אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק וע 2266/03

החלטה בתיק וע 2266/03

תאריך פרסום : 10/01/2008 | גרסת הדפסה
ו"ע
בית משפט השלום תל אביב-יפו
2266-03
13/07/2006
בפני השופט:
1. עינת רביד יו"ר
2. ד"ר עמנואל כץ - חבר
3. עו"ד שמואל בריצמן - חבר


- נגד -
התובע:
שי אורן
עו"ד שרון מאירי
הנתבע:
משהב"ט - ק. תגמולים
עו"ד אהרון לנדגרטן
החלטה

העובדות וההליכים

1.       זהו ערעור על החלטת קצין תגמולים מיום 10.8.03 ולפיה אין קשר בין המחלה הנפשית ממנה סבל המערער עוד טרם גיוסו ובין תנאי שירותו הצבאי. המחלה ממנה סובל המערער היא מחלה אפקטיבית ביפולרית (להלן: "המחלה").

2.       המערער נולד ביום 26.7.77 והתגייס לשרות חובה ביום 7.8.96. המערער התגייס בפרופיל 45 בשל ליקוי שמיעה ממנו הוא סובל מילדות. המערער התגייס לתפקיד שוטר צבאי במשטרה הצבאית. במהלך השרות המערער הופנה ביום 4.5.97 למיון פסיכיאטרי בבית החולים פוריה. בהמשך, ביום 22.12.97 הופנה לאשפוז בבית החולים תל השומר במחלקה פסיכיאטרית. ההפניה השניה לאשפוז היתה ע"י קב"ן, עקב מצב מאני פסיכוטי. בעקבות האשפוז מחודש דצמבר 97' שוחרר מן השרות בפרופיל 21.

3.       המערער טוען כי מצבו הנפשי נובע משירותו הצבאי. המשיב טוען כי גם טרם השרות סבל המערער מן המצב הנפשי ממנו הוא סובל היום וכי לא היה בתנאי שירותו של המערער כדי להוות טריגר משמעותי שיכול היה לגרום להתקף הפסיכוטי.

4.       הועדה שמעה את המערער, את פרופ' עמיחי לוי, פסיכיאטר, המומחה מטעם המערער ואת ד"ר בקר, המומחה מטעם המשיב.          

מצבו של המערער לפני השרות

5.       המערער כתב בתצהירו כי סבל מליקוי שמיעה באוזן שמאל מלידה והתחנך לפיכך בבי"ס במסגרת של ליקוי שמיעה. עוד מסר המערער בתצהירו כי בסוף שנת 1995 נתקף חרדה רבה בשל אירוע לב שארע לאביו ומרוב דאגה לא הצליח לישון במשך שתי לילות רצופים ואף איבד את התיאבון. לדבריו, באותה תקופה, פגש פעם אחת את הפסיכיאטר, ד"ר רצוני, מביה"ח גהה, אשר את שמו קיבל ממכרים של הוריו, והוא אמר לו שאין לו שום בעיה פסיכיאטרית, אלא הוא מצוי במתח ורשם לו כדורי הרגעה. על פי האמור בתצהירו, לקח המערער כדור אחד בלבד ויומיים לאחר מכן כבר יצא לטיול סוכות של הצופים בתפקיד ראש גדוד. על פי תצהירו, למעט אותו אירוע, לא היה בכל טיפול נפשי אחר ולא סבל מכל בעיה פסיכיאטרית קודם לגיוס.

6.       האירוע טרם הגיוס מוזכר גם במסמכים רפואיים. בסיכום מחלה מיום 22.12.97 מבי"ח תל השומר נכתב כי: "לדבריו, היו לו שני משברים נפשיים בעבר, האחד לפני שנתיים לאחר שאביו עבר אירוע לבבי, הוא היה במצב רוח מרומם, נבדק ע"י פסיכיאטר פרטי וטופל בתרופות... ההורים מספרים כי לפני שנתיים במהלך אירוע מאני, נבדק פעם אחת ע"י פסיכיאטר וטופל בבונדורמין בלבד." (ר' מסמך 8 לת"ר).

7.       המערער לא דיווח על אירוע זה לפני גיוסו.

השרות הצבאי

8.       על פי תצהירו, המערער גויס למשטרה הצבאית לתפקיד שוטר צבאי. לטענת המערער, במהלך קורס השוטרים הצבאים התברר לו כי מגבלות השמיעה שלו יפריעו הפרעה של ממש לתפקודו המבצעי כשוטר. במהלך הקורס נשלח המערער עם חבריו להבטחת ישובים בביתר עלית, כאשר מפקדיו הטילו עליו בתחילה לשמור בש.ג., אולם לאחר שהסביר להם את בעיית השמיעה מפקדיו נתנו הוראה כי לא ישמור אלא ישב בחמ"ל, בחדר סגור ומוגן.

9.       בהמשך, לאחר שכבר שירת כשוטר צבאי במשך תקופה, הורו לו מפקדיו להתייצב לפעילות מבצעית בגבול ירדן, בבסיס על גבול המערכת במקום שנקרא שיח חוסיין. המערער מעיד בתצהירו, כי מכשיר השמיעה שלו היה מקולקל באותה תקופה ובמצב כזה אינו מסוגל לשמוע ולהבין מה קורה סביבו ולכן אמר למפקדו, כי לא יוכל לתפקד כחיל וכי נשקפת סכנה לחייו ולחיי הסובבים אותו. אולם, מפקדו התעלם מהבקשה ושלח אותו לפעילות עם המכשיר המקולקל.

10.   בתגובה לכך המערער כותב בתצהירו כך: "מאותו רגע הרגשתי לחץ עצום בתוכי שכן לא שמעתי היטב, ידעתי שאני הולך לפעילות מבצעית על גבול ירדן, חשבתי שהגזרה היא חמה באופן יחסי ושאני במצבי עומד לההרג ונמצא בסכנת חיים". המערער מתאר כי חש תסכול עצום, אולם נשמע לפקודה והתייצב בשיח חוסיין.

11.   כאשר התייצב בשיח חוסיין, קיבל אותו אחד המפקדים ואמר לו שתפקידו, ביחד עם עוד חיל, לשמור על המגדל הנמצא בתוך המוצב וצופה על גדר המערכת ועל השטח שבתוך ירדן. המפקד עלה עמו למגדל, הראה לו, שבמגדל יש מקלע מאג וכן רימוני יד ואמר לו שבמקרה שיורים עליו כאשר הוא על המגדל הוא יכול להשתמש במאג וכי אם הוא מזהה דמויות מסתערות הוא יכול, לאחר קבלת פקודה מתאימה, לזרוק רימונים. המערער ביקש שלא לבצע את התפקיד הן משום שאינו חיל קרבי ולכן אינו יודע להשתמש במאג ורימונים והן משום בעיית השמיעה שלו. אולם, הדבר לא הועיל לו ובמשך כיומיים נאלץ לבצע שמירות על המגדל בשעות היום וגם בשעות הלילה. עפ"י תיאורו הוא היה מצוי כל העת בחרדה עצומה, כאשר מכשיר השמיעה שלו מקולקל והוא לא שמע היטב וכן בתסכול מאי הקשבה למצוקותיו האובייקטיביות.

12.   בלילה שבין 3.5.97 ל - 4.5.97, לאחר שסיים שמירת לילה שהלחיצה אותו מאוד, חזר לחדר שהוא עייף, מותש, לחוץ ובחרדה גדולה ואז שמע את מפקדו, ששמר באותה עת על המגדל מורה לו לרוץ ולעזור לחיל אחר לסגור את השער של גדר המערכת. המערער מתאר שנעל במהירות עצומה את הנעליים, שם עליו את הנשק והחל לרוץ במהירות, כדי למלא אחר הפקודה, אולם כאשר רץ לכיוון הגדר נתקף בפחד עצום שכמוהו לא חש לפני כן עד כדי כך, שחשב שבכל רגע הוא עומד למות ואף ביקש את נפשו למות, על מנת לשים קץ לסיוט בו מצא עצמו. כשאמר את זה למפקדו הוא הורה לו להניח  את הנשק על הריצפה ופינה אותו לביה"ח פוריה.

13.   בביה"ח פוריה, נבדק המערער ע"י פסיכיאטר מומחה, אשר כתב כי המערער הופנה למיון עקב עייפות יתר ומחשבות אובדניות. המערער נבדק על ידו ביום 4.5.97 ובבדיקה נכתב: "בהכרה מלאה, התמצאות תקינה, זכרון שמור, אפקט תואם. מצב רוח יציב ללא הפרעות בחשיבה אין מחשבות אובדניות אין הפרעה בתפיסה. התלונן על עייפות יתר וחולשה כללית". הפסיכיאטר סיכם את מצאיו וכתב: "מדובר בחיל שסובל מליקויי שמיעה... לדבריו, קשה לו לשמור בגבול בגלל בעיית השמיעה במובן בעיית קשב במיוחד עם .... בבדיקה לא היו סימנים פסיכוטים או דכאוניים, אין מחשבות אובדניות." הפסיכיאטר המליץ להפנותו לקב"ן במיוחד לטפל בסוגיית השתלבותו של חיל עם ליקויי שמיעה. הפסיכיאטר לא מצא צורך לאשפוז או בטיפול פסיכיאטרי. כמו כן התבקש לשקול העברתו לשרות במקום אחר. הפסיכיאטר המומחה היה ד"ר אבו נסרא. כמו כן, נבדק ע"י רופאה נוספת ד"ר קבשה לודמילה. ב"כ המשיב בירר והודיע לועדה בדיון ביום 8.11.04 כי למרות שלא צוין בחותמת של ד"ר קבשה כי היא פסיכיאטרית מומחית, הרי עפ"י בירור שעשה, הרי שהיא היתה אז פסיכיאטרית מומחית. (ר' עמ' 3 שורה 34-30). בבדיקה זו מצוין כי המערער מתלונן על הרגשת מתח, עייפות יתר ונדודי שינה במשך שבוע מאז שעבר לשרות הנוכחי ששם חייב לעשות שמירות לילה. עוד מצוין שם שהמערער בבדיקותו ציין שהוא מודאג מתנאי השרות הנוכחים ומוסר כי בבסיס הקבוע הרגיש יותר טוב. ד"ר קבשה כותבת בסיכום כי המערער עבר מצב חרדה ולא מגלה סימנים פסיכוטים או דכאונים. עוד היא כותבת כי מדובר כנראה בקווים של אישיות בלתי בשלה ברקע.  המערער עצמו בעדותו בפנינו ציין כי הגיע לביה"ח בערך בשעה 01:00 בלילה. והיה מבולבל מאוד הוא אף לא זכר לומר שנבדק ע"י שני רופאים ולא רק ע"י רופאה אחת. המערער גם תיאר בעדותו כי לא ישן 3 ימים ולא אכל טוב והיה לחוץ מאוד (ר' עמ' 5-4 לפרוטוקול).

14.   לאחר הבדיקה בבית החולים פוריה, קיבל המערער 3 ימי חופשת מחלה וחזר לבסיס האם שלו בקסטינה שם עפ"י תצהירו, נבדק ע"י קב"ן אשר קבע שהוא יכול להמשיך לשרת במשטרה הצבאית עם כי ללא נשק. עפ"י תצהירו, סבל המערער מאותה תקופה מהיותו מקור לצחוק בשל כך שנלקח ממנו הנשק. אולם זמן קצר לאחר מכן הורו לו מפקדיו לחתום על אקדח בכך הוא חזר לשאת נשק. לטענתו, בתצהיר הוא נחרד מכך שהורו לו לשאת נשק מחדש משום שהיה בחדרה מכל הקשור בכך. עפ"י תצהירו הוא פנה למפקדיו ואמר שהוא מעדיף שלא לשאת נשק אך פניותיו נדחו. לפיכך, למרות שהפקודות היו שעליו לנוע עם נשק ומחסנית בתוכו, הרי שהחרדה שלו גרמה לו להוציא את המחסנית מהאקדח ולפעול בנגוד לפקודות. תפקידו באותה תקופה היה לאבטח אישים עם נשק והשילוב של התפקיד המבצעי עם העובדה שלא קיים את הפקודות, הלחיצה אותו עוד יותר. בעדותו בפנינו העיד המערער על תקופת הליווי והאבטחה. , כי היה זה ליווי ייצוגי בלבד ואז למעשה אסור היה להם לשאת נשק ואף אחד מהם לא היה נושא נשק. (ר' עמ' 7 שורות 35-25 ושוב בעמ' 12 שורות 27-20). 

15.   למרות הכל, בתחילת חודש נובמבר 97' הודיעו לו מפקדיו כי הוא מועמד למבדקים לקורס קצינים, והוא אכן פנה למבדקים, אולם, סופו של דבר שלא התקבל. עפ"י תצהירו, קיבל המערער את ההודעה על דחיתו מקורס קצינים בצורה קשה, מצבו הנפשי הדרדר והוא נשלח לבית חולים תל השומר שם אובחן כסובל מבעיות פסיכיאטריות ושוחרר מצה"ל בפרופיל 21.

16.   עפ"י סיכום המחלה בבית החולים תל השומר מיום 22.12.97 הרי שהמערער הופנה לאשפוז ע"י קב"ן עקב מצב מאני פסיכוטי, שהתבטא במצב רוח מרומם, פעילות יתר, הפרעה בשינה, שהחלו כשבועיים טרם אשפוזו והתגברו בהדרגה. באותו אשפוז הוא סיפר כי היו לו שני משברים נפשיים בעבר האחד לפני שנתיים לאחר שאביו עבר ארוע לבבי ובמהלך השרות כאשר סבל מאותו מצב רוח דכאוני והופנה למיון בבית החולים פוריה. האבחון בקבלתו היה שהוא במצב מאני עם סממנים פסיכוטים קלים, כאשר האבחון היה מצב מאני עם סממנים פסיכוטים ואפשרות למחלה ביפולרית. כאמור, בעקבות אשפוז זה שוחרר המערער מן השרות וזאת לאחר כשנה ו-4 חודשים בשרות.

חוות הדעת

17.   חוות הדעת מטעם המערער ניתנה ע"י פרופ' עמיחי לוי, אשר אבחן אותו כסובל ממחלה אפקטיבית ביפולרית ועפ"י חוות דעתו, המערער לא היה חולה בנפשו טרם השרות הסדיר ותנאי השרות הצבאי ולחציו הם שגרמו לפריצת האפיזודה הדכאונית הראשונה של מחלתו ובהמשך גם להדרדרות הנוספת ולאפזודה מאנית ראשונה של המחלה. פרופ' עמיחי לוי מתייחס לארוע שקדם לשרות ומכנה זאת "תגובת חרדה למצבו הבריאותי הבלתי תקין של אביו" וקובע בחוות דעתו כי מדובר בתגובה "תואמת". פרופ' לוי אינו מקבל כי קיימת עדות להתקף מאני קודם לשרות, משום שאין רישום בזמן אמת לא על טיפול פסיכולוגי ובוודאי שאין רישום על אשפוז קודם. עוד מציין פרופ' לוי כי השרות הצבאי על אופנוע הינו מלחיץ לגבי אדם עם ליקוי שמיעה וכך גם לגבי אותו ארוע של שמירה בסמוך לגבול.

18.   ד"ר בקר בחוות דעתו מציין כי הוא מסתמך לענין הארוע שקדם לשרות הצבאי על סיכום המחלה מתל השומר ששם כתוב כי לדברי המערער הוא היה במצב רוח מרומם לאחר שאביו עבר ארוע לבבי וכי הוא נבדק ע"י פסיכיאטר פרטי וטופל בתרופות. ד"ר בקר הפנה את תשומת הלב לכך, שגם ההתקף המאני בצבא היה קצר וחלף ללא טיפול תרופתי ולכן יתכן מאוד שזה היה הדין לגבי הארוע שקדם לשרות. כמו כן הוא אינו מקבל כי הפניה לבית החולים פוריה היתה בעקבות אפיזודה דכאונית או חרדתית, אלא אפיזודה חרדתית לכל היותר ולא ניתן לקשור אותה מבחינה מהותית או כרונולוגית עם מחלתו של המערער. ד"ר בקר ציין כי המערער לא סיפר בבדיקה לפני הגיוס או במהלכו, על הארוע שעבר ועל כך שנבדק ע"י פסיכיאטר ואין לדעת מה היה קובע פסיכיאטר שהיה בודק אותו כאשר כל המידע בפניו. יתר על כן, במהלך עדותו, כאשר נשאל מפורשות הסביר ד"ר בקר כי לפי מיטב הבנתו המערער היה חולה לפני הגיוס משום שלדעתו היה לו ארוע מאני לפני הגיוס אולם לגבי אותו ארוע, יש מעט אינפורמציה ולכן בסיכום הוא מעיד, שהוא לא יודע אם המערער היה חולה לפני הגיוס, אבל קיימת האפשרות הסבירה שהוא היה חולה ביום הגיוס (ר' עמ' 13-12 לפרוטוקול).

דיון והכרעה

19.   מחלה ביפולרית או מחלה אפקטיבית קרויה בלשון העם מאניה דפרסיה. זו מחלה שעיקר הביטוי שלה זה התקף של מצב רוח מרומם שנמשך תקופה מסוימת, בסביבות שבוע, והתקף של מצבי רוח דיכאוניים, שמתבטאים במצב רוח ירוד, ירידה תפקודית וסימפטומים אחרים. יש לציין שיחסית לסכיזופרניה, הרמיסיה טובה יותר (ר' עדותו של ד"ר בקר בעמ' 14-13).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ