החלטה בתיק ו"ע 32019-06-13

1.       לפניי בקשה העורר, קיבוץ מזרע, להארכת מועד להגשת ערר על דרישת תשלום היטל ביוב שנשלחה לו על ידי מועצה אזורית עמק יזרעאל (להלן: "המועצה") בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) התשכ"ב- 1962 (להלן: "חוק הביוב") ולחוק עזר לעמק יזרעאל (היטל ביוב) התשנ"ג - 1992 (להלן: "חוק העזר").

2.       בהחלטה מיום 19.06.13, במעמד צד אחד, הארכתי את המועד להגשת הערר עד ליום 1.7.13, וזאת באופן זמני ועד להכרעה בבקשה. בהחלטה מיום 25.06.13, שניתנה בעקבות בקשת המועצה לביטול ההחלטה מיום 19.06.13, קבעתי כי ההחלטה המאריכה את המועד להגשת ערר במעמד צד אחד עד ליום 01.07.13 ניתנה על סמך ההנחה העובדתית, כי דרישת התשלום התקבלה בידי העורר ביום 27.05.2013, ואולם  אם יתברר, כי דרישת התשלום התקבלה בידי העורר באמצע חודש 3/2013 כטענת המועצה, וכי חלפו להם שישים הימים להגשת הערר, ההחלטה תבוטל והערר יימחק.

3.       תגובת המועצה לבקשה הוגשה ביום 27.06.13. בינתיים, ובטרם ניתנה החלטה בבקשת העורר להארכת המועד, הוגש הערר ביום 30.06.13.

4.       בבקשתו עותר העורר להארכת מועד להגשת ערר על דרישת התשלום שנמסרה לו לטענתו ביום 27.05.2013. העורר טוען, כי הארכה המבוקשת דרושה לו לאור מורכבות הנושא ולצורך בחינת דרישת התשלום לעומקה, ובכלל זה היבטים עובדתיים, משפטיים ותכנוניים.

5.       המועצה מתנגדת לבקשה. לטענתה, סעיף 30 לחוק הביוב קובע, כי ערר על דרישת התשלום יוגש תוך 30 יום מהיום בו נמסרה לחייב דרישת התשלום, וליו"ר וועדת הערר סמכות להאריך את המועד עד ליום השישים מהיום בו נמסרה דרישת תשלום לחייב, אם ראה טעמים סבירים לכך, ואין ליושב ראש ועדת הערר סמכות להאריך את המועד מעבר למועד הקבוע בסעיף. לטענת המועצה, מאחר שהעורר הגיש את בקשתו להארכת מועד ביום 16.06.13, בחלוף יותר משישים יום מהמועד שבו נמסרה לו דרישת התשלום, לשיטת המועצה לכל המאוחר בסוף חודש מרץ / תחילת חודש אפריל 2013, הרי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. לחלופין טוענת המועצה, כי אין הצדקה עניינית למתן הארכה המבוקשת, שכן לעורר ניתן זמן מספיק להגשת הערר.

6.       דין הבקשה להארכת מועד להתקבל, ודין הערר שהוגש ביום 30.06.2013 להיוותר על כנו.

7.       לעניין המועד להגשת ערר קובע סעיף 30 לחוק הביוב:

"בעל נכס הרואה עצמו נפגע על ידי דרישת תשלום לפי סעיף 28, רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו הדרישה , לערור עליה לפני ועדת הערר, והועדה רשאית לאשר את דרישת התשלום, בשינויים או בלי שינויים, או לבטלה; יושב ראש הועדה רשאי להאריך את המועד להגשת הערר עד ליום הששים מיום שנמסרה דרישת התשלום הנדונה, אם ראה טעמים סבירים לכך" (ההדגשות אינן במקור. ט.ע.).

הוראת סע' 30 לחוק הביוב חלה בענייננו מכוח הוראת סעיף 76 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכונית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009. הוראה זו זכתה לפרשנות בית המשפט העליון ברע"א 4990/05 וממן יעקב ו - 80 אחרים נ' עיריית הרצליה (פורסם בנבו) (להלן: "הלכת ממן"), שם נקבע, כי יושב ראש ועדת הערר מוסמך להאריך את המועד להגשת ערר עד היום השישים מהיום שבו נמסרה דרישת התשלום לחייב, וכי אין לו סמכות להאריך את המועד מעבר לתקופה זו.

8.       חוק העזר קובע בסע' 7 שבו את דרך המסירה כדלקמן:

"7. מסירת הודעה לפי חוק עזר זה תהא כדין אם נמסרה לידי האדם או החברה שאליהם היא מכוונת, או נמסרה במקום מגוריו או במקום עסקיו הרגילים או הידועים לאחרונה, לידי אחד מבני משפחתו הבוגרים או לידי אדם בוגר העובד או מועסק בחברה, או נשלחה בדואר רשום אל אותו אדם או חברה לפי מען מגוריהם או עסקיהם הרגילים או הידועים לאחרונה; אם אי אפשר לקיים את המסירה כאמור, תהא המסירה כדין אם הוצגה ההודעה במקום בולט באחד המקומות האמורים או פורסמה בשני עיתונים יומיים לפחות הנפוצים בתחום המועצה".

ניתן להיווכח, כי בחוק הביוב ובחוק העזר קיימת זיקה ישירה בין מסירתה של דרישת התשלום באחת הדרכים הקבועות בחוק העזר, לבין תחילת מרוץ המועדים להגשת ערר. בהתאם לאמור בחוקים אלה, מרוץ המועד להגשת ערר מתחיל במועד מסירת דרישת התשלום לעורר באחת מדרכי המסירה הקבועות בחוק העזר.

9.       בתצהיר שגיא וייץ המשמש בתפקיד מנהל אגף ההכנסות של המועצה נטען, באופן סתמי וללא פירוט, כי דרישת התשלום נשלחה לעורר ביום 18.3.13 ונמסרה לו "לכל המאוחר בסוף חודש מרץ \ תחילת חודש אפריל 2013". העד אינו מפרט מי שלח את הדרישה, כיצד היא נשלחה; בדואר רגיל, בדואר רשום, עם שליח או בכל דרך אחרת. הוא אף אינו מפרט למי וכיצד נמסרה הדרישה; האם הדרישה נמסרה לאדם מוסמך מטעם העורר ואם כן, מי הוא אותו אדם מוסמך, מתי בדיוק נמסרה הדרישה, האם היא הונחה במשרדי העורר, האם הודבקה במקום בולט כדרישת חוק העזר, או שמא משלוח הדרישה ומסירתה בוצעו בדרך אחרת.

כמוכן, המשיבה לא צירפה לתגובה ולתצהיר מטעמה כל אסמכתא או ראיה כלשהי המעידות על משלוח הדרישה ומסירתה לעורר. המשיבה לא צירפה אישור מסירה ממנו ניתן ללמוד על אופן ומועד ביצוע המסירה ולמי היא נמסרה, ולא צורף תצהיר של הגורם ששלח את הדרישה וכמובן לא צורף תצהיר של המוסר שכביכול מסר את הדרישה בסוף חודש מרץ - תחילת חודש אפריל 2013, כנטען.

גם העובדה שהמשיבה אינה יכולה לנקוב בתאריך מדויק שבו בוצעה המסירה תומכת בטענת העוררת, כי ככלל לא בוצעה מסירה של דרישת התשלום מיום 18/3/13, או שהמסירה לא בוצעה בהתאם לדרכי המסירה שנקבעו בחוק העזר.

10.   ההתכתבות בין הצדדים (נספחים ג'-ה' לתגובה) מלמדת אמנם, כי התנהל דין ודברים בין הצדדים באשר לאגרת ביוב ולהיטל ביוב, ואולם לא ניתן להסתמך עליה ולקבוע על פיה, כי דרישת התשלום נמסרה לידי העורר בהתאם לדרישות חוק הביוב וחוק העזר. חוק הביוב וחוק העזר נוקטים בלשון "מסירה", ובעניין זה יש להקפיד עם המועצה ולדרוש ממנה להראות, כי הדרישה נמסרה לעורר במועד לו היא טוענת בהתאם לדרישות החוק. משלא עמדה המועצה בדרישות החוק, ולא הראתה, כי מסרה את הדרישה באחת הדרכים המנויות בחוק העזר, לא ניתן לייחס לעורר ידיעה קונסטרוקטיבית על אודות הדרישה והמסירה כחוק (ר' רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם (פורסם בנבו) סע' 20 עמ' 14 לפסק הדין).

על המועצה להראות, כי דרישת התשלום נמסרה לעורר באחת הדרכים המנויות בחוק העזר, ולא ניתן להסתפק בהתכתבות האמורה בכדי לקבוע כי המועד להגשת הערר חלף, ובכך למעשה למנוע מהעורר את זכות הפנייה לערכאה שיפוטית, זכות אשר הוכרה במשפטנו כזכות חשובה ובסיסית (ר' דברי כב' השופט גרוניס בהלכת ממן הנ"ל, עמ' 19 סע' 20 לפסק הדין).

11.   בהעדר ראיה למסירת הדרישה בהתאם לחוק במועד הנטען על ידי המועצה, המועד היחיד שאינו שנוי במחלוקת למסירת הדרישה לעורר, הוא המועד בו מודה העורר בבקשה - יום 27.5.13, והוא היום אליו אתייחס בבקשה זו כמועד לתחילת מרוץ המועדים להגשת הערר ולהארכת המועד להגשתו.

12.   משקבעתי, כי לצורך בקשה זו המועד בו נמסרה דרישת התשלום הוא 27.05.13, הרי שהמועד להגשת הערר חלף ביום 26.06.13. הערר הוגש ביום 30.06.13, 4 ימים בלבד לאחר שחלף המועד להגשת הערר, ובטרם חלפו שישים ימים ממועד המסירה. במקרה זה, לאור גובה ההיטל הנדרש, מורכבות העניין והמספר הקטן של ימי העיכוב בפועל, והעובדה שהבקשה להארכת מועד הוגשה בטרם חלף המועד המקורי להגשת הערר, אני סבור שקיימים טעמים סבירים להיעתר לבקשה להארכת המועד.