זהו ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות בצה"ל שלא לשלם למערערות מענק הוני למקרה מוות מכוח
חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ובני משפחותיהם, התשס"ב - 2002 (להלן: "
החוק").
הליכים ועובדות
1. המערערת 1 הנה אשתו של אילן רועה ז"ל, והמערערת 2 הנה אמו. המנוח, היה כתב של רשות השידור הישראלית, אשר נהרג ביום 28.02.99 עת הכוח אליו הצטרף בפעילות צה"ל בדרום לבנון עלה על מטען צד. טרם יציאתו של המנוח לדרום לבנון, וכתנאי לכך, דרש משרד הביטחון כי רשות השידור תרכוש עבור המנוח פוליסת ביטוח חיים, וכך נעשה. לאחר מותו של המנוח, הוחלט להכיר בו, לפנים משורת הדין, כחלל צה"ל, על אף שיצא לפעילות במסגרת רשות השידור ולא כחייל מילואים, וזאת על מנת לזכות את שאיריו בתגמולים הכספיים הנובעים מכך.
2. בחודש יולי 1999 פנו המערערות למשרד הביטחון וביקשו להנות מהמענק ההוני בהתאם לפוליסת ביטוח להבטחת תשלום קצבאות ומענק הוני לחיילי מילואים ובני משפחותיהם, אשר נרכשה על ידי משרד הביטחון. בקשתם סורבה על ידי משרד הביטחון, בהמלצת ועדת למ"ד, מהנימוק כי המערערות קיבלו מענק הוני בסך של 100,000$ מחברת הביטוח של רשות השידור, ביטוח אשר, כאמור, נעשה לדרישת משרד הביטחון, ומכיוון שסכום זה עולה על סכום המענק ההוני הניתן לאנשי המילואים, אין מקום לתשלום נוסף מטעם משרד הביטחון.
3. במאי 2002 נכנס החוק לתוקף והוא החליף את ההסדר הביטוחי שתואר לעיל, כך שזכויותיהם של חיילי מילואים ובני משפחותיהם הובטחו באמצעות חוק תקציבי, ולא באמצעות הפוליסות שנרכשו על ידי משרד הביטחון. ביום 01.03.05 פנה ב"כ המערערות למשיב בבקשה לקבלת מענק הוני למקרה מוות, וזאת בהתבסס על סעיף 15 לחוק.
4. במכתב המשיב מיום 08.05.06, נדחתה בקשתן של המערערות מהנימוק כי הוראות סעיף 15 לחוק מסויגות על ידי הוראות המעבר בסעיף 18 לחוק, והיות ועל פי הנתונים בפניהם המענק ההוני לשאריו של המנוח מפוליסת הביטוח של רשות השידור, אשר נעשתה לדרישת משרד הביטחון, גבוהה משיעור המענק ההוני עפ"י החוק, הם אינם זכאים לתשלום מענק הוני על פי החוק. לאחר המכתב דלעיל, המשיכו ב"כ הצדדים לנהל בניהם תכתובת בנושא, אשר משקפת את עמדתם ביחס לזכותן של המערערות לקבלת המענק ההוני. על החלטה דלעיל, הוגש הערעור דנן.
5. ביום 05.09.05 התקיים קדם משפט בתיק זה בו הוחלט על ידי ב"כ הצדדים כי אין צורך בניהול הליך הוכחות והתיק יעבור לסיכומים בשאלה המשפטית. הצדדים הסכימו כי ב"כ המשיב יגיש סיכומים אשר יהוו כתב תשובה, וב"כ המערערות יהיה רשאי להגיב עליהם בקצרה. בדיון זה הסכים ב"כ המערערות, לבקשת ב"כ המשיב, להבהיר האם המערערת 2 מוכרת כאם שכולה, ולהמציא עותק מהפוליסה שהוציאה רשות השידור למנוח.
טיעוני המערערות
6. טענת המערערות היא כי זכותן לקבלת המענק ההוני נובעת מסעיף 15 לחוק הקובע כדקלמן:
"
נוסף על תשלומים לפי חוק זה, ישלם הממונה לשאריו של חייל מילואים שנספה מענק הוני בהתאם לכללים ובשיעורים שיקבע שר הבטחון (בחוק זה - מענק הוני למקרה מוות)".
7. לטענת המערערות אין לקבל את פרשנות המשיב לפיה הוראת סעיף 18(ב) לחוק מתייחסת ומשליכה על סעיף 15 לחוק הקובע את הזכות למענק הוני, כך שכפי שיש לבצע קיזוז לעניין הקצבה יש לבצע קיזוז דומה גם לעניין המענק. לטענת המערערות סעיף 18 (ב) לחוק כלל אינו מתייחס לנושא המענק וכל עניין הקיזוז מתייחס רק לנושא הקצבה המשולמת בהתאם להוראות החוק.
8. לשיטת המערערות כל עוד אין הוראה אחרת בחוק לעניין קיזוז ו/או התניה של תשלום המענק ההוני יש לכבד את החוק כלשונו ולהורות למשיב לשלם להן את המענק ההוני לו הן זכאיות.
9. המערערות הפנו את הוועדה למקורות מהם ניתן ללמוד לשיטתן כי הפרשנות הראויה לחוק היא הפרשנות המוצעת על ידן. הוועדה הופנתה להצעות החוק הרלוונטיות לחוק דנן , טיוטת תקנות ביטוח חיילי צבא ההגנה לישראל בשירות מילואים (תנאי ביטוח לפי פוליסות) התשס"ב-2002, עמדת פורום מגדי"ם מח"טים וטייסים במילואים 2002, וכן להצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון) התשס"ה-2005.
טיעוני המשיב
10. בסיכומיו העלה המשיב שתי טענות סף לדחיית הערעור. הטענה הראשונה הייתה כי תביעת המערערות התיישנה וזאת בהסתמך על סעיף 57 לחוק שירות הקבע (גמלאות)(נוסח משולב), התשמ"ה - 1985, אשר חל בענייננו והקובע כדלקמן:
"
הזכות להגיש בקשה לגימלה המגיעה לשאיר תתיישן בתום שנתיים מיום שנולדה עילתה; הממונה רשאי להאריך תקופה זו, אם האיחור בהגשת הבקשה חל מסיבות שלמבקש לא היתה שליטה עליהן".
11. טענתו השנייה הייתה, כי יש לדחות על הסף את התביעה אף מהנימוק כי טרם מותו חתם המנוח על "כתב התחייבות וויתור על תביעות" , וכי ערעור זה עומד בניגוד מפורש להתחייבות המנוח, וכי נוכח התחייבות זאת יש מקום לצרף את עיזבון המנוח כמשיב נוסף.
12. טענה מקדמית נוספת שהועלתה על ידי המשיב הייתה כי המנוח אינו חייל מילואים וכי הכרתו כחלל צה"ל נעשתה לצורך חוק משפחות חיילים ולעניין זה בלבד, וכי אין להחיל עליו את החוק אשר עדיין לא נחקק עת בוצעה ההכרה הייחודית בו.
13. המשיב הפנה את הוועדה ללשונו תכליתו ומטרתו של החוק, כפי המשיב רואה אותם, וכן התייחס למסמכים אליהם הפנו המערערות בסיכומיהן, קרי הצעות החוק וכו', מהם הוא לומד כי סעיף 18 לחוק מתייחס אף למענק ההוני, ועל כן אין לשלם אותו למערערות.