החלטה בתיק וע 643/05

1.         איחדנו את הדיון בכל העררים, משום שכולם עוסקים בין השאר בשאלת הריכוז בבית הספר היהודי בפלובדיב במרץ 43.

2.         הריכוז היא עובדה היסטורית והכרנו בו כאירוע המהווה שלילת חופש.

            אולם, לא כל היהודים היו בין המרוכזים ועל כן יש לבחון האם מי מבין העוררים היה בין המרוכזים באותו היום.

3.         הוצגה בפנינו בעבר רשימה אוטנטית של משפחות היהודים אשר רוכזו בפלובדיב. בוע 1069/04 מדג'ר ואח' נגד הרשות המוסמכת, קבענו כי המדובר ברשימה סגורה ועל כן בהעדר נסיבות מיוחדות, החזקה היא כי מי שאינו מופיע ברשימה לא היה בין המרוכזים.

4.         אף לא אחד מהעוררים ובני משפחתם, כמו גם העדים מטעמם עד כמה שהיו, אינם מופיעים ברשימה. בכל זאת נתייחס לעניינו של כל עורר בנפרד.

העוררת 1

5.         לאחר ששמענו את העוררת וניתנה לנו ההזדמנות להתרשם ממנה ובהתחשב בכך שגם אחותה של העוררת, הגב' מטילדה צציק, נדחתה בזמנו על ידינו לאור גרסתה שאינה מתיישבת עם העובדות, לא שוכנענו כי העוררת היתה בין המרוכזים.

6.         לפיכך הערר נדחה.

העוררת 2

7.         לאחר ששמענו את העוררת וניתנה לנו ההזדמנות להתרשם ממנה ובהתחשב בכך שעל פי עדותה, שוחררו מבית הספר בסביבות השעה 11.00-12.00, טענה שאינה מתיישבת עם העובדות ההיסטוריות ומעדויות מספור אשר שמענו, לא נוכל לומר כי העוררת עמדה בנטל המוטל עליה.

8.         לפיכך הערר נדחה.

העוררת 3

9.         תיאורה של העוררת היה כללי למדי, גם העדים מטעמה אינם מופיעים ברשימה, כאשר אחת מן העדות הופיעה בזמנו בפנינו ונדחתה.

10.       לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.

העורר 4

11.       העורר סיפר כי נלקחו מביתם באישון לילה ושהו בחצר בית הספר עד שעות אחר הצהרים. עדותו של העורר לא שכנעה אותנו לאור אופן תיאורו את הדברים.  מטעם העורר העיד מר בנימין אלגרנטי, אשר טען כי זכור לו שראה בחצר בית הספר גם את אחיו של העורר. כאשר הפנינו את תשומת לבו של העד לעובדה שאחי העורר היה באותה עת בעבודות כפייה, שינה את טעמו וטען כי לא ראה את אחי העורר אלא את אחותו. אולם, גם אחותו של העורר לא היתה כלל בעיר פלובדיב באותה עת גם לגרסת העורר עצמו, וברור שגרסתו של העד אינה גרסת אמת.

12.       לפיכך הערר, ככל שמתייחס לשאלת הריכוז, נדחה.

13.       העורר טען לשני אירועים נוספים, שבאחד מהם נעצר בשעות הצהרים בתחנת המשטרה והשני הוכה קשות על ידי חברי הנוער הברניקי, כאשר רכב על אופניו. לאחר ששמענו את העורר וניתנה לנו הזדמנות להתרשם ממנו, לא נוכל לומר כל לכי שוכנענו מגרסתו וכי העורר עמד בנטל המוטל עליו.

14.       לפיכך הערר על כל רכיביו נדחה.