בקשה לביטול כתב אישום ולזיכוי הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
לנאשם מיוחסת עבירה של החניית רכב במקום לחניה מוסדרת ללא תשלום אגרת חניה, לפי סעיף 12 (א) לחוק עזר לעכו ( העמדת רכב וחנייתו ), תשנ"א - 1990, שביצע, לפי הנטען ביום 22/10/09, כמתואר בפרט האישום השני לכתב האישום. לציין כי המאשימה חזרה בה מהעבירות נשוא פרטי האישום הראשון, השלישי והרביעי לכתב האישום.
בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם בנטען בכתב האישום, וטען כי הוא שילם כנדרש את האגרה לצורך חניית רכבו במועד הנ"ל, זאת, באמצעות מערכת " פנגו " ( להלן - "המערכת" ), באמצעותה הוא שילם את אגרת החנייה באמצעות כרטיס אשראי, לאחר שחניית הרכב במקום המסוים אושרה טלפונית, וחרף זאת, הופתע הוא לגלות כי נרשם כנגדו דו"ח חניה, ככל הנראה עקב העדר תקשורת בין הפקח הרושם את הדו"חות לבין המערכת הנ"ל, או בשל תקלה אחרת במערכת, שכתוצאה ממנה הפקח לא עודכן בדבר, בזמן אמת, בדבר תשלום האגרה על ידי הנאשם, באמצעות המערכת הנ"ל.
המאשימה, בפתח המשפט, ציינה כי המדובר במערכת טכנולוגית, שמאפשרת עדכון הפקח בדבר תשלום האגרה לגבי הרכב המסוים, אם כי יתכנו תקלות במערכת הסלולרית, שכתוצאה מהן הפקח לא יזהה, במכשיר שברשותו, את תשלום האגרה באמצעות המערכת הנ"ל. בהודעתה הנ"ל ציינה המאשימה כי הנאשם אכן שילם אגרת חנייה, אם כי הנאשם שילם אגרה לחנייה עד השעה 09:48:39, וחרף זאת הוא המשיך להחנות את רכבו, ללא תשלום נוסף, גם בשעת רישום הדו"ח, בשעה 10:01. הנאשם טוען כי הדו"ח נרשם בשעה שהחנייה של הרכב הייתה מותרת לפי התשלום שבוצע, וכי הדו"ח נרשם עקב תקלה במערכת.
הנאשם עתר למתן צו המורה למאשימה להמציא לו את הוראות התפעול, התחזוקה והטיפול של המערכת, על מנת לברר את טענתו בדבר תקלה ברישום הדו"ח הרלבנטי, ובהחלטה מיום 18/10/12 קבעתי כי המדובר ב "חומר חקירה ", בשל הזיקה הישירה שלו למחלוקת נשוא כתב האישום, וכי דחיית הבקשה להעברתו של חומר זה לנאשם עלולה לגרום לו עיוות דין ולפגוע בסיכויי הגנתו, הנסמכת על טענה לליקוי במערכת. כן הוריתי למאשימה לפנות אל החברה הרלבנטית על מנת לקבל את חומר החקירה הנ"ל, ולהעבירו לנאשם תוך 20 ימים מיום המצאתו לידיה.
בישיבת יום 20/1/13 , שנקבעה לשמיעת הוכחות, טען הנאשם כי המאשימה העבירה לו הוראות הפעלה של המערכת, ולאחר עיון בהם גילה כי הוא קיבל את מחצית מהמסמכים, מאחר וצולם עבורו אך צד אחד של כל עמוד מתוך הוראות ההפעלה הנ"ל, כך, שהמסמכים שברשותו לא היו ברצף הנכון והשלם, ועתר לזכותו מהאשמה נוכח מחדל זה של המאשימה ולאור טענותיו בדבר תקלות במערכת.
כפי שציינתי, הוראות ההפעלה, הטיפול והתחזוקה של המערכת הינן " חומר חקירה" לפי סעיף 74 לחסד"פ מכאן, זכותו של הנאשם להליך הוגן, ועל מנת למנוע בסיכויי הגנתו, יש להבטיח כי הוא יקבל מלוא חומר החקירה הנ"ל, בטרם יחל בית המשפט בשמיעת עדויות. העובדה, לפיה, המאשימה אישרה, במהלך הדיונים וכן על ידי מחיקת פרטי האישום 1, 3 ו- 4 לכתב האישום, כי קיימות תקלות במערכת זו ( והרי, הוברר כי הנאשם שילם את האגרה בשלוש ההזדמנויות נשוא פרטי האישום שנמחקו ), מחזקת את הקביעה כי הוראות התפעול, הטיפול והתחזוקה של המערכת הינן חומר חקירה בעל זיקה ישירה ומהותית לאישום כאן. העברת אך חלק מחומר החקירה הנ"ל מהווה מחדל, שגרם לכל הצדדים בזבוז זמן, טרחה מיותרת ודחיית ישיבת הוכחות, שנקבעה ליום 20/1/13. היה על המאשימה לוודא, עם העברת החומר הנ"ל לנאשם, כי היא צילמה עבורו את כל המסמכים. די היה בעיון במסמכים שצולמו עבור הנאשם כדי לגלות כי צולמה עבורו אך מחצית המסמכים הנ"ל, משצולם צד אחד של כל עמוד, כאשר התיעוד במסמכים הנ"ל נעשה על גבי שני הצדדים של כל עמוד.
יחד עם זאת, אין לקבל את הטענה של הנאשם, לפיה, עקב מחדל כאמור יש להורות על ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. סייג זה לאחריות פלילית יחול, כך לפי מצוות הפסיקה, אך בנסיבות חריגות ונדירות, לנוכח התנהגות שערורייתית ובלתי נסבלת של המאשימה, כזו המהווה התעמרות בנאשם והנסמכת על שיקולים זרים ולא מוצדקים, עד שהמצפון מתקומם כנגד התנהלות זו וכנגד ניהול ההליך הפלילי כנגד הנאשם. הפסיקה הרחיבה, במרוצת הזמן, את תחולת ההגנה הנ"ל, ונקבע כי גם רשלנות חמורה של המאשימה יש בה כדי להביא לביטול כתב האישום בשל סייג של הגנה מן הצדק, אם כי נותרה הקביעה כי בית המשפט יאמץ טענה זו אך במקרים חריגים ביותר, ושעה שלא ניתן לרפא את הפגם שדבק בהתנהלות המאשימה בדרך אחרת, מלבד ביטול כתב האישום כאמור, שכן, על בית המשפט לקיים אחר אינטרס ציבורי נוסף, שהינו הצורך בבירור אשמתו של הנאשם ומיצוי ההליך הפלילי, כך, שביטול כתב האישום בשל מחדל שאינו מגיע לכדי מחדל בלתי נסבל של המאשימה, יפגע עמוקות באינטרס הציבורי הנ"ל, באופן לא מידתי.
בעניינו של הנאשם שבפניי, אין המדובר במחדל שלא ניתן לריפוי. יש לציין כי ישיבת יום 20/1/13 הייתה הישיבה הראשונה שנקבעה לשמיעת הוכחות לאחר שהנאשם ביקש, בדיון קודם לכן, לקבל לידיו חומר החקירה הנ"ל, כך, שאין לומר כי המאשימה לא קיימה אחר חובתה לפי סעיף 74 הנ"ל, למשך מספר דיונים. יתרה מזאת, נראה כי העברת חלק מחומר החקירה לנאשם הייתה עקב טעות בתום לב ובהיסח הדעת, שעה שצולם אך צד אחד מכל עמוד ולא את שני צדדים של העמוד, כך, שאין לומר כי המאשימה עשתה כן בזדון ובחוסר תום לב. יש ליתן בידי המאשימה הזדמנות נוספת להעביר לנאשם את מלוא חומר החקירה, ובכך לקיים אחר זכותו של הנאשם לפי סעיף 74 לחסד"פ ולתקן את המחדל. ביטול כתב האישום מחמת מחדל שנעשה בתום לב ושעה שהמדובר בישיבה אחת לשמיעת הוכחות, שנדחתה עקב כך, אינו צודק ואינו נכון (
ראה ע"פ (חיפה) 47248-08-11 מדינת ישראל נגד רועי דה מאיו ). ואם לא די באלה, הרי שבמידה והמאשימה לא תעביר את חומר החקירה לנאשם, בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו שלא לקבל מאת המאשימה ראיה שלא הועברה קודם לכן להגנה. ובעניינו של הנאשם, במידה וחומר החקירה לא יועבר אליו עד למועד שייקבע להלן, תחל שמיעת ההוכחות בדיון שייקבע להלן, ואי העברת חומר החקירה לנאשם תגרע מהותית ועד הסיוד בראיות התביעה האחרות שתוגשנה, ובית המשפט ייחס לכך את המשקל הנכון והראוי במסגרת הכרעת הדין.
סוף דבר, אני דוחה את הבקשה לביטול כתב האישום.
מאחר והמדובר בחומר חקירה שלא היה ברשות המאשימה, והיא אספה אותו אך לבקשת הנאשם, לה נעתר בית המשפט, כאמור, נוכח טענת הנאשם לאי תקינות המערכת, ומאחר ודובר בדיון ראשון של הוכחות, כאמור, וכי חלק מחומר החקירה לא הועבר להגנה בתום לב, לא מצאתי לחייב את המאשימה בהוצאות.
המאשימה תעביר לנאשם את מלוא חומר החקירה הנ"ל תוך 20 ימים מיום המצאת החלטה זו לידיה.
קובע ישיבת הוכחות ליום 2/4/13 שעה 10:00.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים בפקס ובדואר רשום.
ניתנה היום כג שבט תשע"ג, 3 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.