החלטה בתיק חסמ 105/05

א. כללי

המנוחה עופרה חזה-אשכנזי ז"ל (להלן: " עופרה ו/או המנוחה") נפטרה לבית עולמה בתאריך 23.02.00. במותה היתה המנוחה נשואה כשנתיים לדורון אשכנזי, שגם הוא למרבה צער הלך לעולמו כשנה לאחר פטירת המנוחה (להלן: " דורון ו/או המנוח"). בפני בקשה שהגיש עו"ד צוברי (להלן: " הסנגור") ביום- 22.02.05 בשם בני משפחת המוצא של המנוחה - אחיותיה ואחיה, לעשות שימוש בסמכויות שבחוק חקירות סיבות מוות תשי"ח- 1958 (להלן: " חוק חס"מ"), לפתוח בחקירת נסיבות מותה של המנוחה, ובמסגרת החקירה לצוות על פתיחת קברה ונתיחת גופתה. ייאמר, שבשנים שחלפו מתאריך הפטירה ועד להגשת הבקשה, מותה של המנוחה היה נושא לחקירת משרד הבריאות, לחקירה משטרתית, ובדיקה פרקליטותית. כל החומר שנאסף במהלך חקירות אלו נמסר לעיונו של הסנגור, כעולה מההחלטות קודמות שיצאו מלפני (עמ' 2, 6 ועמ' 14-22 לפרוטוקול). לדעת הסנגור, אין בחומר זה להסביר לפתור תמיהות רבות הקשורות לנסיבות המוות. ועולה ממנו, רשלנותם המשתלבת של הרופא ד"ר ברוק- מנהל יחידת אימונולוגיה בביה"ח איכלוב, ד"ר מימי הטמן רופאה גניקולוגית - חברתה הקרובה של  המנוחה, והרוקח מוריס אבוהי.

על פי הטענה, יש קשר בין מותה של המנוחה, לעובדה שרופאיה טיפלו בה בביתה, למרות שהטיפולים חייבו אישפוז. ועשו זאת מבלי לערוך רישומים כפי שמחייב החוק. כמו כן ניתנו למנוחה תרופות מסוכנות, שנקנו באופן פרטי מבלי שנרשמו וכל זאת מבלי ליידע את המבקשים - בני משפחת המנוחה באשר למצבה הרפואי החמור. על מנת להסתיר מעשיהם או מחדליהם הרשלניים מנעו הרופאים, על פי הטענה, את אשפוזה של המנוחה גם כשבריאותה התדרדרה מאוד.

לטענת הסנגור הפרת הוראת חובת הזהירות החלות על רופאים ורוקח, מצדיקה כיום החקירה המבוקשת ובמסגרתה מינוי מומחה רפואי, שיערוך חוות דעת רפואית אובייקטיבית, שמשקלה יעלה על משקל חוות דעתו של מומחה פרטי אליו יפנו המבקשים. הסנגור איננו מתעלם מחוות דעתם של חברי וועדת הבדיקה שהקים משרד הבריאות, אך אין בה די לגישתו, שכן זוהי חוו"ד שטחית שהוכנה לאחר דיון קצר ובלתי מעמיק.

נציגת המדינה, עו"ד זיווה קנדל (להלן: " הפרקליטה"), ביקשה לדחות הבקשה, לדעתה אין מקום לקיים חקירה נוספת, שכן הבדיקות המקיפות שנערכו עד כה לא הניבו ראיות לכאורה המתיישבות עם מסקנה שהמוות נגרם בעבירה ובניגוד לסעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"). הפרקליטה לא חלקה על כך, שמעשיהם של הרופאים והרוקח היו נגועים באי תקינות שעיקרה "אי רישום", לגישתה, אי הרישום איננו קשור בקשר סיבתי משפטי עם מות המנוחה. העזרה והטיפול שהעניקה ד"ר הטמן למנוחה, לא הפכו אותה לרופאה מטפלת, שהחליטה על מהות הטיפול ואופן הענקתו. באשר לאי שיתוף קרובי המנוחה במצבה, הדגישה הפרקליטה שבית המנוחה היה פתוח בפני אחיותיה המבקשות והמנוחה בחרה שלא לספר להן על מצב בריאותה האמיתי, ואילו הן לא עמדו בתוקף על אשפוזה. כעובדה נלקחה המנוחה לאישפוז בתאריך 12.02.00 ולא קודם לכן. את הטענה שהרופאים ובמיוחד ד"ר הטמן לא איפשרו את אשפוזה של המנוחה, ביקשה הפרקליטה לדחות. לדעתה, לטענה כזו אין על מה לסמוך. לעומת זאת, אין לדעתה סיבה שלא לקבל את גירסאותיהם העקביות של הרופאים לפיהן ביקשו, חזרו וביקשו, ואפילו לחצו על המנוחה להתאשפז, אך היא שמרה בקנאות על פרטיותה, סירבה להצעותיהם, ולא התרצתה גם כשמצבה הוחמר. ובשלב הסופי כשכבר הסכימה להתאשפז דרשה שלא לדווח לבית החולים על המחלה האמיתית ממנה סבלה.

זאת ועוד - לדעת הפרקליטה אין ראיות לביסוס מסקנה כי לו הקדמת האישפוז הייתה מונעת את התוצאה ממש כשם שאין ראיה שקיים קשר סיבתי בין התנהלות הרופאים ומועד האשפוז, למות המנוחה.

לסיום טענה הפרקליטה, שהחלטת הפרקליטות לסגור את התיק מחוסר ראיות כפופה לביקורת היועץ המשפטי לממשלה. הסנגור ו/או מי מהמבקשות לא עשו שימוש בזכותם זו. היא הצהירה, שלמרות מגבלת הזמן הקבועה בסעיף 65 לחוק סדר הדין הפלילי, המדינה לא תחסום דרכם של המבקשים להגיש ערר גם בשלב זה.

הסנגור התבקש להודיע לבית המשפט אם בדעתו לממש את זכות הערר, למרות שחלפה גם חלפה התקופה לעשות כן. הסנגור במקום להשיב תשובה עניינית, שלח לבית המשפט תוצאות בדיקת פוליגרף שעברו מבקשות 2 ו-3. על כך עלי להעיר - הסנגור לא היה חופשי להגיש תוצאות בדיקת הפוליגרף. הצגת חומר בפני שופט בדיון בעל אופי משפטי פלילי לא יכול שתעשה ללא בקשה וקבלת רשותו של בית המשפט המנהל את ההליך. לא ברור לי מדוע נמנע הסנגור מלהשיב כפי שהתבקש. משתיקתו הרועמת אין לי אלא להסיק, שהוא ומרשיו דוחים ההצעה. מעבר לכך, התוצאות מוכיחות אך ורק את השכנוע הפנימי העמוק שמשוכנעות מבקשות 2 ו-3 באמיתות העובדות עליהן הצהירו. בכך אין לתרום הרבה מבחינה מהותית לדיון שבפני, שכן חומר זה איננו נכלל בגדר חומר חקירה רלבנטי במשפט פלילי.

ייאמר כבר כאן, שתוך כדי הדיונים שבפני, נזנחה עתירת המבקשים להורות על פתיחת קברה של המנוחה ונתיחת שרידי גופתה, וטוב שכך.

ב. הכרעה בשאלות השנויות במחלוקות מחייבת דיון במספר היבטים:

1. תפקידו ותחום סמכותו של שופט חוקר.
2. היסודות הצריכים הוכחה בעבירת גרם מוות ברשלנות הקבועה בסעיף 304 לחוק העונשין.
3. זכותה של המנוחה לפרטיות ואוטונומיה.
4. חובת הזהירות המושגית והקונקרטית שהרופאים היו חייבים בה כלפי המנוחה.
5. ההתרשלות.
6. בחינת הקשר הסיבתי שבין ההתרשלות, לתוצאת המוות.

ב ( 1 ) תפקידו של שופט חוקר

1.         סעיף 32 לחוק חס"מ קובע כדלקמן:

"נראה לשופט החוקר, כי הראיות שהובאו לפניו יש בהן כדי להוכיח לכאורה שנעברה עבירה על ידי אדם פלוני, רשאי הוא לצוות שפרקליט מחוז יאשימו לפני בית משפט בשל אותה עבירה; ובלבד שהשופט החוקר לא יתן צו לפי סעיף זה אלא אם נתן לאותו אדם הזדמנות להשמיע טענותיו ולהביא ראיותיו לפניו".