החלטה בתיק וע 270/06

1.      העוררת, ילידת 1934, מבססת את עררה על הטענה לתחולת סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני.  לטענת העוררת, אביה וסבה נלקחו ביום הפוגרום ביאסי אל רכבות המוות.  העוררת ואחיה ראו את אביהם נדקר ברגלו, בדרכו אל קרון הרכבת. 

מרכבות המוות לא חזר סבה ואילו אביה, שנחשב זמן רב כמת, חזר  לאחר תקופה ארוכה.

יצויין כי בפניה הראשונה לא עלתה הטענה כי העוררת היתה בתחנת המשטרה או ראתה את דקירת אביה ברגלו.

המשיבה דחתה את הבקשה ביום 16.9.1997. על החלטה זו לא הוגש ערר.

2.      ביום 9.12.04 הגישה העוררת למשיבה בקשה לשינוי החלטה, לפי סעיף 18 לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז - 1957 (להלן - "החוק"), על סמך ראיות חדשות   כלהלן :

·        עיון בתיק האב, מר שייבוביץ ראובן, מעלה כי הוא מוכר בשל הפוגרום וכי אכן נפצע עת נגרר לקרון רכבת המוות;

·        תצהיר אחיה של העוררת, מר שי (שייבוביץ) יזהר, משנת 2004, לפיו עולה תיאור זהה לאירועים כפי שמתארת העוררת עתה, היינו כולל אירוע הדקירה ונוכחותה בו.

 המשיבה דחתה את הבקשה ביום 19.1.06 היות ולא הוכח מעשה אלימות נציונאל סוציאליסטי כלפי העוררת ולאור הוראות סעיף 18 לחוק.

על החלטה זו הוגש הערר דנן ביום 22.2.06. 

אל הערר צורף דף עד שנפתח ביד ושם בשנת 1957, לפיו סבה של העוררת נפטר ברכבות המוות בשנת 1941.

3.      תצהיר האח ותיק האב לא נכנסים לגדרו של סעיף 18.

הטענה לדקירת האב לעיני העוררת ואחיה מהווה עילה חדשה, אולם לא נוכל לומר כי שוכנענו מכך, ברמה העובדתית, לאור התרשמותנו והעובדה שהדבר לא עלה בפנייה הראשונה.

4.      לערר צורף, כאמור, דף עד עוד משנת 57', ממנו עולה כי הסב אכן מצא את מותו ברכבות המוות.

ברמה המשפטית, השאלה היא האם מות הסב, נכנס לגדרו של סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני. 

גישתה הליברלית של המשיבה היא, באופן חריג לגבי פוגרום יאס, כי מי שנספה בפוגרום, בני משפחתו הרלבנטים יכנסו לגדרו של סעיף 28, למרות שהמוות לא היה נגד עיניהם.

אולם, לטענת המשיבה, סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני חל אך ורק לגבי קרובים כהגדרתם בסעיף 1(3) לחוק הפיצויים הגרמני, היינו בן זוג או בן/בת למטה מגיל   18.

5.      דעתנו אינה כדעת המשיבה.  סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני דן בנזק נפשי שנגרם במישרין לעורר, כשמקורו של הנזק הוא בהלם או בבהלה כתוצאה מהיותו עד ראיה לפגיעה בקרוביו. לעומתו, סעיף 1(3) לחוק הפיצויים הגרמני קובע את התשובה לשאלה מתי ניתן יהיה לראות ברדיפת קרוב גם כרדיפה שפגעה והזיקה לקרוביו. לפיכך, כפי שקבענו למשל בוע 3012/02 שפילברג נ' הרשות המוסמכת, סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני לא חל רק במקרה של בן זוג או בן/בת, אלא יש לבחון את טיב הזיקה בין העורר לבין הקרוב אשר בשל הפגיעה בו נגרמה מעמסה נפשית.  יש צורך בזיקה הדוקה מאד, היינו בקרבה הדומה במהותה לקרבת דם מדרגה ראשונה, כדי שהאירוע יהווה מעמסה נפשית מספקת לצורך סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני.

בנסיבות הערר דנן, ניתן לקבוע בבירור כי בין העוררת, שהיתה ילדה בת 7, לבין הסב, היה קשר הדוק, גם מאחר וחיו יחדיו תחת קורת גג אחת, ודי בכך, לאור גישתנו, כדי לקבל את מות הסב כנכנס לגדרו של סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני.

6.      בכלל נסיבות הענין, כשמחד גיסא ספק אם עומדת העוררת בתנאי ס' 18 לחוק, שהרי לא היתה כל מניעה להמציא דף העד עוד בפניה הראשונה, ומאידך גיסא, לא יעשה  צדק אם תביעתה של העוררת תידחה מכל וכל, ננהג כפי שנהגנו במקרים רבים אחרים, כדי לאזן בין האינטרסים השונים: