אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק וע 1115/04

החלטה בתיק וע 1115/04

תאריך פרסום : 05/06/2008 | גרסת הדפסה
ו"ע
בית משפט השלום תל אביב-יפו
1115-04
17/09/2006
בפני השופט:
1. עינת רביד יו"ר
2. ד"ר עמנואל כץ - חבר
3. עו"ד שמואל בריצמן - חבר


- נגד -
התובע:
פיקל מנשה
עו"ד מרדכי אינהורן
הנתבע:
משרד הביטחון - ק. תגמולים
עו"ד תמי שחף
החלטה

1.       תיק זה החל את דרכו עוד בשנת 1985 בע"נ 112/85 בפני ועדת הערעורים בראשות כב' השופט (בדימוס) יעקב ינון (להלן: " התיק המקורי"). הועדה דנה בערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 21.11.84, בה דחה את תביעת המערער להכיר בו כנכה בשל מחלת יתר לחץ דם שהתגלתה אצל המערער תוך כדי שירות מילואים, שהחל ביום 18.1.84. במסגרת ע"נ 112/85 טען המערער בפני הועדה, כי מחלת יתר לחץ דם, שנתגלתה אצלו ביום 26 בינואר 1984 בעת שירות המילואים היתה בעקבות תנאי שירותו, דהיינו לחץ נפשי שחווה במהלך ועקב המילואים, הוא שגרם לו להתפתחות המחלה. המערער תמך את עמדתו בחוות דעת של ד"ר אילן זומר, אשר סבר שיש קשר בין הלחץ הנפשי בזמן שירות המילואים לבין הופעת יתר לחץ דם אצל המערער. יש לציין ששני המומחים שהופיעו בפני הועדה, בראשות כב' השופט יעקב ינון, בתיק המקורי, הסכימו, כי מדובר ביתר לחץ דם ראשוני וכן כי השירות היה כרוך במתח נפשי, אליו התווסף אופיו של המערער שחיפש את הצדק בכל דרך והדבר גרם לו לחיכוכים. המשיב הסתמך על חוות דעת ארוכה, מפורטת ומרובת אסמכתאות של פרופ' פרנקל ולפיה אין למתח ודחק כל תפקיד בהתפתחות יתר לחץ דם ראשוני. ב"כ המשיב טענה בפני הועדה כי אמו של המערער סבלה מיתר לחץ דם וכי אביו של המערער לקה בהתקף לב בגיל 65, זמן קצר לפני שירות המילואים. הועדה בהחלטתה ביום 5.6.94 קבעה כי אין צורך במקרה שבפניה להכריע בשאלה העקרונית האם עלול מתח להוות לפחות מאיץ או מחמיר את יתר לחץ דם משום שמחוות דעתו של ד"ר זומר, נעדרת התייחסות לשתי עובדות חשובות, דהיינו הגורם התורשתי, המהווה גורם עיקרי בהתהוות יתר לחץ דם ובהתפתחותו וכן התקף הלב בו לקה אבי המערער ואשפוזו סמוך לשירות המילואים, שסביר שהשפיע על המערער. לכן, הוחלט בתיק המקורי לדחות את הערעור.

2.       המערער הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי בתל אביב (ע"א 1743/94). בביהמ"ש המחוזי נשמע הערעור בפני ההרכב של כב' השופטים אבן ארי, בר אופיר וברלינר. ההרכב דחה את הערעור בכותבו בסיכום פסק הדין, שניתן ביום 24.3.96, כך:

"למעשה יכולנו לעצור בנקודה זו, שהרי אם אין כלל אסכולה קושרת בין מתח ליתר לחץ דם אסנציאלי (ראשוני-הועדה) - אין לערעור בסיס. מעבר לנדרש נעיר עוד, כי גם הכרה עקרונית בקיומה של אסכולה עדיין לא היתה משנה את התוצאה. כדי לענות לדרישת הקשר הבסיסי - צריך שאסכולה תגדיר בפרוט סביר את מהות הארוע או המצב הגורמים או מחמירים את המחלה... ההשלכה לענייננו ברורה על פניה ואינה טעונה פרשנות. בענין קליג' הנ"ל, הציב ביהמ"ש מבחן נוסף בדרך להכרה באסכולה כיוצרת קשר בין מחלה לתנאי שירות, והוא מבחן ההסתברות... לענייננו - אפילו היה מוכח קשר כזה ואפילו היתה דרגת ההסתברות מוכחת ועומדת על שיעורים גבוהים - ספק אם דווקא המערער היה עומד בקריטריונים של ההסתברות, שהרי לגביו קיים גורם מוכח, תורשתי לפרוץ המחלה. על סמך כל האמור לעיל, אני דוחים את הערעור."

3.       המערער פנה לביהמ"ש העליון בערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי (רע"א 4590/96). כב' השופטים שלמה לוין, גולדברג ודורנר כתבו בפסק דינם מיום 8.5.97 כך:

"הערעור מתקבל במובן זה שפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי יתבטל והענין יחזור לועדה על מנת שד"ר זומר יחקר על תצהירו ויתייחס לגורמים התורשתיים שעליהם הצביעו מומחי המשיב. לאחר מכן, תינתן על ידה החלטה חדשה. אם כי הדיון מוחזר לועדה למטרה האמורה בלבד, היא הועדה עצמה רשאית, לפי שיקול דעתה, לקבל כל חומר נוסף שיהיה לה ראוי לקבלו בעקבות החקירה האמורה".

4.       ביום 22.8.04, פנה המערער לראשונה לועדה זו בבקשה שהוכתרה בכותרת: "בקשה בכתב" ובה ביקש כי הועדה תיישם את האמור בפסק דינו של ביהמ"ש העליון ותקבע מועד לדיון. בנימוקי הבקשה הסביר ב"כ המערער, כי המתין לקבלת תאריך חדש מאת ועדת הערעורים, כאשר בתקופה זו, עקב טעות משרדית, אשר התגלתה לב"כ המערער בסמוך להגשת הבקשה, הועבר תיקו של המערער לארכיב חיצוני ולכן לא פעל בו עד מועד הבקשה באוגוסט 2004, כאמור. הועדה פתחה תיק נוסף ו"ע 1115/04 אשר אוחד עם התיק ע"נ 112/85 וכמו כן נדרש המערער לשחזר את התיק ע"נ 112/85, על מנת שניתן יהיה לדון בתיק.

5.       ביום 23.2.05, הגיש המערער חוות דעת משלימה של ד"ר אילן זומר, מומחה לרפואה פנימית, על פי הוראות פסק הדין של בית המשפט העליון. ב"כ המשיב ביקשה להגיש חוות דעת מגיבה לאור השינויים במדע הרפואה מאז החלטת הועדה בתיק המקורי. בהחלטתי מיום 21.3.05 דחיתי את בקשת המשיב מהנימוקים המפורטים בהחלטה. בנסיבות אלה נקבע מועד להוכחות ובו נחקר ד"ר זומר ע"י ב"כ המשיב.

חוות דעתו המשלימה של ד"ר זומר בהתייחס לגורמים התורשתיים.

6.       ד"ר זומר בחוות דעתו המשלימה מציין כי מעיון בתיק הרפואי של אמו של פיקל, התרשם כי בבדיקות לחץ דם שעשתה, היא סבלה מיתר לחץ דם. באשר לסוגית היות המחלה תורשתית כותב ד"ר זומר, כי האטיולוגיה של מחלת יתר לחץ דם ראשוני אינה ידועה וכי ישנם גורמים משוערים בלבד, המעלים את הסיכון לחלות במחלת יתר לחץ דם, אשר אחד מהם הינו הגורם התורשתי. לדעת ד"ר זומר, אין כל הכרח שמי שהוריו לוקים במחלה - יחלה בה, כל שכן כאשר רק אחד מהוריו לוקה במחלה. עוד מציין ד"ר זומר כי עצם היותה של המחלה תורשתית, אין בה כדי לגרוע מהכרה מלאה במערער כנכה משום שהנטייה הקונסטיטוציונאלית, אם היא קיימת, מהווה רק תנאי קודם להתעוררות המחלה ולכן " יש אפשרות כי קיים קשר" בין התגלות והופעת יתר לחץ דם אצל המערער והמאורע הנפשי שעבר במהלך שירות המילואים.

7.       יש לציין כי ד"ר זומר לא התמודד בחוות הדעת שהגיש עם ספרות רפואית מרובה שהגיש פרופ' פרנקל בחוות דעתו המפורטת ומרובת האסמכתאות עוד בשנת 1987. פרופ' פרנקל מביא ספרות רפואית הקובעת כי הרקע התורשתי הינו הסיבה העיקרית לפרוץ המחלה (ר' עמ' 1, עמ' 3). ד"ר זומר לא טרח להציג ולו אסמכתא רפואית אחת בחוות דעתו החדשה, לטענתו, כי סוגיית התורשה, מהווה רק תנאי קודם ואינה הסיבה העיקרית למחלה. יתר על כן, ד"ר זומר לא הביא כלל ספרות רפואית חדשה ומעודכנת למרות הזמן הרב שחלף מאז כתב את חוות דעתו הקודמת. מכאן, שלא מצאנו כי ד"ר זומר התמודד עם הסוגיה שאותה ביקש ביהמ"ש העליון לברר בשנית, דהיינו סוגית הגורמים התורשתים, בצורה שיש בה כדי לשכנע את הועדה לשנות מן ההחלטה של הועדה הקודמת ושל ביהמ"ש המחוזי ביושבו בערעור על החלטת הועדה בתיק המקורי.

8.      עוד יש לציין כי המונחים לקשר סיבתי, בהם משתמש ד"ר זומר לקביעת הקשר הסיבתי בין הלחץ הנפשי לבין מחלת יתר לחץ הדם, אינם משכנעים ברמה הנדרשת בועדה זו ובכלל בפסקי הדין העוסקים בסוגיית הקשר הסיבתי בין מחלה לגורמיה (ר' רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ(1) 529 - בתחום ועדות הנכים; וכן את ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' יצחק קרישוב פ"ד נח (5) 215 - בסוגיית דרך ההוכחה של קשר סיבתי רפואי). העובדה כי "קיימת אפשרות" לקשר שכזה- אינה מספיקה, כיוון שהיא מצביעה על קשר חלש יחסית, שאינו מגיע ללמעלה מ- 50%. ר' דברי כב' השופט מצא בע"א 6274/92 רזי נ' קצין התגמולים, פ"ד מח(3) 326: "היעדר היכולת לשלול את קיומו של קשר סיבתי אפשרי (שהוא עצמו פועל -יוצא מחוסר ידיעת סיבותיה ודרך עלילותיה של המחלה) אין בו כדי להקים הנחה בדבר קיומו של קשר סיבתי" (עמ' 338). ד"ר זומר אינו מציג אסמכתא כי מחלת יתר לחץ דם נגרמת כתוצאה מלחץ נפשי והוא אף קובע בחוות דעתו, כי "כ- 95 אחוז ממקרי יל"ד ראשוני, אינם נובעים מסיבה רפואית ברורה. ישנם גורמים משוערים בלבד, המעלים את הסיכון ללקות במחלת יל"ד ואחד מהם הינו הגורם התורשתי.". כלומר מדע הרפואה עדיין אינו יודע את הגורמים למחלת יל"ד ראשונית וכל הגורמים הם משוערים. בנוסף אף לא הוצגה סטיטיסטיקה בסוגיה זו. לפיכך, אין בחוות הדעת די, כדי להוות קשר סיבתי רפואי משפטי.

קיומה של אסכולה בקשר שבין יל"ד ראשוני למתח נפשי

9.      שאלת הקשר המשפטי בין השירות הצבאי לבין הפגימה ממנה סובל החייל הינה פעולה משולבת של עובדה, משפט ורפואה (ר' ע''א 459/89 קצין התגמולים נגד חריטן פ''ד מ''ה (5) 374). נושא נטלי ההוכחה נקבע בפסק הדין בעניין ע''א 472/89 קצין התגמולים נגד רוט, פ''ד מ''ה (5) 203. ידועה האבחנה לעניין פרוץ מחלה בין תקופת שירות קצרה לבין תקופת שירות ארוכה. בו בזמן שניתן לראות בפרוץ מחלה בתקופת שירות קצרה יחסית משום סימן, לכאורה, של קשר סיבתי בין התפרצות המחלה והשירות, הרי במקרה של שירות ארוך שנים, בהעדר ארוע מסויים שניתן לקשור אותו למחלה לא חלה החזקה האמורה, ועל המערער הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין השירות לבין התפרצות מחלתו. יצויין כי נטל הראייה המוטל על המערער, התובע הכרה כנכה, אינו גבוה, ודי אם יוכיח כי מתקבל על הדעת שקיים קשר סיבתי (ר' רע''א 5499/92 קצין התגמולים נגד בן עד, פ''ד מז (2) 471,בע' 475) והשאלה האם עמד המערער בנטל זה. ברע"א 8077/96 קריספיל חיים נ' קצין תגמולים . פ"ד נא(2), 817 , עמ' 821-823 נפסק:

"... כי מקום שמחלתו של תובע פרצה לראשונה בעת שירותו והוכח קשר סיבתי לשירות, הרי שלמרות קיומה, עוד בטרם השירות, של נטיה קונסטיטוציונלית אצל התובע ללקות במחלה האמורה, רואים את המחלה כאילו נגרמה כולה עקב השירות, ולא רק הוחמרה על ידיו..... העובדה כי המחלה יכולה הייתה להתפרץ או להתלקח גם שלא עקב השירות, איננה שוללת את הקשר הסיבתי. "מה שיוצר את הקשר בין השירות למחלה - דבר שתוצאתו היא הכרה בנכות - הוא שהמחלה פרצה במקרה נתון, בפועל, עקב השירות, אף אם לחייל הייתה נטיה רדומה ללקות במחלה" (ר' פס"ד  רוט, עמ' 214).

דהיינו, העובדה שמחלה קונסטיטוציונלית יכולה היתה להתפרץ או להתלקח גם שלא עקב השירות , איננה שוללת את הקשר הסיבתי, כאשר מדובר באירוע או בתנאי שירות שהיה בהם להאיץ את פריצת המחלה. לכן, האפשרות התיאורטית שהמחלה היתה פוקדת את המערער גם מחוץ לשירותו, אין בה לכשעצמה לשלול את קיומו של הקשר הסיבתי המשפטי ( ר' ע"א 681/82 אריה מישורי נ' ק"ת , פ"ד מ(1) 470, 473) .

10.   מצב בו לחץ-הדם עולה על 150/90 באופן קבוע  -   מוגדר כיתר-לחץ-דם. יל"ד מכונה "הרוצח השקט", משום שהוא אינו גורם לכאבים או לסימפטומים נוספים, כפי שציין ד"ר זומר ורק מעקב ומדידה של לחץ הדם הם המעידים על המחלה. לכן, כפי שציין ד"ר זומר אין הוכחה כי המערער סבל מיל"ד לפני המילואים, כפי שאין הוכחה שלא סבל מכך. המערער נבדק שלוש פעמים באופן ספוראדי במשך 10 שנים, ואין בידינו בדיקה בשנה הסמוכה לשירות המילואים. הקשר המקובל בין דחק נפשי או פיזי הגורם לעלייה זמנית והפיכה של לחץ הדם אין בו ולא כלום עם הסיבות למחלת יתר לחץ הדם הראשוני המתמשך. גם מי שסובל מיל"ד ראשוני ונקלע למתח- לחץ הדם שלו יעלה, ולאחר חלוף המתח, יחזור למצבו הקודם- הגבוה. המכניזם של שני סוגי עליית לחץ הדם שונים, ולכן אין להסיק מן האחד לשני. ר' לעניין זה את חוות דעתו של פרופ' פרנקל, ארש לא נסתרה ע"י ד"ר זומר.

11.   הועדה בהחלטתה המקורית קבעה, כי אין צורך להכריע בשאלה העקרונית האם עלול מתח להוות גורם מאיץ או מחמיר של מחלת יתר לחץ דם ראשונית. אולם אנו יכולים לענין זה להסתמך על פסיקה חדשה של ביהמ"ש העליון בנושא קיומה של אסכולה לעניין הקשר שבין יתר לחץ דם ומתח. אולם בטרם נגיע לפסיקת בית המשפט העליון, יש לציין גם את פסיקת הועדות השונות מן השנים האחרונות, אשר דחו שוב ושוב את הטענה כי קיימת אסכולה המוכיחה קשר בין יתר לחץ דם לבין לחץ נפשי וסטרס. ר' ע"נ 152/98 (חי) אליעזר בן הרוש נ' ק"ת, ע"נ 254/98 צימבלרו לאון נ' ק"ת, ע"נ 374/98 וולך אהרון נ ק"ת, ע"נ (חי) 134/01 מורן יניב נ' ק"ת, ע"נ (חי) 403/03 מטיקו אסייס נ' ק"ת, וע (ב"ש) 1104/01 טורפיאשוילי אהרון נ' ק"ת וכן וע (ת"א) 1841/00 ירון ושדי נ' ק"ת. באוגוסט 2002 אכן נדון הנושא בבית המשפט העליון ברע"א 5359/01 אדיב נ' קצין התגמולים ובית המשפט העליון בפסק דינו קבע, שאין מקום לשנות את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר אישר את העובדה שאין אסכולה הקושרת בין יתר לחץ דם לבין מצבי דחק. בקשה לד"נ בעניין זה נדחתה (ר' דנ"א 7829/02 אדיב נ' קצין התגמולים). יש לציין שבפסק הדין בעניין אדיב קבעה גם הערכאה הראשונה (ועדת הנכים) כי אין אסכולה רפואית הקושרת בין מצבי דחק ליל"ד, אולם השתכנעה, כי בנסיבות שהיו שם ניתן היה להכיר בקשר קונקרטי. אולם בית המשפט המחוזי, שהסכים עם ועדת הנכים כי אין אסכולה רפואית בדבר קשר שכזה, גם לא היה מוכן לקבל כי נסיבות השירות הקונקרטי מקימות קשר שכזה. מכאן שנושא זה של העדר אסכולה בנושא זה הוכרע שוב ושוב בפסיקה של השנים האחרונות ואין בחוות הדעת של ד"ר זומר כדי לשנות את הפסיקה המרובה.

12.   לעובדת העדר קיומה של אסכולה הקובעת קשר שכזה רק מתווסף הגורם התורשתי שמקרה של המערער, אשר הוא בגדר גורם סיכון מוכר גם על פי חוות דעתו של ד"ר זומר. הואיל וחוות דעתו של ד"ר זומר, לרבות חקירתו הנגדית לא שכנעה את הועדה, הרי שאין מקום גם לאחר שמיעת ד"ר זומר בענין הגורם התורשתי כדי לשנות את החלטת הועדה המקורית.

13.  על פי הפסיקה, בשלב זה עלינו לבחון, האם גם בהעדר הוכחת אסכולה, הנסיבות הקונקרטיות של השירות די היה בהם כדי ליצור קשר סיבתי משפטי בין המתח שעבר המערער בשירות המילואים לבין מחלת יל"ד ראשוני, וזאת לפי ההלכה שנקבעה בפסק דין קליג': " אם הוכח לבית המשפט שאין אסכולה רפואית מבוססת הקובעת קשר סיבתי כזה [בין תנאי השירות למחלה - הועדה], או כי האסכולה המקובלת אומרת שקיים קשר סיבתי כזה בדרגת הסתברות נמוכה, שאינה מגיעה לדרגה של מתקבל מאוד על הדעת, עדיין פתוחה הדרך לפני התובע להוכיח כי במקרה שלו המחלה נגרמה או הוחמרה עקב תנאי השירות. כך או כך, נטל ההוכחה שמחלת התובע נגרמה או הוחמרה עקב תנאי השירות נשאר רובץ על התובע".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ