החלטה בתיק וע 476/06

1.      בתיק זה הובאו בפנינו, בהסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים, שתי שאלות בלבד. האחת, האם יש לפטור או לזכות את העוררת בגין עבודות ו/או תשלום בגין עבודות הביוב בנכס שבוצעו לטענתה בשנת 1983 או בסמוך לאחר מכן. השנייה, מה הוא שטח הבניין לפיו יש לחייב את העוררת לפי הגדרת החוק. על פי אותה הסכמה דיונית לעיל גם לא נשמעו הוכחות בתיק והצדדים הסתפקו בהגשת סיכומים.

ההליך ותאור העובדות

2.      ביום 22.3.06 הגישה העוררת, באמצעות עורך דינה, ערר על פי חוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב-1962 כנגד דרישה של מחלקת הגביה מיום 4.12.05, שהומצאה, על פי הרשום בכתב הערר, בינואר 2006. העוררת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת הערר אולם המשיבה בתגובתה התנגדה להארכה ואף טענה כי דרישת התשלום נשלחה לעוררת עוד בדצמבר 2005 ולפיכך לוקה הערר באיחור. בסופו של יום חזרה בה המשיבה מטענת האיחור במסגרת הסדר דיוני מיום 20.9.06 ובמסגרתו נקבע גם כי הוועדה תדון אך ורק בטענות העוררת, כפי שעולות מסעיפים 8, 9 ו-10. סעיף 8 דן  בסוגיית מדידת הנכס, סעיף 9 דן בסוגיית דמי השתתפות, שלטענת העוררת שילמה בשנת 1983 וסעיף 10 דן בטענה כי המשיבה טעתה בחישוב שטח הנכס. בדיון ביום 26.10.06 חזרו הצדדים וטענו לשתי הטענות העיקריות שהוגדרו, דהיינו שטח הנכס ותשלום בעבר. בסיום הדיון קבעתי כי הצדדים יגישו תצהירים וב"כ המשיבה תגיש כתב תשובה. ביום 18.1.07 הגישו הצדדים "הסדר פשרה דיוני" ובו הוגדרו שתי השאלות העומדות להכרעת הוועדה כפי שצויין ברישאת ההחלטה. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

3.      העוררת בסיכומיה טוענת טענות רבות החורגות מגדר ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, כגון נגד עצם ההחלטה לבצע את התשתית, היעדר הודעה כדין, ועוד. טענות שהוועדה לא תדון בהן בהיותן חורגות משתי השאלות שהעמידו הצדדים בהסכמה בפני הוועדה. יחד עם זאת, הוועדה תציין מיד, כי לא מצאה ממש במכלול הטענות הנוספות, שהעלתה העוררת בסיכומיה ועוד נציין כי הוועדה מונחית על ידי הפסיקה הקובעת כי מסירת ההודעה על התקנת ביוב על פי סעיף 16 לחוק הביוב הינה עניין של פרוצדורה שאינו יורד לשורשו של החיוב בהיטל מן הטעם שההודעה מבשרת על החלטת מועצה שכבר נתקבלה, משאין אפשרות לערור עליה. ראו ע"א 380/86 נעים נ' עיריית ת"א יפו, פ"ד מ"ג (4) 156 וע"א 1842/97 עיריית רמת גן נ' מנחמי מגדלי דוד רמת גן בע"מ, פ"ד נד (5) 15.

4.      העוררת מחזיקה בנכס ברחוב האשל 142 בהרצליה, גוש 6668 חלקה 1020 (להלן: " הנכס"). ביום 15.6.04 החליטה מועצת העיר הרצליה לאשר פה אחד התקנת צנרת ביוב ברחוב האשל (קטע בין רחוב נילי-שבט מנשה) כולל את החלקה לעיל. ביום 1.11.05 נשלחה לעוררת הודעה על התקנת ביוב בדואר רשום. ביום 4.12.05 נשלחה לעוררת בדואר רשום דרישת התשלום. העבודות בביוב המשרתות את הנכס החלו במרץ 1991 והסתיימו באוגוסט 1991. לפני מועד זה לא היה קיים קו ביוב אשר שירת את הנכס.

5.      המשיבה טוענת כי ביום 9.11.83 ניתן לעוררת היתר בניה לבית מגורים הכולל גם הכנת בור סופג, זאת נוכח העובדה כי, כאמור, לא הייתה קיימת בשעתו תשתית ביוב אשר יכולה הייתה לשמש את הנכס. נוכח האמור לעיל שילמה העוררת לוועדה המקומית לתכנון ובניה - מרחב הרצליה אגרת בניה גם בגין בור סופג. העוררת לעומת זאת טוענת כי התשלום הזה מהווה דמי השתתפות עבור התקנת תשתית ביוב.

דיון והכרעה

טענת תשלום דמי השתתפות

6.      בחינת העובדות שאינן שנויות במחלוקת, דהיינו כי קו הביוב הותקן בשנת 1991, מוכיחה כי לא יתכן שהעוררת שילמה דמי השתתפות בשנת 1983, משום שקו ביוב לא היה קיים, כאשר נבנה ביתה בשנת 1983. צודקת ב"כ המשיבה בטענתה כי נספח א' לסיכומי העוררת המכונה "אישור מחלקת הביוב" אינו יכול להיות אישור לתשלום בגין קו ביוב שלא היה קיים וצודקת ב"כ המשיבה גם בטענתה כי מן התשריט שצורף עולה כי מדובר בבור סופג, שהותקן בחצר הבית דבר המעיד על כך שלא היה קו ביוב ולא הייתה ברירה לעוררת, אלא להתקין בור סופג ולפיכך לא שילמה מעולם היטל ביוב. לא יכולה להיות מחלוקת כי גם "דמי השתתפות" לא שולמו, משום שהמשיבה החלה לגבות על פי שיטת ההיטל עוד בשנת 1964 ולכן גם אם היה מותקן קו ביוב בשנת 1983, הרי שהתשלום בגינו היה על פי שיטת ההיטל ולא על פי שיטת "דמי ההשתתפות".

7.      לפיכך, הוועדה קובעת בסוגיה זו כי הוכח לה שהעוררת לא שילמה בשנת 1983 תשלום בגין קו ביוב ולפיכך טענתה זו של העוררת - נדחית.

חישוב השטחים

8.      אשר לטענה בדבר חישוב השטח לחיוב, הרי שהעוררת טוענת כי יש לחייב בהיטל ביוב בגין שטח של 420 מטר מרובע בלבד בעוד שהמשיבה טוענת כי השטח לחיוב 690 מטר מרובע.

9.       לעניין זה טוענת העוררת כי החיוב בדרישה מנוגד לאמור בחוק העזר, משום שחוק העזר מפנה לחישוב הקבוע בסימן ב' לתוספת השלישית לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970 (להלן: " התוספת השלישית"). לטענת העוררת (סעיף 43 לסיכומיה) בהתאם לסעיפים 1.00.6 ו- 1.00.7 לתוספת השלישית "בחישוב שטחי בניה לקביעת אגרות בניה אין לקחת בחשבון בנייני עזר, כי אם סה"כ שטחי הקומות של הבנין בלבד, ולזו בדיוק מכוון חוק העזר להרצליה בקובעו את "שטח הבנין" ואת "שטח הקומה"", כדברי ב"כ העוררת. לפיכך יש לחייבה לכל היותר בשטח בניין של 420 מ"ר.

10.  המשיבה בסיכומיה טוענת כי חוק העזר קובע כי בהגדרת "שטח קומה" יקבע כי השטח יחושב "לפי הבנוי למעשה", ורק לצורך "החישוב" של השטח הבנוי למעשה, שהוגדר בחוק העזר, מפנה חוק העזר לתוספת השלישית. עוד נסמכת המשיבה על דברי כבוד השופט אדמונד לוי ברע"א 4066/00 רמי דומיץ נ' עיריית הרצליה, פ"ד נו(3) 577 (להלן: " פסק דין דומיץ").

11.  חוק העזר להרצליה (ביוב), תשל"ד- 1974 קובע בסעיף 1 (סעיף ההגדרות) כך:

"" שטח קומה"- לפי הבנוי למעשה והמחושב לפי סימן ב' לתוספת השלישית לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970".

" שטח בנין" - הסכום במ"ר של שטחי כל הקומות שבבנין."

סעיף 1.00.6 לתוספת השלישית לתקנות התכנון והבניה מגדיר שטח קומה, כדלקמן:

"(א) שטחה של קומה הוא מספר המ"ר הכולל -

(1) של שטח ההשלכה האפקית של רצפתה;

(2) של השטח מתחת לקירותיה הפנימיים והחיצונים;

(3) של שטח ההשלכה האפקית של מרפסות, גבליות ויציעים הנמצאים בה;