החלטה בתיק הפ 1409/05

מבוא:

בפני בקשת המבקש לביטול הסדר דיוני, לו נתתי תוקף של פסק דין חלקי ביום 15.6.06.

המשיבה הגישה תגובה, לפיה היא מתנגדת לבקשה מטעמים שפרטה בתגובתה.

הרקע לבקשה:

עניינה של התובענה שבכותרת בהפקעת 36% משטח מקרקעין, אשר בבעלות המבקש, לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: " פקודת הדרכים"), אשר בוצעה בפועל על ידי המשיבה. במסגרת התובענה עותר המבקש לקבלת פיצוי מלא וריאלי בגין ההפקעה.

לאחר הגשת התובענה, הגיעו הצדדים לכלל הסדר דיוני, אשר קיבל תוקף של פסק דין חלקי ביום 15.6.06. בהתאם למוסכם, המבקש קיבל את הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים ואילו המחלוקת בדבר זכות המבקש לקבלת פיצויים בגין הפקעת חלק מהמקרקעין, שהופקע בשיעור של 25%, תיוותר במחלוקת ותוכרע בהתאם לפסק הדין העתיד להינתן בבג"צ 7530/05 עופר לאואר נ' שר התחבורה ואח', התלוי ועומד.

ביום 7.11.06 החליט בית המשפט העליון, במסגרת בג"צ 7530/05, כי נוכח העובדה ששאלת פרשנותו של סעיף 7 לפקודת הדרכים תלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון גם במסגרת ע"א 9826/04 וע"א 10754/04, ידחה מועד הדיון בבג"צ 7530/05, כך שהוא ידון ביום במאוחד יחד עם ע"א 9826/04 וע"א 10754/04. הדיון המאוחד נקבע ליום 19.3.07.

ביום 14.1.07 הגיש המבקש את הבקשה שבפני.

טענות המבקש:

לטענת המבקש, עובר להסכמתו להסדר הדיוני, לא היו בידיו כל נתונים שהם לגבי בג"צ 7530/05 האמור ועל כן הוא קיבל את הצהרתו של ב"כ המשיבה, כי המדובר בשאלה דומה שתוכרע תוך חודשים ספורים בבג"צ. ואולם, לאחר שהמבקש עיין בכתבי הטענות הרלבנטיים, אשר הוגשו במסגרת הבג"צ האמור, הסתבר לו, כי אין כל דמיון בין השאלות שהועמדו להכרעה בעתירה לבג"צ לבין השאלה שנותרה פתוחה להכרעה בתובענה דנן.

המבקש מפרט בבקשתו את ההליכים שנקט על מנת שיוכל לעיין בכתבי הטענות שהוגשו במסגרת בג"צ 7530/05, זאת לאור התנגדותה של המשיבה. המבקש סבור, כי התנגדותה של המשיבה לאפשר לו לעיין בכתבי הטענות הינה מובנת, בשים לב לכך שהטעתה אותו לחשוב, שיש דמיון בין התובענה לבין הבג"צ.  

המבקש טוען כי במצב דברים זה, אין כל טעם ותכלית בעיכוב המשך הדיון בתובענה דנן, שכן לא יהיה בהכרעה באותה עתירה כדי להשפיע על השאלה העומדת להכרעה בתובענה דנן.

אשר על כן מתבקש בית המשפט לבטל את ההסכמה הדיונית ולקבוע את התיק להמשך דיון. 

טענות המשיבה:

המשיבה מתנגדת לבקשה;

בפתח הדברים מציינת המשיבה, כי המבקש מבקש לבטל חלק מהסדר דיוני כולל אשר חלקיו שלובים, כרוכים ומותנים זה בזה. לטענתה, היא חתמה על ההסדר בהיותו כולל מספר מרכיבים ואילולא הסכים המבקש לכל מרכיביו, לא הייתה מושגית הסכמה בין הצדדים וההסדר לא היה נחתם. יתרה מזאת, המבקש הגיש את בקשתו לאחר שחלקים מההסדר כבר קוימו ומולאו על ידי המשיבה ובכלל זה, שולמו על ידה פיצויים למבקש. לטענת המשיבה, בקשת המבקש לחזור בו מחלק מההסדר אשר אינו נוח לו וזאת לאחר שקיבל כספים מהמשיבה בהתאם לחלק אחר של אותו הסדר, מהווה חוסר תום לב וכבר מטעם זה בלבד, יש לדחות את בקשתו.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי יש לדחות את בקשת המבקש על הסף, זאת בשים לב לטענת המבקש, כי נפל פגם בהסדר הדיוני וכי יש לבטלו, באשר בעל דין המעוניין לבטל פסק דין שניתן בהסכמה מחמת פגם בכריתתו חייב להגיש תובענה עצמאית ונפרדת לבית המשפט המוסמך, אשר נתן את פסק הדין, ולא ניתן להסתפק בבקשה כדוגמת הבקשה דנן.

לגופם של דברים טוענת המשיבה, כי המבקש לא הצביע על נימוק כלשהו המצדיק להתיר לו לחזור מההסדר הדיוני, שהרי על המבקש לבטל פסק דין המושתת על הסכם להצביע על פגם מהותי שנפל בהסכם, כגון תרמית, טעות הטעיה וכיו"ב. למבקש הייתה אפשרות לבדוק את הליכי הבג"צ טרם חתימתו על ההסדר הדיוני, אולם הוא בחר לעשות כן רק לאחר אישור ההסדר על ידי בית המשפט וביצוע חלקים ממנו על ידי המשיבה.

עוד טוענת המשיבה, כי בג"צ 7530/05 והתובענה דנן עוסקים במהותם באתו עניין והיא זכותו של בעל מקרקעין מופקעים לקבל פיצויים בגין הפקעת שיעור של 25% הראשונים מהמקרקעין, חרף הוראת סעיף 7 לפקודת הדרכים, אשר פוטרת מתשלום פיצויים באשר לחלק השטח המופקע הקטן מ- 25%. לדידה של המשיבה, ביטול ההסדר הדיוני וכפועל יוצא, קיום הדיון במחלוקת האמורה בבית המשפט, עלולים לגרום להתדיינות שלא לצורך ולקבלת החלטות סותרות בבית המשפט השונים.