אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק הפ 200966/05

החלטה בתיק הפ 200966/05

תאריך פרסום : 03/11/2008 | גרסת הדפסה
בש"א, ה"פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
200966-05,174707-05
15/11/2005
בפני השופט:
אטדגי יונה

- נגד -
התובע:
יעקובוביץ אלכס
הנתבע:
עיריית תל-אביב
החלטה

1.         יעקובוביץ אלכסנדר (להלן - התובע) חויב על ידי עיריית תל אביב (להלן - העירייה) בתשלום ארנונה בקשר לדירה בתל אביב (להלן - הדירה) לתקופה, שמיום 1/12/01 עד 1/12/02, ונפתחו כנגדו הליכים לגביית החוב.

            הוא עותר בהמרצת פתיחה למתן צו הצהרתי, לפיו אין לחייבו בדמי ארנונה בקשר לדירה, כיוון שמעולם לא החזיק בה, וכן לעכוב ההליכים הננקטים לגביית החוב.

2.         התובע מפנה לפסק דין מיום 19/2/02, שניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט ד. בארי) בת.פ. 27305/01, אשר הרשיע אותו (יחד עם אחרים) בעבירה של סיוע לניהול מקום לשם עיסוק בזנות, כאשר "המקום", אליו מתיחס פסק הדין הוא הדירה דנן, ועל כך אין מחלוקת.

            לעניננו, מסתמך התובע על דברים, שאמרה נציגת המדינה (התובעת שם) במסגרת הצגת הסדר הטיעון, שהוביל להרשעתו: "ביחס לנאשם 1 (הוא התובע - הח"מ) חלקו מתמצה בחתימה על הסכם שכירות בעלים פיקטיבי...".

            התובע אינו מתכחש לחתימתו על חוזה שכירות עם הבעלים של הדירה, אלא טוען לכך, שההסכם והחתימה היו פיקטיביים, כפי שציינה נציגת המדינה באותו משפט.

            הנובע מכך הוא, שהתובע לא החזיק בדירה, ולכן לא היה מקום לחייבו בדמי הארנונה.

3.         בבקשה זו עותרת העירייה לדחיית התביעה כנגדה על הסף בשל חוסר סמכות ענינית. לדבריה, הסמכות לדון בשאלה הנדונה נתונה למנהל הארנונה, וזאת בהתאם ל חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן - חוק הערר), לפיו הוסמך מנהל הארנונה לפסוק גם בערר על קביעת ארנונה, שענינו טעות ברישום המחזיק בנכס (סעיף 3(א)(3)).

            על החלטת מנהל הארנונה בהשגה ניתן לערור לפני ועדת הערר, ועל החלטת ועדת הערר ניתן לערער לפני בית המשפט לענינים מינהליים (סעיף 6).

            המבקשת איננה מתעלמת מהוראת סעיף 3(ג), לפיה מי שחויב בתשלום ארנונה ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענת "איני מחזיק", רשאי עדיין "ברשות בית המשפט" להעלות אותה טענה "בכל הליך משפטי", אך היא מפנה לפסיקה הרחבה, שפירשה סמכות זו בצמצום וייחדה אותה למקרים נדירים בלבד.

4.         ההלכה המנחה נפסקה ב-ע"א 4952/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773.

            בית המשפט העליון סקר שם את הפסיקה הקודמת, הפנה לסעיפים האמורים ב חוק הערר, כולל ההוראה המיוחדת שבסעיף 3(ג) הנזכר, וסיכם את דבריו, כך (עמ' 779-780):

            " נמצא כי משנת 1994 ואילך דרך הגנתו של מי שחויב בתשלום ארנונה אינה נחסמת לחלוטין בשל כך שלא הגיש השגה, מי שחויב בתשלום ארנונה ולא השיג תוך המועד הקבוע, רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה שהיה ניתן להעלותה בהשגה. פתיחת הערכאות השיפוטיות הרגילות בפני החייב בתשלום ארנונה נתונה כעת לשיקול דעתו של בית המשפט. כאשר מועלית בפניו טענה המנויה בסעיף 3 לחוק הערר, יש לשקול אם להתיר את העלאתה. נראה כי בנושאים עובדתיים וטכניים תהיה הנטייה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המינהלית. בירור ענייינים אלה בקשר לחיובי ארנונה הוא פשוט ונוח יותר במסגרת הגופים המינהליים-מקצועיים. גופים אלה ערוכים לבירור שאלות מסוג זה המצריכות לעתים עריכת מדידות ובדיקת המצב בשטח. לעומת זאת בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תינתן ביתר קלות."

            כל הפסיקה האחרת של ערכאות השיפוט השונות, ובכללה פסקי הדין שאוזכרו על ידי הצדדים, הלכה בעקבות אותה הלכה ויישמה אותה, לכאן ולכאן.

5.         סבורני, כי במקרה דנן, מתעוררת שאלה "עקרונית" הראויה לבירור בבית משפט זה, והשאלה היא: עד כמה מחייבת אמירה שנאמרה על ידי נציגת המדינה בבית המשפט במשפט מסוים את נציגי העירייה במשפט אחר?

            אינני מתעלם מכך, כי המדינה והעירייה הם גופים שונים ונפרדים, אך שניהם גופים ציבוריים הכפופים לכללי וחוקי המינהל הציבורי, והתעלמותו של האחד מאמירתו המוסמכת של האחר בפורום מחייב איננה דבר מובן מאליו.

6.         יחד עם זאת, לא הייתי מרחיק למסקנה, שביקש ב"כ התובע בתשובתו לבקשה זו, להסיק מתוך פסק הדין, כאשר לטענתו, זה מוביל למסקנה אחת ויחידה, לפיה התובע אכן לא החזיק בדירה.

            בפסק הדין עצמו, על שני חלקיו (הכרעת הדין וגזר הדין), לא נקבע כי הסכם השכירות ו/או חתימת התובע עליו היו "פיקטיביים", ואינני משוכנע כי הדבר משתמע מתוכו. האמירה החד משמעית היחידה בנדון היתה של נציגת המדינה, תוך הצגת הסדר הטיעון, כאמור.

            כמו כן, אינני משוכנע, כי לא ניתן לחייב את התובע בתשלום הארנונה, גם אם יקבע כי היה "שוכר פיקטיבי", וזאת בשל עצם חתימתו על הסכם השכירות, אולם גם זו שאלה הראויה לבירור, בהמשך.

7.         הבקשה לדחייה על הסף של התובענה נדחית.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ