שהובא מטעם התביעה יש כדי ליצור תשתית ראייתית לכאורה לגבי העבירות שבגינן הואשמו הנאשמים.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהובא מטעם התביעה נוכחתי כי יש מקום לחייב הנאשמים להשיב לאשמה וכך אני מורה.

בדיון שהתקיים בביהמ"ש ביום 20.9.11 חזרו בהם הנאשמים מכפירתם לעניין זהות מספר הגוש והחלקה כפי שמצויינים בכתב האישום.

בישיבת ההקראה שהתקיימה בביהמ"ש ביום 22.10.10 הודו הנאשמים כי נאשמת 3 מחזיקה ומשתמשת בפועל במקרקעין נשוא כתב האישום וכי היא מפעילה במקרקעין אלה גן אירועים המכונה "שדות" ועושה שימוש במבנים נשוא כתב האישום לצורך הפעלת גן האירועים.

עד התביעה אסף קינן, מפקח על הבניה מטעם המאשימה העיד מתוקף עבודתו וידיעתו האישית כי ביקר במקרקעין נשוא כתב האישום והגיש במסגרת עדותו הראשית מפת הכרזה בדבר יעוד המקרקעין כקרקע חקלאית מוכרזת על פי התוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 ומפת ההכרזה הינה מוצג ת/2. עד התביעה אף סימן על מפת ההכרזה ת/2 בעיגול בצבע אדום את מיקומו של גן האירועים המתנהל במקרקעין והמכונה "שדות". כך גם העיד המפקח על הבניה במהלך חקירתו הראשית כי למבנים נשוא כתב האישום המפורטים בסעיף 3 שבו אין היתר בניה וכי אין למבנים ולמקרקעין נשוא הדיון היתר לשימוש והפעלה לצורך גן אירועים. עד התביעה, המפקח על הבניה אסף קינן העיד בחקירתו הנגדית כי בשנת 2004 ננקטו הליכים משפטיים כנגד גן האירועים במקום נשוא הדיון ומפקח מקביל לו טיפל בהליכים אלו והוגש כתב אישום בעניין זה. משכך, אותו כתב אישום בתיק האחר מתייחס לבניה שנעשתה קודם להגשת כתב האישום זה שהוגש בשנת 2004 (תיק עמק 10774/04 כפי שצויין בתגובת המאשימה) ומשכך כתב האישום הנוכחי בתיק עמק 40120/06 שבענייננו מתייחס לבניה ללא היתר שנתגלתה ע"י עד התביעה אסף קינן בניה שנבנתה לאחר הגשת כתב האישום זה שהוגש בשנת 2004 הכל כפי שהעיד עד התביעה.

יש בכל אלה כדי ראיות לכאורה לפיהן למבנים שבמקרקעין נשוא כתב האישום אין היתר בניה אף שבנייתם טעונת היתר היא וכי השימוש שעושים הנאשמים במקרקעין ובמבנים כך על פי דבריהם הם, לצורך גן אירועים, ועל כך אין חולק, הינו שימוש שנעשה ללא היתר וכי מדובר בקרקע חקלאית מוכרזת והשימוש שעושים הנאשמים במקרקעין נשוא הדיון הינו בניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה - תשכ"ה - 1965.

בשלב זה של הדיון אין בית המשפט מעניק משקל ראייתי לראיות שהוגשו ואינו שוקל שיקולי מהימנות או משקל או פרשנות הניתנת על ידי מי מהצדדים לעדות ו/או לממצא זה ו/או אחר. רק כאשר אין בראיות שהוגשו לבית המשפט מטעם המאשימה כדי לבסס הרשעה אפילו אם ינתן בהם מלוא האמון ויוענק להם מלוא המשקל הראייתי כי אז אין הצדקה לדרוש מהנאשמים להתגונן וראוי לזכותם.

בענייננו יש לנאשמים בפני מה להתגונן שכן יש בראיות התביעה כפי שהובאו "הוכחה לכאורה" למיוחס לנאשמים בכתב האישום. הובאו ראיות במידה המספיקה לכאורה כדי ביסוס טענות התביעה ומשהובאו ראיות לכאורה שכאלה, בית המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה, שכן הובאו ראיות בסיסיות להוכחת יסודות העבירות שפרטיהן פורטו בכתב האישום.

בשלב זה די בכך שישנן ראיות לכאורה לגבי היסודות המרכזיים של האישומים המיוחסים לנאשמים ואלו אכן הובאו על ידי המאשימה.