אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק חסמ 130/04

החלטה בתיק חסמ 130/04

תאריך פרסום : 28/09/2008 | גרסת הדפסה
חס"מ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
130-04
01/09/2005
בפני השופט:
דורית רייך - שפירא

- נגד -
התובע:
משטרת ישראל
עו"ד גטאולין איליוזה
הנתבע:
קצין תביעות מרחב איילון
החלטה

רוסלן קוזלוב ז"ל (להלן: "המנוח") היה יליד 1971, ונפטר לבית עולמו ב - 27.08.04.

עו"ד  א. גטאולין, ב"כ משפחת המנוח, הגישה לבית משפט זה ב-3.10.04 בקשה לעשות שימוש בסמכויות שבסעיפים 19 ו- 26 לחוק חקירות סיבות מוות תשי"ח- 1958 (להלן: " החוק") ולחקור סיבת מותו של המנוח (להלן: "הבקשה"). על פי הבקשה, המנוח הובא לתחנת המשטרה בדרך לוד 100 בתל-אביב (להלן: "התחנה") בשל חשד מסויים שיוחס לו. בפתח התחנה המנוח התמוטט, ורופא קבע את מותו בו במקום "מסיבות בלתי ברורות". קרוב משפחה שהוזמן למכון לרפואה משפטית שלוש שעות לאחר הפטירה ראה על גופתו שטפי דם רבים. לדעת ב"כ המשפחה מכלול הנסיבות מבסס מסקנה שהמוות נגרם מסיבה שאיננה טבעית וכתוצאה מעבירה שבוצעה כלפי המנוח.

קודם לפנייתה לבית המשפט, פנתה ב"כ המשפחה למשטרת ישראל.  עו"ד פקד שהרבני קצינת חקירות בתחנת יפתח, הודיעה לסנגורית ב-15.12.04, שבעניין מותו של המנוח מתנהלת חקירה משטרתית, שנכון לאותו מועד טרם הסתיימה. התשובה לא סיפקה את הפרקליטה, ומכאן הבקשה.

בישיבה הראשונה בבית המשפט, בנוכחות מר מיכאל וולנבאום- אחיו של המנוח, עו"ד גטאולין ונציג המשטרה רס"ר פויסטרו, הוגשה לעיוני חוות דעת המכון לרפואה משפטית ובה ממצאי נתיחת הגופה (להלן: "חוות הדעת"). הסנגורית הסכימה שעל פי חוות הדעת, המוות נגרם כתוצאה מכישלון לבבי וריאתי חריף ומהשפעת אקסטזי (עמ' 1 ש' 6-7). למרות זאת, לנוכח סימני חבלה שנמצאו על הגופה, עמדה על כך שבית המשפט ינהל חקירה בהתאם לבקשה. רס"ר פויסטרו הסכים שבמהלך מעצרו של המנוח הופעל נגדו כוח פיסי. לטענתו הופעל כוח פיסי סביר ללא חריגה מהמותר. הוא הודיע לבית המשפט שהקצין הבודק שמונה במיוחד לחקור את נסיבות האירוע. מכיוון שבתאריך אותה ישיבה, הקצין הבודק מטעם המשטרה טרם סיים מלאכתו, ולנוכח עמדות הצדדים החלטתי להורות על פתיחת חקירה ובמסגרתה לקבל ממצאיו של הקצין הבודק.

בישיבה הנדחית הוגשו לעיוני תיק החקירה וממצאי הקצין הבודק. הפעם הופיע בפני נציג הפרקליטות וגם הוא טען, שנסיבות מעצרו של המנוח חייבו את השוטרים להפעיל נגדו כוח פיסי. גם הוא הדגיש שהכוח שהופעל כלפיו היה סביר, לאעלה על הנדרש ולא חרג מהמותר. לדעת הפרקליט המסקנה מתחייבת ממצאי חוות הדעת. משכך - החליטה הפרקליטות שלא להגיש כתב אישום נגד איש, והודיעה שאיננה מתנגדת שבית משפט זה יערוך חקירה על פי החוק.

הסנגורית חזרה על עתירתה לקיים את החקירה. לטענתה, אגב המעצר הופעל נגד המנוח כוח בלתי סביר שכתוצאה ממנו נגרמו לו חבלות חמורות שהביאו למותו. את ממצאי חוות הדעת, ביקשה הסנגורית להעמיד במבחן חקירה נגדית.

לאחר בדיקת תיק החקירה על כל תכולותו, אדרש לתפקידו של שופט חוקר ובפריזמה זו אתייחס לעובדות המקרה, תוך התייחסות להוראות הרלוונטיות שבחוק.

א. תפקידו של שופט חוקר:

סעיף 19 לחוק מגדיר את המקרים בהם קמה עילה לעריכת חקירה בסיבת מותו של אדם. אדם שנפטר בהיותו נתון במעצר או במאסר, רשאים היועץ המשפטי לממשלה ובא כוחו, קצין משטרה, רופא או כל אדם מעוניין לבקש משופט בית משפט השלום, שבתחום שיפוטו אירע המוות או נמצאה הגוויה, לחקור נסיבת המוות. במניין "המעוניינים" נכללים בן זוגו של הנפטר, הוריו, אחיו וצאצאיו. הסעיף קובע מבחן כפול לקיום חקירה: האחד פרסונאלי, שמטרתו לברר האם מבקש החקירה זכאי לכך, והשני ענייני, שמטרתו לברר אם יש עילה לעריכת החקירה. רק בהתקיים של שני המבחנים קמה הסמכות לחקור בסיבת מותו של אדם. הסמכות מוגבלת לחקירת גרימת מוות בלבדואיננה מתפרשת לחקירת עבירות אחרות (כולל עבירות אלימות) שנעברו כלפי המנוח. בסיום החקירה מוסמך השופט החוקר להורות לפרקליטות על הגשת כתב אישום בהתאם לסעיף 32 לחוק, או לחילופין להמליץ בפני לבדוק נסיבות המוות, ולשקול הגשת כתב אישום לאור ממצאי החקירה.

על פי סעיף 31 לחוק, שופט חוקר הסבור שסיבת המוות הוכחה, רשאי לסרב לקבל ראיות נוספות. שופט חוקר הסובר שסיבת המוות לא הוכחה, רשאי לדחות את המשך החקירה עד שיובאו לפניו ראיות נוספות. ראו לעניין זה ספרו של כב' השופט קדמי, על סדר הדין בפלילי מהדורה מעודכנת תשס"ג-2003 חלק ראשון עמ' 621 במיוחד עמ' 622 -623 ואילך והמובאות שם.

במקרה שבפני, אחיו של המנוח הוא בגדר "מעוניין" לעניין סעיף 19 לחוק וזכותו להביא הבקשה בפני. משכך - צריך בדיקה רק המבחן השני, הענייני - האם יש עילה לקיום חקירה, והאם הוכחה סיבת המוות.

ב. העילה לקיום חקירה במקרה זה:

בדיקת העילה לניהול חקירה מעלה לדיון את מידת הכוח שהפעילו השוטרים כלפי המנוח ואת סבירות התנהגותם. יש לקבוע, אפוא, אם התנהגותם חרגה מהתנהגות שוטרים "מן היישוב" והאם גרמו או תרמו בהתנהגותם למקרה המוות. נדרשת, איפוא, החלטה באשר לקיומו של קשר הסיבתי בין פעולותיהם ומחדליהם של השוטרים למותו של המנוח, וכנגזרת מכך קביעה אם יכלו לצפות את אירוע המוות.

ייאמר כבר כאן - עיון בתיק מביא למסקנה שאין ביסוס להמשך חקירה, שכן סיבת המוות ברורה ממצאי חוות הדעת, ואין נתונים לסתור אותם ולבסס חשד שמי מהשוטרים, שהשתתף במעצרו של המנוח, עשה מעשה שהיה אסור לעשותו או חדל מעשות מעשה כששוטר מן היישוב, היה חייב בעשותו, ואשר קשור למות המנוח.

להלן הנמקותיי:

1.      מהתיק עולה שהשוטרים הגיעו לפארק דוידוב שליד רחוב גיחון בשעה 14:07 לערך, ומצאו את המנוח כשהוא מעורטל מבגדיו, מתפלש באדמה, מלמל דברים בלתי ברורים, מתנהג באופן בלתי מרוסן מבלי שהיתה אפשרות לתקשר עימו. ניסיונות השוטרים להרגיע את המנוח לדובבו ולשכנעו להתלבש לא רק שלא צלחו, הם הגבירו את פרצי האנרגיה הבלתי מרוסנת שלו. הצוות המשטרתי הראשון נוכח שלא יוכל לבצע את משימתו בעצמו והזעיק עזרה.

2.      על פי פקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971 - על שוטרים בתפקיד האחריות לשמירת הסדר הציבורי וביטחון הציבור. משכך - השוטרים, במקרה דנן, היו מחוייבים להפסיק את התנהגותו הבלתי מרוסנת של המנוח. משלא הצליחו להניעו לכך בדרכי שכנוע ונועם, היה עליהם לעכבו, ולהובילו לתחנת המשטרה. לשם כך, ובהתחשב במצב הפיסי - הנפשי הסוער שבו היה נתון המנוח, היה הכרח להפעיל כלפיו כוח פיסי.

3.      כלל הוא, שמי שמפעיל סמכות שלטונית חב בעת הפעלתה חובת זהירות. בע"פ 4188/93 מרדכי לוי נ' מ.י, פד"י מט(1), 539 נפסק ש: "...מי שמפעיל סמכות שלטונית חב בעת הפעלתה חובת זהירות, בפרט אם בידיו השליטה על מהלך האירועים ועל נקיטת האמצעים הנדרשים". ובע"פ 488/88 אנקונינה נ' התובע הצבאי הראשי, פד"י מד (2) עמ' 535, בעמ' 371, פסק כב' הנשיא שמגר, שאיש רשות ואפילו אזרח הפועל להגנת חייו או שלמות גופו של קורבן העבירה, רשאי להשתמש בכח למניעת אותה פגיעה אפשרית, אולם מידת הפעלת הכח כלפי עבריין מוגבלתו- "יש להימנע מקיפוח חיי אדם ופגיעה בשלמות גופו, כאשר הדבר איננו עומד ביחס סביר למידת הסכנה אותה מבקשים למנוע, גם כאשר מדובר בתפיסת עבריין". לסיכום: ההיתר להשתמש בכוח סביר איננו מבטל את חובתם המשפטית של השוטרים לפעול במידת כוח פרופורציונאלית שתהלום את הסכנה שביקשו למנוע.

4.      מכאן שבמקרה דנן, לא עצם השימוש בכוח עומד לבחינה, כי אם מידתו, והאם הצליחו השוטרים לבצע את תפקידם תוך הקפדה על חייו ושלומו של המנוח.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ