אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק וע 1817/03

החלטה בתיק וע 1817/03

תאריך פרסום : 22/10/2008 | גרסת הדפסה
ו"ע
בית משפט השלום תל אביב-יפו
1817-03
10/08/2005
בפני השופט:
1. עינת רביד יו"ר
2. ד"ר חנינא קכל - חבר
3. עו"ד יהודית ארבל - חברה


- נגד -
התובע:
שלום בן
עו"ד אליוב
הנתבע:
משהב"ט אגף השיקום
עו"ד תדמור
החלטה

1.      זהו ערעור על החלטת ק. תגמולים מיום 13.5.03 ולפיה, אין קשר בין מחלת המערער ובין תנאי שרותו הצבאי. מחלת המערער היא מחלת הלוקמיה. המערער טוען, כי קיים קשר בין הקרינה האלקטרו מגנטית אליה נחשף וכן חשיפתו לחומרי הניקוי והסולר במסגרת שרותו הצבאי, לבין מחלתו.  

2.      המערער נולד ביום 29.1.82 והתגייס לשירות חובה ביום 23.7.00, בפרופיל 97. המערער, שהתגייס לנח"ל כלוחם, עשה טירונות במשך כ-4 חודשים ולאחריה נשלח לאימון מתקדם, שנמשך כחודשיים. ביום 22.11.00 (לקראת סוף הטירונות), התלונן המערער על נפיחות באזור הצוואר, הרופא שבדק את המערער, שלח אותו לבדיקות נוספות, אולם לא נתקבלה תשובה לגבי ממצאים פתולוגים. בסוף יולי 01' לאחר שנת שירות אחת, אושפז המערער בבית החולים תל השומר, לאחר תלונות חוזרות על כאבים באזור המפשעה. במהלך אשפוזו, אובחן כי הוא סובל מלוקמיה מסוג ALL של תאי T. בשל מחלתו זו שוחרר המערער משירות החובה בינואר 02.

3.      הועדה שמעה במהלך 3 ישיבות את העדים הבאים: המערער, פרופ' לרמן, מומחה לרפואה תעסוקתית, מומחה מטעם המשיב, פרופ' ריכטר, ראש היחידה לרפואה תעסוקתית וסביבתית בפקולטה לרפואה בירושלים, מומחה מטעם המערער, סא"ל ד"ר אמנון דובדבני, ראש תחום קרינה אלקטרו מגנטית ואקוסטיקה בחיל הרפואה, מר יוני שיף, ראש מדור תאימות אלקטרו מגנטית בלוט"ם, האחראי על בדיקות קרינה הנפלטות מהמכשירים "קשת" ו"שלגון".

תנאי השירות

4.      המערער כאמור, התגייס בסוף יולי 2000 ובמשך חצי שנה היה בטירונות ובאימון מתקדם.

5.      בחצי שנה הנוספת, דהיינו, מחודש פברואר 2001, שירת בשלושה בסיסים: בסיס אליקים, שבו נערך אימון לפני תעסוקה מבצעית ובו שהה כשבועיים; מוצב "ליבנה" על קו זרעית, שבגבול הצפון למשך כחודש; לאחריו, במחצית מרץ 2001, שירת במוצב "דבורנית" למשך כחודש וחצי; ובתחילת מאי 2001 חזר למוצב "ליבנה" בו שהה עד לאבחון המחלה והאשפוז, בסוף חודש יולי 2001. סה"כ שהה המערער בבסיס "ליבנה" כ-4 חודשים. 

6.      עפ"י תצהירו של המערער, במוצב "ליבנה" היתה מערכת "קשת", אותה היה צריך לאפס ע"י ג'יפ הסיור מדי ערב. עפ"י עדותו של המערער, הטווח הקרוב ביותר בו נחשף לקרינת הקשת הינו 10 מטר מהקשת, עת חלף על פניה בסיוריו על כביש המערכת (שורה 14-3 בעמ' 22 לפרוטוקול מיום 5.9.04). כמו כן, הצהיר המערער כי על ג'יפ הסיור בו נסע, נמצא "שלגון", שהינו מעין אנטנה בגובה של חצי מטר ועליה אנטנות קטנות נוספות. ה"שלגון", עפ"י עדותו של המערער, בחקירתו הנגדית, לא הופעל תמיד, אלא רק ברוב הפעמים,  וה"שלגון" גם לא נדרש לתפקידו לפוצץ מטענים, מכיוון שבאותה תקופה לא היו מטענים בפועל וגם לא חדירות, אלא קריאות בלבד, על סמך "נגיעות בגדר" (ר' עמודים 26-24 לפרוטוקול 5.9.04). אשר לטווח שבו הלך המערער, כאשר ירד מהג'יפ בעת סיור, הרי, שעפ"י עדותו, מדובר היה בטווח שנע בין 15-4 מטר. (ר' שורה 30-29 בעמ' 26 לפרוטוקול מיום 5.9.04). עוד ציין המערער כי במוצב "ליבנה" היו מוצבות אנטנות גבוהות, אשר גובהן נע בין 15-10 מטר. המערער לא תפעל אנטנות אלה במוצב ולענין זה העיד ד"ר אמנון דובדבני, כי האנטנות במוצב "ליבנה" נבדקו בתקופות הרלוונטיות וכי הן מוצבות בגובה שאין בו כדי לסכן את חיילי המוצב והן נפלטות באלומה דקה (ר' תצהירו מיום 26.9.04 סעיף 4).

7.      כאמור המערער שהה גם במוצב "דבורנית" ובתצהירו הוא מציין, כי גם במוצב זה מוצבות הרבה מאוד אנטנות וכי עמדות השמירה במוצב היו במרחק של כמטר או שניים מהאנטנות, לכן הואיל ושמר כשמונה עד שתים עשרה שעות ביום, הרי שזו מידת החשיפה, לטענתו, לקרינה. לענין זה העיד ד"ר אמנון דובדבני, כי ביקר במקום בספטמבר 2000 וכי אלומות האנטנות, משודרות בעוצמה נמוכה והן אינן מכוונות לאזורים בהם עוברים או שוהים חיילים, לרבות עמדת השמירה, ובכל מקרה הן משודרות באלומה דקה או בגובה שאינו מסכן את החיילים (ר' סעיף 5 לתצהירו מיום 20.10.04 ור' סעיף 4 לתצהירו מיום 26.9.04).

8.      בתצהירו, מציין המערער בנוסף, כי מיוני 2001 הוצב לעבוד במטבח ובסיורי לילה, כאשר בעבודה במטבח, לטענתו, עבד עם חומרים רעילים כגון: חומרים לניקוי תנורים, מלבנים ואקונומיקה (ר' סעיף 9 לתצהירו). אין בתצהיר מיום 19.5.02 כל התייחסות לחשיפה לסולר. יחד עם זאת, בתצהיר מיום 25.1.03, ציין המערער לראשונה כי השתמש בסולר לניקוי נשק וכי באחת הפעמים, כמות גדולה של סולר הותזה על גופו ובגדיו נספגו בחומר. המערער מציין שמדובר בתקופה שהיה במוצב "ליבנה".

9.      אשר להתפתחות המחלה, הרי, שכאמור, לאחר 4 חודשים בשרות, התלונן המערער על נפיחות בצוואר, ללא כאבים, ואף נעשו לו בדיקות דם, אשר לא אבחנו דבר. אותה נפיחות נמשכה ולא חלפה, אלא רק לאחר שקיבל המערער טיפול כימותרפי, לאחר שאובחנה המחלה (ר' סעיף 2 לתצהיר המערער ועמ' 19-18לפרוטוקול מיום 5.9.04). בתחילת חודש מאי 01' התלונן המערער על  כאבים באשכים ותחושה של שריפה במתן שתן. עפ"י מסמך 52 לת"ר, התייצב המערער ביום 9.5.01 בפני הרופא והתלונן על כאבים באשכים, הנמשכים מזה כחודש וחצי. מכאן, שהמחלה התקדמה והחלה לתת סימפטומים, כבר במחצית מרץ 2001. במחצית מרץ 2001, היה המערער, ככל הנראה, כחודש במוצב "ליבנה" ואולי החל את שרותו במוצב "דבורנית".  המערער, בחקירתו הנגדית בעמ' 29  לפרוטוקול מיום 5.9.04, מאשר כי הכאבים החלו כבר לפני התלונה הראשונה. יש לציין, כי גם בבית החולים איכילוב בו נבדק ע"י אורולוג ביום  24.5.01, צוין כי הכאבים נמשכים כ-9 שבועות.

חוות הדעת הרפואיות

10.  שתי שאלות רפואיות עיקריות עומדות בפנינו, האחת, תקופת החביון של מחלקת הלוקמיה (דהיינו, תקופת הזמן שעוברת בין מועד תחילת החשיפה לגורם הסיכון התעסוקתי לבין ביטויו הראשון של הגידול מבחינה קלינית) והשניה, הקשר בין קרינת אלמ"ג וחומרים, שהמערער טוען כי נחשף אליהם, לבין המחלה.

11.  בשאלת החביון, כותב פרופ' ריכטר בחוות דעתו כך: "מר שלום פיתח את סימני המחלה הראשונים פחות מ-6 חודשים מאז החשיפה הראשונה שלו במוצב "ליבנה". כלל ידוע באפידמיולוגיה הוא, שחשיפות גבוהות לחומרים מסרטנים כימיים או לגורמים פיזיקליים (למשל קרינה), עלולים לגרום לסרטן תוך זמן קצר ביותר". בשאלת הקשר בין קרינת אלמ"ג סבור פרופ' ריכטר, כי עפ"י שני מחקרים, האחד של גולדשמיט משנת 1995, בהקשר לעובדי שגרירות ארה"ב במוסקבה והשני של זמיגלסקי,  באשר לצבא הפולני, שפורסם בשנת 2001, הרי גם חשיפה נמוכה לקרינת אלמ"ג, מסכנת את בריאות האדם. בשאלת הקשר בין החומרים הכימים (חומרי הניקוי והסולר), כותב פרופ' ריכטר, כי חומרי הניקוי בתנורים והסולר מחילים ממיסים אורגנים, שחלקם הגדול ידוע כמסרטן בדרגות שונות, היכולים להגיע למח עצם. פרופ' ריכטר מזכיר ממיסים ארומטים, פולי צקלים ויתכן בנזן ונגזרותיו.     

12.  בשאלת החביון, כותב פרופ' לרמן בחוות דעתו, כי תקופת החביון המינימאלית בבני אדם היא 6-4 שנים, כאשר מדובר בלוקמיה הקשורה לקרינה מייננת ועד 40 שנה ויותר כאשר מדובר בגידולים הקשורים לחשיפה לאסבסט. אשר לקשר בין חשיפה לאלמ"ג והתפתחות לוקמיה, פרופ' לרמן, הביא בפנינו את עמדת הועדה הבינלאומית למיגון בפני קרינה לא מייננת, של ארגון הבריאות העולמי, ולפיה לא הוכחו נזקים ברמה התאית, מקרינה אלקטרו מגנטית בתדירות בה פועלות האנטנות להן טוען המערער. הנזקים היחידים שהוכחו הם אלו הקשורים באפקט החימום. כמו כן מציין פרופ' לרמן שני מאמרים, האחד של ד"ר נצר ממאי 2001 ולפיו, צוות מדענים מאירלנד חקר נושא זה והגיע למסקנה, שאין כל תימוכין או ממצאים שיצביעו על קשר בין חשיפה לקרינה לבין תחלואה ממארת. עוד מביא פרופ' לרמן, מחקר שפורסם בשנת 2002 ובו בוצע מעקב אחר כ - 40,000 חיילים צי אמריקאי במשך למעלה מ-40 שנה, אשר היו חשופים לרדאר ונמצא שהסיכון היחסי שלהם היה נמוך מאחד. גם בפרסום של המועצה הלאומית הבריטית להגנה מקרינה בשנת 2004, סוכמה עמדת הארגון, כי לא קיימת הוכחה לקשר עם סרטן וחשיפה לרמות קרינה רגילות. עוד מציין פרופ' לרמן, כי הקרינה הלא מייננת אינה נכללת ברשימת החומרים המסרטנים, המפורסמת בישראל ע"י הועדה הבין משרדית לחומרים מסרטנים, מוטגנים וטרטוגניים, וכן כי גם במהדורה האחרונה בספרו של הריסון, ברפואה פנימית, לא מוזכר חשיפה לקרינות רדיו ומקרוגל כגורם לסרטן. באשר לחשיפה לחומרים כימים להם טוען המערער, כותב פרופ' לרמן, כי גם אם נחשף המערער לחומרים אלה, הרי שמדובר בתקופת חביון בלתי מספקת, מדובר כזכור ב-30 יום, בהם עבד עם חומרי ניקוי, הנמצאים בשימוש יום יומי נרחב בקרב האוכלוסייה, ובכל מקרה, עפ"י מחקרים ומאמרים שהתפרסמו לאחרונה, בשנת 2003, אין קשר בין חשיפה לשמנים מינרלים לבין לוקמיה וכן אין הוכחה לגבי קיומם של ממיסים ארומטיים, פוליציקליים בחומרים בהם עבד המערער ואף אין הוכחה לקשר בינם לבין לוקמיה.

עדויות המשיב לענין מידת החשיפה

13.  המשיב, הביא לעדות שני מצהירים, לענין הבדיקות שנערכו למכשירים במוצבים וכן לענין התקן ורמת החשיפה. מעדויותיהם של ד"ר אמנון דובדבני ומר יוני שיף, האחראים לנושא זה, עולה בברור, כי המכשירים נבדקים ועומדים בדרישות התקן. עוד יש לציין, כי עוצמת הקרינה יורדת עם ריבוע המרחק, כלומר, עמידה במרחק של מטרים ספורים בלבד ממקור הקרינה הלא מייננת הופכת את הקרינה לזניחה לחלוטין (ר' עדותו של פרופ' לרמן בעמ' 40  לפרוטוקול מיום 5.9.04).

14.   סא"ל דובדבני הגיש גם מסמכים של דו"ח בחינת קרינה ומר יוני שיף הגיש דו"ח תוצאות בדיקה של רמות הקרינה אליהם נחשפים החיילים בסביבת ה"שלגונית". שני העדים העידו, כי היו בבסיסים בהם מדובר וכי המכשירים נבדקו ונבדקים.

דיון והכרעה

15.  דין ערעור זה להדחות ולהלן נימוקינו.  

16.  לא השתכנענו מעדותו של המערער ולאחר ששמענו גם את עדויות המשיב, כי המערער נחשף לרמת קרינה מסוכנת במהלך שרותו הצבאי. נזכיר, כי המערער שירת במוצב "ליבנה", עד להופעת הסימפטומים הראשונים של כאבים באשך במשך כחודש. באותה תקופה, חייבה אותו עבודתו בקירבה למערכות "קשת" ול"שלגון". אשר ל"קשת", הרי שהמערער העיד, ששהה בעת סיור על כביש המערכת,  במרחק של כ-10 מטרים מן ה"קשת". על פי עדותו של יוני שיף, רמת החשיפה לקרינה במרחק כזה הינה נמוכה פי שניים לפחות מהתקן (סעיף 4 ו - 9 לתצהיר מר שיף). אשר ל"שלגון", המערער העיד, כי שהה במרחק שנע בין 15-4 מטרים מן ה"שלגון" (הממוקם כזכור על גג הג'יפ בו נסע הסיור) ועפ"י עדותו של מר שיף והדו"ח שהגיש לענין רמת הקרינה בסביבות ה"שלגון", הרי שבמרחק של 2 מטר מהג'יפ ואילך, יורדת עוצמת הקרינה לעוצמה המהווה 58% מהתקן. גם בהנחה שהמערער התקדם לאורך הג'יפ בצמוד לג'יפ למספר שניות, בדרך לסריקה הרגלית של אזור ההתרעה על נגיעה בגדר ובחזרתו לג'יפ, הרי שבאותו קטע קצר של פחות משני מטר, אשר בו עוצמת הקרינה מהווה 138% מהתקן, ניתן לשהות עפ"י התקן בעוצמה זו עד 4 דקות ברציפות ובשבירת הרציפות ניתן לשוב ולשהות שוב עד 4 דקות רציפות (ר' סעיף 8 לתצהיר מר שיף ושורות 28-7 לפרוטוקול מיום 15.11.04). מכאן, שהועדה אינה מוצאת, שהמערער נחשף בצורה משמעותית כלשהי, במהלך החודש בו שהה במוצב "ליבנה" לקרינה אלקטרו מגנטית היכולה לסכן את בריאותו. אשר לשרות במוצב "דבורנית", לא הוכח האם המערער שהה שם עוד קודם לתחילת הסימפטומים, אך גם בהנחה ששירת שם כשבועיים, הרי שמדובר באנטנות הממוקמות גבוה, המקרינות באלומה צרה ומעל לראשי החיילים גם במגדלי השמירה.                           

17.  סימפטומים של ממש למחלתו של המערער, הופיעו כבר במחצית מרץ 2001. משמעות הדבר הוא, שקודם לסימפטומים שהה המערער כחודש במוצב "ליבנה" וככל הנראה שבועיים במוצב "דבורנית". מדובר בתקופה קצרה ביותר שעפ"י האסמכתאות שהובאו לפנינו, לא יכולה לגרום לפריצת מחלת הלוקמיה. יש לציין שד"ר ריכטר בחוות דעתו, בהתייחסו לתקופת החביון, מייחס למערער חשיפה של "פחות מ-6 חודשים". בחקירתו הנגדית, הסביר פרופ' ריכטר כי, כאשר עוצמות החשיפה גבוהות, תקופת החביון עלולה להיות מאוד קצרה, כאשר "התהליך יתחיל עם הפגיעה הראשונה" (ר' עדותו בעמ' 7 לפרוטוקול מיום 5.9.04). אולם, כאשר התבקשה התייחסותו לאמור בספרי הלימוד, דהיינו, תקופת חביון של שנתיים וחצי, אמר כך: "אבל זה עלול להיות קצר יותר.. אני בעצמי לא ראיתי טקסט (הכוונה לטקסט בוקס - הועדה), אבל קולגות שלי אמרו שלגבי לוקמיה תקופות החביון עלולות להיות מאד מאד קצרות.... אנחנו לא יכולים לומר מהי תקופת החביון, אי אפשר. התהליך יכול להתחיל מהיום הראשון." (ר' עמ' 8 לפרוט' מיום 5.9.04).     

18.  מתשובתו הנ"ל של פרופ' ריכטר, אנו למדים, כי אין בידו אסמכתא הסותרת את הקביעה, כי נדרשת תקופת חביון, דהיינו חשיפה לחומרים, של לפחות שנתיים וחצי, על מנת לגרום למחלה. מכאן, שטענת המשיב הנסמכת על ספרי הלימוד, כי נדרש תקופת חביון של שנתיים וחצי לא נסתרה, ובוודאי שחשיפה של חודש וחצי עד להופעת הסימפטומים הראשונים, בהנחה שהסימפטום הראשון היו הכאבים באשכים ולא הופעת הנפיחות באזור הצוואר, אינה מספקת, כדי לקבוע קשר בין גורם החשיפה לבין המחלה. נראה כי די בכך כדי לדחות את הערעור.

19.  הועדה גם בחנה את חוות הדעת של פרופ' לרמן ואת חוות הדעת של פרופ' ריכטר ושמעה את עדויותיהם. הועדה לא השתכנעה מחוות דעתו של פרופ' ריכטר, כי ניתן לקבוע קיומה של "אסכולה", כנדרש בפסיקה, לעניין קשר בין קרינת אלמ"ג להופעת מחלת הלוקמיה. אין בחוות דעתו זו של פרופ' ריכטר חידוש לחוות דעת קודמות, שהגיש לועדה לקשר שכזה והועדה התייחסה להחלטות קודמות לחוות דעת של פרופ' ריכטר וחוות דעת של פרופ' הורן ודחתה את דעתם, כי קיימת הוכחה ברמת ה"אסכולה", לקשר בין קרינת אלמ"ג לבין התפתחות סרטן. לענין זה, נפנה לע"נ 544/97 גילת רוטקופ נ' ק. תגמולים, ע"נ 403/97 חיה ליכציגר נ' ק. התגמולים, ו"ע 1324/01 הדס מנחם נ' ק. התגמולים, ו"ע 1190/01 איתי פוירשטיין נ' ק. תגמולים, ע"נ 626/99 דני אברמוביץ נ' ק. התגמולים, ע"נ 352/97 ארוך משה נ' ק. התגמולים, ע"נ 209/99 אבי מאור נ' ק. התגמולים.  הועדה מפנה לניתוח של חוות הדעת שנעשו באותן החלטות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ